גבר גדול ממדים בשנות הארבעים המאוחרות שלו נכנס מן הכניסה האחורית אל הסופרמרקט, הוא פושט מעליו בזריזות מעיל שחור שעליו מודפס הלוגו "חברת השמירה". "עכשיו מגיעים בוריס?" זורק לעברו מנהל הסניף ממשרדו המופרד מרחבת הקופות בדלת זכוכית מלוכלכת. בוריס מושך בכתפיו בהתנצלות אילמת, הוא נעלם לרגע מן העין ופונה לכיוון המחסן.מספר דקות לאחר מכן לבוש במדים כחולים של חברת הניקיון הוא מופיע שוב. דוחף לפניו מכונה לניקוי רצפות הוא מתחיל לעבור בין מדפי החנות. עיניו מושפלות והוא אינו יוצר עם איש מן הלקוחות קשר עין. כשהוא עובר ליד המעדנייה פונה אליו אחת המוכרות ברוסית, הוא מרים את עיניו ועונה לה בחיוך, דבריו קצרים והוא מביט לאחור כאילו פחד להיתפס בקלקלתו, המוכרת מחזירה לו מבט משתתף וחוזרת לסידור הסלטים.בוריס ממשיך לכתת את רגליו לאורך ורוחב הסופרמרקט השקט בשעת צהרים מוקדמת זו. רגליו כבדות ועיגולים שחורים מתחת לעיניו. כשהוא סובב במעגלים סביב החנות נדמה שהמכונה המבריקה את הרצפה היא הכוח המניע אותו קדימה, לולא היא הוא ודאי כבר היה נופל, ושוקע בשינה על המרצפות הנקיות.את המרצפות הסמוכות למשרד המנהל הוא מנסה לסיים בזריזות המרבית, ומבלי למשוך תשומת לב מיותרת. המכונה כבר מתחילה להוביל אותו הלאה לכיוון מחלקת הירקות כשדלת הזכוכית נפתחת מאחוריו. מנהל החנות, גבר צעיר בשנות השלושים המוקדמות שלו, לבוש בחולצה מכופתרת ומגולח למשעי יוצא ממנה וטופח על כתפו של עובד הניקיון. בוריס מסתובב לאיטו, שפמו השחור הגדול המנוקד ברסיסי שלג לבנים רועד קלות כשהוא מנסה לחייך. "בוא בוריס רגע למשרד אני רוצה לדבר איתך", השניים פוסעים לתוך המשרד ידו של המנהל מונחת באדנותיות על כתפו של בוריס. נדמה שמימדיו הגדולים של בוריס מתכווצים עם כל צעד שהוא עושה.הקופאיות משתתקות בדממה מתוחה צופות אילמות במתרחש, הרכילות פסקה, ואיש מן הלקוחות הבודדים בחנות אינו מתקרב לקופה.כאשר בוריס פוסע החוצה הן מרימות אליו מבט שואל מעל לקופותיהן, ושפמו מתרומם כשהוא מחייך חיוך קלוש לעברן, זה נגמר הפעם בשלום. קמטיו העמוקים בולטים באור הפלורוסנט, נראה שמשקל שנותיו הכה בו לפתע. ידו מתרוממת במבוכה לשערו וחוזרת במהירות לאחוז במכונת ניקוי הרצפה. צעדיו כבדים כשהוא פוסע וגורר אחריו את מכונת הניקוי למחסן.הוא שוב יוצא, הפעם מגב וסחבה בידו הוא פונה לניקוי המדפים. חלב נשפך על רצפת אחד המעברים ומחכה לטיפולו, והמוצרים שנשכחו ליד הקופות על ידי לקוחות שהתחרטו מחכים שיחזיר אותם למקומם. העבודה בחנות אינה פוסקת, ודמותו הכהה והגדולה של בוריס לא נחה לרגע, אך עבור רובנו בלתי נראית. הוא שקוף לעיני הלקוחות, איש אינו רואה אותו, איש אינו מיחס לו חשיבות, את בוריס רואים רק כשהוא איננו. |