| יש לי ילדה מופלאה, לפעמים אני מסתכל על הפלא הזה שנקרא פיצקלה כלכך גאה וכלכך נפעם למראה האישה הקטנה הזאת כולה רגש טהור, קשובה לעצמה ולסביבה היא עקשנית לא קטנה, יודעת היטב מה היא רוצה ומצד שני מבינה את מגבלות החיים משנה את הדעה בלי חשש כי התנאים והמציאות משתנים. היא מתגעגעת לאמא שלה כלכך מתגעגעת שלפעמים בוכה שהיא רוצה אותה, אבל לחיים יש כוח משל עצמם ואולי בפנטזיה שלה אמא זמינה כל הזמן, אז היא בכתה קצת עד שחיבקתי אותה. הבכי נספג בחולצה ונכנסתי איתה למיטה וחיבקתי אותה קרוב קרוב נתתי לה להרגיש את החום שלי ואת האהבה נתתי לה מקום לא להיות לבד לרגע בעולם. ספרתי לה את שמלת השבת של חנל'ה, יותר נכון המצאתי את הסיפור אחרכך עברתי לספר נהדר והילד הזה הוא אני. היא צחקה נורא, הבינה כל ניאונס קטן של הומור "כשאני מספר לך משהו ואתה כל הזמן רק ,יופי יופי, משיב אני יודע שאתה לא מקשיב" היא נרדמה לה ככה עם טוסיק למעלה מוצצת את המוצץ בקולות מיצמוץ ואני נזכרתי לרגע באינשם משחקת עם עכבר בפינת החדר. עצמתי עיניים והלכתי לישון |