רצועת הקול: גרסיאס אה לה וידה- מרסדס סוסה בביצוע חי.

מי שמכיר את הדמויות אולי ימצא עניין

הכל בדוי, אין קשר לארועים אמיתיים

רק למי שיש כח לטקסטים ארוכים

תיכף יגיע פפו להשכיב אותי לישון. פפו הוא הפיליפיני שלי שהשם שלו זה פול אבל פה בקיבוץ כולם קוראים לו פפו.

נגה אמרה לי לפני המון זמן שהתפקיד שלי זה לשמוע סיפורים, להקשיב למה שאנשים אומרים, לזכור את זה ולכתוב. עלי, אין לי מה לספר לכם. אני חי את הסיפורים של האנשים כי בעצם אין לי ממש חיים משלי. אני לא הולך, לא רץ, לא מתלבש לבד, לא אוכל לבד, אין לי ולא תהיה לי חברה ואני אף פעם לא אזיין. הכל אני יודע ממה שמראים לי או מספרים לי, אני רונן הנכה שנדפק בלידת עכוז. אתם בטח נורא מרחמים עלי נכון? אז זהו שאל תרחמו עלי. תרחמו על כל אלה שפעם הלכו ורצו ושחו וזיינו וראו ושמעו והריחו ושחקו כדורגל וכדורסל והלכו מכות אבל בגלל מחלה או מלחמה או תאונה הם איבדו את הדברים האלה והם חיים בגעגוע למה שהיה להם פעם, רגליים ידים עינים אזניים זין. עלי אל תרחמו כי ככה אני מלידה ואלו החיים שלי מאז שאני זוכר את עצמי. נגה אמרה לי שאין לי שום זכות לרחם על עצמי ושאני צריך לרחם על כל הנכים האמיתיים שאלו הם האנשים הבריאים שהם כולם נכים בלב או בראש וכל מה שקורה להם הוא באשמתם או באשמת בני אדם אחרים כי אנשים אלו יצורים כל כך טיפשים שבמקום לבנות עולם יפה לכולם, הם מעדיפים לפגוע אחד בשני בגלל האגו המחורבן שלהם ובגלל תחרויות על כסף, טריטוריה ומין. "כולם נכים" היא אמרה לי, "הם רק לא יודעים את זה" יש כאלה שגורמים נכויות לאחרים כמו שאחרי המלחמות אנשים מאבדים איברים כמו יוש שאיבד רגל במלחמה בלבנון ויש אנשים כמו רני שאוטמים את עצמם מפני העולם כדי לא להפגע או כדי להשיג דברים ואז הם מפסידים הרבה יותר ממה שהם מרוויחים. את כל הדברים האלה אני מנסה להבין מהסיפורים של האנשים שסביבי.

אני צריך להפסיק רגע לכתוב כי פפו רוצה כבר להכניס אותי למיטה אבל אני הבטחתי לעצמי לכתוב את הסיפור של מסיבת האסאדו שאבא עשה לרני.

בבקשה פפו-תבוא עוד שעה-היום אני רוצה לכתוב-תודה.

אני ממשיך. אנשים רגילים רואים את העולם שסביבם מכל מיני זוויות. מזווית עמידה, מקפיצה, מישיבה, מריצה. אנשים רגילים יכולים להטות את הראש כרצונם אבל בדרך כלל הראש שלהם ישר והעיניים שלהם מקבילות לקרקע. אני בדרך כלל רואה את העולם רק במצב של ישיבה וגם הראש שלי מוטה הצידה בגלל העוות של הגוף. פעם אבא שלי לקח אותי לטיסה במטוס אולטרה לייט והטייס עלה למעלה למעלה והמטוס עשה כל מיני פניות וסיבובים ואני הבנתי שישנן עוד המון אפשרויות לראות את העולם וזה היה הכיף הכי גדול בחיים שלי. אם האנשים האלה שכלכך מרחמים על עצמם היו יודעים כמה העולם שלהם עשיר ויפה אולי הם היו קצת פחות מרחמים על עצמם כמו שמאיר הבן של נגה מרחם על עצמו רק בגלל שאיזה בחורה אחת מחיפה כבר לא רוצה אותו והוא חזר לארץ אחרי שנתיים עם אותו פרצוף חמוץ אבל על זה אני אכתוב אחר כך כשאני אכתוב על האסאדו. אני אף פעם לא הכרתי חיים אחרים. תמיד האכילו אותי והישקו אותי ורחצו אותי והפכו אותי מצד לצד כדי שלא אקבל פצעי לחץ. אמא שלי אף פעם לא חולה גם כשהיא נורא חולה. אבא שלי אמר לי שזה בגלל רגשי אשם, היא לא מסוגלת  לסבול שמישהו מטפל בה ועושה בשבילה דברים. לי אין ריגשי אשם כי רק ככה אני רגיל ואלו הם החיים שלי. אם פעם לא יטפלו בי אני אמות מהר מאוד וזה גם לא יהיה תלוי בי. שום דבר לא תלוי בי ובעצם אין לי שום תפקיד בעולם ואני  לא תורם שום דבר לעצמי או לאחרים. רני אומר שמה שכתבתי עכשיו זה שטויות וכיוון שהראש והחושים שלי הם בסדר גמור, אז אפשר לעשות המון דברים ושגם אנשים בריאים תלוים באנשים. רני עצמו משתדל לא להיות תלוי באף אחד ומנהל את ההצגה שלו סולו כמה שהוא יכול, אבל הוא אומר שאפילו הוא חי מהטיפשות של בני האדם, ככה שהוא תלוי לפרנסתו מכך שהטיפשים האלה קיימים.

היי אמא-אני מבקש שפפו ישכיב אותי היום מאוחר-הוא יכול ללכת לישון- אני אקרא לו אם אני אצטרך-גם אני אוהב אותך נורא-לילה טוב. רק רגע-סדרי לי את הקשית שאני אוכל לשתות בלילה-אני אתאפק-שילך לישון. עוד נשיקה בצד השני-אוהב אותך.

לפני שאני אתחיל לספר לכם מה היה במסיבה אני רוצה לכתוב כמה מילים על אהבה. פעם התאהבתי נורא בילדה אחת מהקיבוץ והיתי נורא מצוברח מזה כי כבר אז הבנתי ששום ילדה לא תוכל לאהוב אותי בחזרה כמו שאני אוהב אותה וגם שמה פתאום היא תקדיש לי את החיים שלה. אני לא רוצה לספר לכם מי זאת היתה אבל היא נורא יפה ושמחה ויש לה צחוק משגע וגומות חן ועיניים שחורות כמו בלילה של הפסקת חשמל. נוגה באה יום אחד לבקר את ההורים ואת דיתה ואמא סיפרה לה על המצברוח שלי. היא נכנסה אלי לחדר ובשיטות שלה הוציאה ממני ווידוי. "תראה רונני" היא אמרה לי, עד היום אני זוכר את המילים שלה " הגוף שלך דפוק אבל הלב שלך במקום וזה חדשות טובות. אני בטוחה שיהיו לך עוד התאהבויות שכאלה ואולי, יום אחד אתה תתאהב בבחורה כמוך ותהיה לכם אהבה טהורה ונקיה יותר מכל הבולשיט והקנאה שיש אצל הבריאים ואתם תהיו מאושרים כמו ששום אדם בריא לא מסוגל להיות". אני נורא אוהב את נגה, ואת רני, ואת אבא ואמא ואת אחי ואחותי ואת יוש ורותי וכמה ילדים מהקיבוץ שבאים לדבר איתי, ונורא אהבתי את דיתה שכמה שהחיים התאכזרו אליה היא תמיד חייכה ובאה לבקר ודיברה והקשיבה. נגה אמרה שהנכות של דיתה היתה הנכות הכי קשה בגלל שדיתה לא הצליחה לבכות. "הכל יכול לקרות לבנאדם" היא אמרה לי "אבל אם הוא לא מצליח לבכות על זה, עם דמעות והכל, אז זה ממש נורא". בגלל זה נורא שמחתי כששמעתי את אבא מספר לנוגה שכשהוא מצא את דיתה מתה מעל הקבר של זאב, הפנים שלה היו שטופות בדמעות. נגה שמעה את זה ופרצה בבכי שאני יודע שהיה יותר בכי של שמחה מבכי של עצב. היא סיפרה לי שהחלום של דיתה היה לבכות איזה בכי הגון לפני שהיא תמות. עכשיו גם לי יוצאות דמעות ואני צריך להפסיק רגע לכתוב בגלל שפפו לא פה ואני צריך להשתמש ביד המקלידה כדי לנגב. אתם בטח מבינים שיש לי רק יד אחת פעילה ובה אני מקליד.

ההורים שלי לא הסתירו ממני כלום. הם סיפרו לי על הסכסוך שהיה להם לפני שהם הביאו אותי לעולם שהיה בעיניני גברים נשים ושאני הוא ילד הפיוס שלהם. רני שאל אותם פעם למה הם סיפרו לי  את זה כי רני הוא איש של סודות אז אמא אמרה לו שסודות מחריבים את העולם וככל שזה נוגע אליה ואל הילדים שלה, השולחן צריך להיות נקי מסודות. היא אמרה לו שעם ידיעה אפשר להתמודד, הסודות גורמים לחשדות ולתסביכים ורק עם מדברים על דברים כפי שהם, אפשר להגיע לאיזשהו אושר והשלמה. רני הנהן ונגה, שהיתה שם, תקעה בו מבט חודר שאני זוכר עד היום.

עניני בנים בנות ויחסי מין אף פעם לא היו ברורים לי וזה חבל כי המון דברים קורים בגלל היחסים האלה ואם אתה רוצה לשמוע ולספר סיפורים אתה צריך לדעת על מה מדובר. פעם קראתי את האיליאדה של הומרוס, איך צי של אלף ספינות ואלפי לוחמים הפליג למלחמה והחריב עיר שלמה רק בגלל הלנה היפה. שאלתי את פפו שכבר עובד איתי המון שנים ואין לי סודות ממנו וגם לא יכולים להיות לי, על העניין הזה והוא, שבהמון דברים הוא אני כי הוא הידיים והרגליים והתנועה שלי והכל הביא את החברה שלו לדירה שלנו והשאיר דלת פתוחה כאילו בטעות כדי שאני אוכל לראות. הוא  גם השאיר אור קטן וסידר את הכל ככה שאני אראה מה הם עושים. בזכות פפו אני יודע עכשיו מה גבר ואשה עושים ואני גם מבין שאין בעולם הנאה יותר גדולה מזו. אני זוכר את הקולות והתנועות והנשיקות ואת הריחות . ככה העולם שלי נראה, דרך החיים של המטפלים שלי וסיפורים של אנשים. איזה מזל יש לי שיש לי מטפל כזה חכם ונדיב. אני לא כל כך יודע גם על קנאה. כששאלתי את אמא שלי על הקנאה היא אמרה לי שאולי אני מקנא לפעמים בילדים אחרים שיכולים לרוץ ולקפוץ ולהתאהב כי להם יש את זה ולי לא ואני חשבתי על זה והבנתי שבעצם אף פעם לא ממש קנאתי בהם כי כשאתה מה שאתה ונולדת לתוך מצב מסוים, קשה לך לדמיין איך זה להיות אחרת אבל אני ראיתי את זה אצל ילדים בבה"ח בירושלים, ילדים שפעם יכלו לעשות דברים והיום כבר לא. שאלתי אותה על קינאה באהבה ומין והיא אמרה לי שאנשים שהם ביחד לא מסוגלים לסבול שבני הזוג שלהם יאהבו גם אנשים אחרים, כאילו בני הזוג שלהם הם רק שלהם. לי  ממש לא אכפת אם הילדה הזאת שאני אוהב  תאהב מישהו אחר אם היא תאהב גם אותי, אבל אני לא דוגמא כי אני לא יכול לעשות  איתה שום דבר, לא לטייל ולא לרוץ ולא לקטוף איתה פרחים ובטח לא להזדיין . אם, נגיד, היה לה ילד אחר שאיתו היא עושה את כל הדברים האלה אבל היא היתה גם באה אלי ויושבת איתי ומחזיקה לי את היד שאני מקליד אתה עכשיו ואומרת לי שהיא אוהבת אותי, היתי הילד הכי שמח בעולם, אבל זה סתם חלומות מטופשים ולא הגיוניים. לפעמים בלילה אני כותב קצת על החלומות שלי וזה קצת מטופש אבל נגה אומרת שזה בסדר גמור לחלום ושמה שקורא בתוך הראש הרבה יותר מעניין וחשוב ממה שהגוף יכול או לא יכול לעשות. היא גם אמרה " בתוך הראש אתה יכול לדמיין שאתה רץ ועף ומתאהב ומקבל אהבה וזה נהדר. אני למשל לא מסוגלת לעוף כי אני לא ציפור אבל לפעמים, בתוך הראש, אני עפה לי לכל מיני מקומות ואני נהנית לא פחות ממה שנהנית הציפור שאפילו לא יודעת להעריך את היכולת שלה לעוף". בגלל זה אני מדמיין לפעמים את עצמי ואת הילדה הזאת רצים על הגבעה של הכלניות ומתנשקים וכשאני מדמיין את זה אני כמעט יכול להריח את הפרחים ולהרגיש את הרגליים שרצות ואת הנשיקות שלה שהם הדבר שאני בטוח שהוא הכי מתוק בעולם.

לפני שאני אשמור את הקובץ הזה אני צריך לקרא אותו עוד פעם כי אמנם אמא לא אוהבת סודות אבל אני חושב שמותר לי שיהיו לי כמה סודות שהם רק שלי. נגיד שפתאום היא תכנס  לחדר שלי, כדי לקחת ספר או משחק מחשב ואני אכתוב לה :

איילת אני אוהב אותך

ואני אוסיף לב ענקי והיא תסמיק ותגיד לי שגם היא אוהבת אותי......סתם, שוב החלומות האלה. מחר אני אעבור על כל מה שכתבתי ואמחוק את הדברים האלה אבל עכשיו, כשאני כותב, נורא נעים לי שכתוב פה איילת אני אוהב אותך.

פפו כבר ישן בחדר שלו, עם דלת חצי פתוחה ואני רוצה להמשיך לכתוב עד הבוקר כי אני לא רוצה להעיר אותו באמצע השינה, הוא עובד מספיק קשה. אז אני אכתוב כל הלילה ובבוקר כשהוא יתעורר, הוא יסדר אותי מחדש וישכיב אותי לישון עד שאתעורר. אתם בטח רוצים לדעת מה הסידורים האלה אבל אני אחסוך את זה מכם. רק תדמיינו שאני בעצם גוש בשר שמשתין ומחרבן ובעצם שום דבר לא עובד אצלי חוץ מהחושים והראש. אם אתם שואלים למה אני מתקשר באמצעות המקלדת זה לא בגלל שאני לא מסוגל לדבר, אני מסוגל אבל לא מבינים אותי כל כך טוב וככה הרבה יותר נוח. סידרו לי על העגלה מחשב עם שני מסכים. אחד בשבילי ואחד שאפשר לסובב אותו ולקרא מה אני כותב וזה נהדר שיש היום אפשרויות כאלה שפעם לא היו.

הגיע הזמן להתחיל את הסיפור על המסיבה של רני שבגללה החלטתי לכתוב הלילה אבל עד עכשיו קשקשתי לכם את הקשקושים שלי כדי שתבינו איפה אני בתוך כל הסיפור הזה.

לפני כמה ימים רני התקשר לאבא ואמר לו שיש לו אורח נורא חשוב מהרפובליקה ושאל אם הוא יכול לארגן לו מסיבת אסאדו ענקית כמו שעושים שם. התפקיד של אבא שלי בקיבוץ זה להיות אחראי על כל הזקנים בקיבוץ ובעוד משקים בסביבה והוא מקבל עבור זה משכורת כי היתה הפרטה ועכשיו החברים מקבלים כסף על העבודה שלהם, לא כמו פעם שכולם עבדו בלי כסף אבל קיבלו כל מה שהם צריכים. אבא שלי החליט לפתוח עסק קטן למסיבות אסאדו וכל מיני אנשים עשירים מזמינים אותו והוא מארגן את הבשר, הצליה והנגנים ומקבל על זה הרבה כסף שעוזר לו לעזור למשפחה בשביל כל הדברים שאנחנו צריכים. אבא שלי נורא שמח שרני הזמין את המסיבה הזאת ולא רק בגלל הכסף אלא בעיקר כי הוא  ורני חברים נורא טובים עוד מהזמן שהם עלו לארץ והגיעו לקיבוץ. יום  לפני המסיבה אבא שלי שמע את הכלב רקסי נובח בבית הקברות והלך לראות מה קרה שם וראה שדיתה מתה מעל הקבר של זאב, הבעל שלה שהתאבד. ככה קרה שיום אחרי שדיתה מתה, החברים מהקיבוץ וילדים מהקבוצות שהיא היתה המטפלת שלהם קברו אותה בטקס יפה עם מוזיקה ונוגה הספידה אותה.  היו שם גם צעקות בינה לבין שרגא שהיא נורא שונאת כי, ככה אמא סיפרה לי, הוא היה חרמן גדול והציק לילדות. אז ככה יצא שאחרי ההלוויה ואחרי שכולם עזבו את המועדון לחבר, נסענו כולנו למקום יפה תחת עץ ענק ליד נחל הבשור שם אבא שלי הכין פריז'ה ענקית וארגזים של יין  ובירה ואפילו חזיר צלוב על אסדור היה שם ליד מדורה גדולה כי ככה צולים חזיר שלם רק עם הקרינה של המדורה.

היו שם רני ונוגה והחברים שלהם יוש ורותי שבאה עם התינוקת החדשה שלהם ואנשים מהעבודה של רני, מנהלים כאלה עם נעליים מבריקות שלא מתאימות לאסאדו וגם איזו אישה אחת מקומטת עם המון איפור שקוראים לה איזבלה והיו גם אנשים מהרפובליקה שבאו בחליפות. אבא שלי סידר שולחן גדול עם צלחות וכוסות וכיבודים וגם סידר כסאות פלסטיק נוחים שכולם יוכלו לשבת בנוח, לאכול ולדבר. רק אבא יודע להכין אסאדו כל כך טעים וכולם נהנו ואכלו ושתו המון ונוגה קראה לאמא שלי והן הלכו לעשן להם את ה"מאטה" הישראלי שלהם, ככה הן קוראות למריחואנה כדי שאנשים לא יבינו, אבל אני יודע טוב טוב מה הן מעשנות לפעמים.

כבר בוקר ואני אעיר את פפו שישכיב אותי לישון ואמשיך את הסיפור של המסיבה אחרי שאני אקום כי אני כבר עייף. מאוד קשה לכתוב כל הלילה.

בוקר טוב פפו- אני מוכן ללכת עכשיו לישון. לא צריך תה-רק לישון-תודה.

כשהתחלתי לכתוב את הסיפור על המסיבה חשבתי שאני אגמור לספר את הסיפור בלילה אחד  אבל אני רואה שזה קשה ומסובך ועבר המון זמן מאז שכתבתי. עבר שבוע שלם והיו לי מאז המון מחשבות על מה שקרה שם בלילה ליד הבשור ומה אני הבנתי מכל הדבר הזה. כמו שכבר הסברתי לכם אני כמו ביצה של תרנגולת במדגרה שכל הזמן הופכים אותה ודואגים שהטמפרטורה שלה תהיה נכונה וגם הלחות אבל להבדיל מהביצה הזאת ממני אף פעם לא יצא שום אפרוח שיוכל לרוץ ולנפנף בכנפים ויום אחד הוא יהיה תרנגול. אני אשאר לי כל החיים במדגרה אבל להבדיל מתרנגול או מהביצה, יש לי מוח ומחשבות ואני יודע שיש חיים אחרים ואני משתדל לחיות את החיים האלה במוח שלי ממה שאני לומד מסיפורים של אנשים שאני שומע וממה שאני רואה כשלוקחים אותי לכל מיני מקומות. אני לא יודע איזה רגשות יש לחיות אבל אני יודע מה זה לאהוב ולשנוא ואפילו למדתי על קנאה וכעס ושמחה וצער ונדיבות. אני חושב שבחברה של חיות היתי כבר מת מזמן אבל אני חי בחברה של אנשים שהם אוהבים ונדיבים .

היי אמא- גם הלילה אני רוצה לכתוב- עבר כבר שבוע ואני לא מצליח לגמור עם זה- תגידי לפפו שזה בסדר- בבוקר אני אעיר אותו-אבל מחר שבת אין טיפולים ואין לימודים-זה חשוב לי- אני נורא אוהב אותך-גם את אבא-תטלפני לנוגה ותגידי לה שאני מתגעגע ושתבוא אם היא יכולה. הבחור של חגית  מוצא חן בעיני- תגידי לה. אוהב אותך.

אדיוססססססססס

בבוקר של ההלוויה של דיתה ושל המסיבה, הרגשתי שזה יום שהוא לא סתם יום רגיל אלא שזה יום חשוב. בדרך כלל יום חשוב זה יום שקורה בו משהו מיוחד כמו אסון או שמחה, או כשמישהו נולד או מת או מתחילה מלחמה או שחותמים על שלום. יום חשוב זה יום שקורים בו דברים שלא קורים כל יום והיום שדיתה,  שהיתה אשה רגילה , מתה, היה חשוב רק לאנשים שאהבו אותה אבל בכל מקום אחר, ואפילו לאנשים בקיבוץ, היא היתה סתם עוד זקנה אחת  שפינתה חדר. היום היה גם חשוב לחברה של רני  ואיתן כי הם חתמו על חוזה עם איזה גנרל והם הרוויחו המון כסף אבל, אני חושב שמה שבאמת היה חשוב זה שבלילה ההוא ליד המדורה עם הבשר והיין והכל,  אנשים אמרו לאנשים דברים שבדרך כלל לא אומרים . שמעתי את אמא ונגה מדברות בטלפון ביום שלמחרת ואמא אמרה שם ששזה היה הלילה הכי אינטימי ומרגש שהיה לה בחיים . שאלתי את אמא מה זה אינטימי והיא הסבירה לי שאינטימיות זה מצב של קירבה בין אנשים. "במצבים אינטימיים אנשים מצליחים לעשות ולהגיד לאנשים אחרים דברים שהם לא מצליחים  בדרך כלל". שאלתי אותה מה למשל והיא אמרה לי שלהתוודות על רגשות, להגיד למישהו שאוהבים אותו או לספר לו דברים וסודות של הלב, את זה עושים כשיש אינטימיות. פעם נגה סיפרה לי איך היא פגשה את רני מאחורי המוסך הישן. היא אהבה לברוח לשם מהצפיפות של החיים בקיבוץ "הקיבוץ היה המקום הכי צפוף בעולם בגלל שאמנם היה המון מקום לגוף אבל לא היה שום מקום לנשמה" היא אמרה. רני הגיע לשם בטעות ובתוך המרחב ה"אגרופובי" נוצרה אינטימיות שחיברה ביניהם. אגרופוביה זה פחד ממרחבים כמו שקלאסטרופוביה זה פחד ממקומות סגורים", היא הסבירה לי "בשני המצבים מרגישים  בודדים וחסרי שליטה ואם מישהו בא ונותן לך יד אתה מפסיק לפחד ונוצרת אינטימיות".  "לתת יד" היא אמרה לי "זה להשתתף ברגשות הכמוסים ( כמוס זה סודי היא אמרה) של אדם אחר וזהו בעצם ההסבר." כמה היתי רוצה שתהיה לי אינטימיות כזאת עם איילת...שוב אני והחלומות המטופשים שלי . אמא שלי אומרת שהבנימשק של פעם אלו אנשים שיש להם בעיה גדולה להגיע לאינטימיות וכמה זה היה מוזר לה כשהיא הגיעה וראתה שאנשים שגדלו ביחד מהסיר בבית התינוקות לא מסוגלים אפילו להתחבק.

אבא שלי לא יודע לתת לי את כל ההסברים האלה אבל הוא יודע לעשות אווירה נעימה ואינטימית באסאדו. ליד המדורה, כשמסביב לילה ויש ירח וכוכבים בשמיים, והלהקה מנגנת שירים שמחים ועצובים בספרדית ואוכלים אוכל טעים ושותים יין נהדר אז לפעמים נפתח לאנשים איזה פקק שסגר לאנשים את הלב הרבה זמן ונוצרת האינטימיות הזאת. איך היה לי חבל שאיילת לא היתה שם באסאדו הזה.

לילה טוב פפיטו- כמו לפני שבוע- אני אעיר אותך בבוקר- אני בסדר גמור-תודה

כבר כתבתי המון על המון דברים אבל אתם בטח רוצים לדעת מה היה שם ולמה זה כל כך חשוב. ביום שהגנרל הזה הגיע מהמולדת הישנה של ההורים שלי, באותו המטוס אבל במחלקת התיירים הגיע גם מאיר, הבן הבכור של רני ונוגה מטייול ארוך של שנתיים בכל העולם וחוץ מזה שדיתה מתה היו המון סיבות לשמחה. באמצע החגיגה רני צלצל בבקבוק יין וקרא לכולם להרים כוסית. אני מבין ספרדית אבל מקליד בעברית ככה שאני אנסה לתרגם לכם מה שהוא אמר. בהתחלה אלו היו דיבורים רגילים. הוא בירך את איתן ואת הגנרל אלחנדרו על חתימת ההסכם, בירך את מאיר שחזר לארץ ואת יוש ורותי על התינוקת החדשה שלהם ואז הוא פנה לנגה ואמר לה בעברית , ואני מאוד מקווה שאני הצלחתי להבין ואני זוכר את זה נכון, ככה: "נגה", ככה הוא אמר, "המון שנים כבר לא אמרתי לך שאני אוהב אותך. אני יודע שאת כועסת, אני יודע שמאיר ורון כועסים עלי, לא תמיד היתי כאן בשבילכם. אנשים חושבים שאני חסר רגשות, שאני סגור, אטום אבל זה לא בדיוק ככה. בדרך עשיתי המון כסף ויש אנשים שמקנאים בי וחושבים שאני מוצלח כי ככה מודדים היום אנשים אבל אני , עסקתי שנים ברדיפה אחרי השדים שלי והיום, אני חושב שתפסתי אחד גדול וחשוב והבנתי כמה הוא קטן ועלוב. זה לקח לי שנים לתפוס כמה שאת והמשפחה והחברים הטובים הם בעצם כל מה שיש לי. אם תצליחי לסלוח לי על כל השנים האלה אני לא אזוז מטר ממך ומהילדים, אלא, אם תבקשי ממני יפה."  לנגה אין שום בעיה עם דמעות ומיד ראיתי איך העיניים שלה נרטבות ואיך מאיר ורון לא ידעו מה לעשות עם העיניים שלהם והסתכלו על המדורה ולא על רני. לא כל יום רני מוציא מהלב שלו דברים כאלה אבל לי נראה שהוא תכנן הכל מראש כמו שרק הוא יודע לתכנן. אחר כך , עדיין בעברית הוא פנה למאיר ואמר לו "תראה מאיר, אני יודע שהעמסתי עליך המון ציפיות ואני לא מקנא בך על העניין הזה עם ענת. לי היה מזל שאמא שלך קיבלה אותי כמו שאני  ושהיא, כך אני מקווה, שמרה לה קצת מהאהבה ההיא שבה התחלנו. כשסוף סוף תמצא את האהבה הזאת שאתה כל כך רוצה ולי ממש לא אכפת איך יקראו לאשה שתלד לי נכדים, אני אהיה הסבא המאושר והגאה ביותר בעולם ואולי אוכל לתת לילדים שלך קצת מהדברים שלא הצלחתי לתת לך כל השנים. אתה יכול לשנוא אותי ולכעוס עלי כמה שאתה רוצה אבל אני אמשיך לאהוב אותך. גם אותך אני אוהב רונצ'יק, לך לאיזה יחידה שאתה אוהב, אני לא רשאי להגיד לך מה לעשות אבל, אני איבדתי כבר אדם שהוא קרוב כמו בן או אח אז תחשוב גם על אמא ועלי כשאתה מקבל החלטות. רותי ויוש, אני אוהב אותכם סתם ככה, כי לימדתם אותי איך משפחה צריכה להיראות. תמיד אמרת לי יוש שאתה התלמיד שלי וטעית אתה המורה הגדול ביותר שהיה לי, מורה לאהבה. תודה לך ולרותי ולמורה הגדול שלך החובש ההוא שסיפרת עליו. כל אחד והמת שלו, כל אחד ורגשי האשם הפרטיים שלו אתה יודע, ואני מקווה שגם רותי יודעת שאני אוהב אתכם אהבת נפש, אתה הוא ה"מריו החדש שלי". אחר כך הוא גם הודה לאבא ואמא שלי, פבלו וגראסיילה ואמר להם כמה הוא אוהב אותם ושכשהוא רואה את המשפחה שלנו הוא מבין למה הוא בסופו של דבר נהיה ציוני. "אני יודע רונן שיש לך הרבה שאלות למה אתה צריך להיות בעולם ומה התפקיד שלך בו. אני רוצה להגיד לך שבני אדם הם קודם כל ראש, ולך יש אחד כזה ברוך השם .אתה אוהב אנשים והם אוהבים אותך וזה בעצם הדבר היחידי שחשוב. אין לי ספק שעוד נשמע על ההצלחות שלך שלא תהיינה תלויות  בגוף שלך". 

החברה עם החליפות לא כל כך הבינו על מה רני מדבר כי דיבר עברית אבל אז הוא עבר לספרדית ואני אתרגם כמה שהבנתי. "כמו שאתה רואה אלחנדרו, יש לי אשה ושני בנים. לבן הבכור שלנו קראתי מאיר על שמו של מריו, חבר שלי שעד היום לא מוצאים, ואמא שלו מסתובבת בכיכר עם מטפחת אדומה ושלט ומקווה שיום אחד הוא יצוץ או לפחות שהיא תדע מה קרה לו. בפעם האחרונה שראיתי את מריו הוא נראה כמו קציצה אחרי שחטף מכות רצח מקת  רובה של איזה סג"מ שהיה אחראי על הכליאה שלנו. שנים הסתובבתי ברפובליקה,  בהתחלה מטעם המדינה ואחר כך כאדם פרטי. אחרי שמאות יהודים נהרגו בפיצוצים, והאשמים פרחו להם ללבנון או אירן או השד יודע, הקמתי שם ארגון קטן  שדאג לכך ששרשרת המשוחדים שאפשרו את זה עברו תאונות קטנות וגדולות ושהאנשים והשלטונות ידעו באופן בילתי רשמי את הסיבה לשרשרת התאונות. אחד נפל מסוס ונהיה נכה, אחד חטף מכות רצח מבעלה של המאהבת שלו אחרי שגילינו לבעל מה אשתו עושה כשהיא מגיעה העירה, לאחד הלכו הבלמים בדיוק כשהפורשה החדשה שהוא קנה מכספי השוחד הגיעה למאה ושלשים קמ"ש. אבל את גולת הכותרת סיפקה לנו איזבלה, שיושבת פה כשהיא קשרה את קפיטן אלפרדו מפקד המשטרה המהולל ערום בבית זונות יוקרתי לסאדו-מאזו ואני חנקתי אותו אישית עם בירית וורודה ותליתי עליו שלט "יתכן שהיהודים הם לקניה אבל בשום פנים ואופן לא למכירה". כל השנים האלה חלמתי על היום שהטניינטה (סג"מ) יפול לידיים שלי ומשום מה זה לא קרה. "רני שאל את אמא אם זה בסדר שאני שומע את כל הסיפורים האלה ואמא אמרה לו שוב שהיא מתנגדת לסודות ושאני כבר מבוגר ויכול להבין את הסיפור. "אתה בטח מתאר לעצמך אלמירנטה איך צחקנו מהכותרות שסיפרו איך הקפיטן הגיבור נפל בקרב עם בנדיטוס ועל ההלוויה הממלכתית המפוארת עם הפרשים המצוחצחים, תזמורת כלי הנשיפה וההספדים הפטריוטים. שנים שאני מסתובב אצלכם, קטן ושקוף, מתנקם ועושה מליונים. מריו מת כי לא היה מי שידאג לו ואותי שחררו עם כסף וקשרים אז דאגתי שיהיו לי כסף וקשרים. אני מתבייש שבימים ההם, כשהרגו ברפובליקה כל כך הרבה אנשים טובים, חלק מהם יהודים, ישראל מכרה להם מיראז'ם וטילים ושגם אני עוסק היום בדברים האלה, אבל למדתי שכדי להשפיע אתה צריך להיות עם הזונות והבני זונות מאחורי הקלעים ולא עם המסכנים והחלשים.

אף אחד עוד לא נתן פה את הדין על התקופה הזאת אבל אני מקווה שרוה"מ שאמר "אבל הם הרי קומוניסטים" כשאמרו לו שהמון מהנעלמים הם יהודים, יקבל את מקומו הרע בהסטוריה של המדינה שלי.

אני כל כך שמח שהגעת אלמירנטה אלחנדרו  מואיס.  אני שמח שלא הגעת קודם לפני שהבנתי שנקמה בסג"מ קטן ומושתן שהיה חלק מהשיטה לא תביא אותי לשום מקום.

אתה בטח תגלה שחסר כסף בחשבון באיי קיימן, שלא הכל שולם. ניקיתי  לך מהשוחד את הסכומים שבהם אני מתחזק את אמא של מריו ועוד כמה משפחות כאלה שהכרתי. אני גם מוסיף להם משלי, תרומתנו הצנועה לאנשים שאיבדו את היקר להם מכל. אני בטוח שאתה מבין את זה."

אחרי שרני גמר לדבר עזבו הגנרל והמלווים שלו וכשהם עברו לידי שמעתי את החרא הזה אומר בשקט "לפוטה מדרה כדי פריו" .

נשארנו רק אנחנו החברים הקרובים ליד המדורה. אחרי שרני גילה את הסודות שלו וסיפר על האהבה שלו, היתה באוויר תחושה אינטימית של פיוס והשלמה. ככה אמא אומרת. האנשים התחבקו והתנשקו ורני אפילו אמר למנכ"ל שלו "היי איתן בוא שב איתנו, יום אחד גם אתה תהפוך לבנאדם"

בוקר טוב פפו- מה כבר שש וחצי?- אני מוכן עכשיו ללכת לישון. תודה

זהו כל הסיפור של המסיבה הזאת, מסיבת האסאדו  האינטימית שגילתה סודות ופתחה לבבות . אני עדיין לא מבין את כל הדברים שקרו שם ואת ההחלטות שאנשים קיבלו אחרי המסיבה הזאת אבל מאיר נרשם ללימודים, יוש ורותי החליטו שיוש יעזוב את העבודה הממלכתית שלו, רון התגייס לאן שהוא רצה ורני ונגה מכרו את הדירה שלהם בת"א וקנו בית בהרחבה החדשה, ממש בקצה השדה במקום שבו עמד המוסך הישן למכונות חקלאיות.