כי אז הכל מתחיל מחדש לקרות, שוב נשאב בספירלה צבעונית ישר אל אישוניה הכמהות, כנוע, מתמסר, נכנע לזרם של תשוקה מסחררת, נופל נפילה חופשית אל מרבד זוהר תוך כדי צחוק מתגלגל,
היא כל המהות, תמצית ההוויה, מקור כל האושר. היא התכלית, היא הסיבה, היא הטירוף, היא ההבנה. היא הברכה, היא הקללה, היא ההזיה, היא המציאות. כבר לא יכול לחשוב צלול, הגיוני, כבר לא רוצה. זה כל כך מופלא ובלתי ניתן להסבר, היא חור שחור ששואב אליו הכל, היא סופרנובה, היא הדבר היחיד שמשנה.
קראתי המון על אהבה, ניסיתי להבין, כל המופשט והאנליטי מתרסקים יחדיו. לא הזהירו שזה גורם כך לעור להצתמרר, לעיניים לדמוע, ללב להצתבט, לחיוך להתפשט.
מופלאות ריגשית בתולית שכזו, האם את אמיתית ? מה נשאר אחרייך ?
|
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה נשאר אחריה?
אולי אתה?
תמצא אופי... בלי תלותיות.
והכי חשוב - לדעת מתי להוריד מהגז,
כמו שאמרת - תיזמון...
לגמרי פנטזיה,
מקווה שאין לי ציפיות גבוהות מידי :)
הצצתי לך ולא יכולתי להתאפק
הזקנה האינדיאנית צדקה.
כל מה שאנחנו מבקשים נמצא בסופו של דבר ממש מתחת לאף שלנו.
תיזמון הוא התבלין הסודי .
גם אם תפקח את העיניים חזק, והזמן לא נכון, תראה הרבה דברים,רק את שביקשת ,תראה כשהזמן יהיה נכון.
וסבתא שלי <עד מאה ועשרים בלי עין רעה-טפו טפו טפו :) > אומרת שלהכין מרק טוב <ושלה הכי טוב> צריך לבשל את כל המרכיבים כל אחד בדיוק בזמן שנכון לו,לא פחות ולא יותר, ואז את כל המרכיבים יחד,בדיוק בזמן הנכון לא פחות ולא יותר.
היא עושה את זה עשרות שנים, והטעם משובח,אז היא כנראה יודעת על מה היא מדברת.
<אחזור לככב, בנק ישראל לא מאפשר משיכות יתר לעת עתה>
תודה על פוסט נפלא.
:))
עד התגובה האחרונה שלך שמחתי והנחתי שזה אמיתי עד שכתבת שזו פנטזיה בנתיים,
כמה אמיתי זה נשמע, תענוג,
מאחלת לך שזה יפתיע אותך במהרה,
תודה,
רק שלצערי זו רק פנטזיה כרגע...:)
כיף לאשה שעליה ובזכותה נכתב הפוסט הזה.
תיס על הרגישות.
מקסים
כדור הארץ יכול לחכות, אני לא מתכוון לחזור בקרוב.
בכל אופן, תסמני בינתיים את ה-X , כשאחליט לנחות.
לו רק בשביל הידיעה שאנו מסוגלים לאהוב, בכזו עוצמה ובכזו רכות.
תודה.
מומלץ לבקר עוד, ויותר...:)
שמח שאהבת.
מסכים לגמרי...
תודה !
מה שנשאר אחריה
זה אתה שהיית לפניה +
עוד משהו שלמדת ממנה...
כוכב לדרך...
גילה
ת'בלבלתי בשורה "עיניים פקוחות לצידה"
טועים טעינו....
לא הזהירו שזה גורם כך לעור להצתמרר,
לעיניים לדמוע, ללב להצתבט, לחיוך להתפשט.
מופלאות ריגשית בתולית שכזו, האם את אמיתית
תמיד סיפרו על השלכותיה, ועל תוצאותיה..לטוב ולרע,
אלא אם כן, קראת אגדות אחרות לגמריי של הנזל וגרטל:)
היופי באהבה (חוץ מעיני המתובנן) הוא ש....
כשנכנסים לתוכה, חשוב להכנס בעיניים עצומות, תהליך ההתאהבות
הוא מדהים!!!! אחר כך כשעוברים לשלב אהבה,ורבים טועים
ומתבלבלים בין התאהבות לאהבה, כשמגיעים לשלב הזה,
רצוי ומומלץ לפקוח עיניים וללכת בעיניים עצומות לצידה,
מה שכואב....
ההבדל שיש כשנכנסים לתוכה בעיניים עצומות, לבין פקיחת
העיניים, לפעמים ההבדלים הם שמיים וארץ.
כדור הארץ קולינג לגבריאל |רמקול|
*לרגישות שבך
גבריאל,
אפשר לדון במשך שעות על הנושא...
אני לא חושבת שאפשר ללמוד על אהבה מהכתוב...
אהבה היא מילה כל כך מופשטת וכל אחד מפרש אותה וחווה אותה מנקודת מבטו ובעוצמות שאיליהן הוא יכול ומסוגל להגיע.
לומר למישהו "אל תעצום עיניים" או "כן תעצום עיניים" - זה לא יעזור.
לכל אחד/ת מאיתנו יש את הדרך שצריך לעבור ולחוות.
ואתה יודע מה? ולו בשביל הידיעה שהזה יכול לקרות לנו שוב.... גם זה טוב.
לחיי האהבה
גם להתעטף יותר מידי בהגנות אין זה טוב, [לדעתי],
החוכמה היא, לדעת למצוא את האיזון !
תמיד היתה לי חולשה לדימויים שרכבת משולבת בהם !
תודה ! כרגע בתור לקופה..
רכבת המציאות תכנס לתחנה עוד מעט ומכיון שאנו בתחנה כנראה שהכוונה הייתה לעלות עליה. אבל בינתיים כדאי לעצום עינייםלהתמסר לחוות להכיל ולדעת את הרגע בעודו שם.
מועדים לשמחה (-:
יוכי
לגמרי !
רצוי ואפילו מוכרח !
תודה
אהבה לא מחפשים, אהבה מוצאים. אמרה לי פעם זקנה אינדיאנית (בחיי...) בפרו.
תודה
עוגן יציב ומצופים טובים, ולא ניסחף מטה.
תודה
אסור! אסור! אסור!
קראו בקצב חברי קבוצת "מפחדי אהבה" אנונימיים
ורק אורחת מזדמנת לחשה בלחש שמותר ואפילו רצוי.
אני אישית עוצם עיניים כחלק מההתמכרות להנאה. בשום אופן לא מוכן לוותר על זה.
הזכיר לי את מילות השיר של דניאל סלומון:
"אהבה פתאום היא מתפרצת כמו להבה
היא תשרוף את כל מה שהיית
היא תשרוף את כל מה שאתה
אהבה
פתאום היא מתפרצת מה היא רוצה?
היא רוצה את כל מה שהיית
היא רוצה את כל מה שאתה"...
האם תמיד סופה להיגמר?
האם תמיד, היא מושכת מטה ומכלה עד כלות את מה שהיה?
לדעתי לא,
אהבה אמיתית, משנה צורתה, מלהבה מתפרצת
לחום תמידי של קמין, בית ביום קר, משפחה, חברות ורעות תמידית
רק ש...
צריך למצוא את אותה אהבה אמיתית ...
לפעמים אנחנו בוחרים במודע, לעצום עיניים, מרשים לעצמנו להישאב אל תוך אותה ספירלה, למרות שאנחנו יודעים שהיא לא נכונה עבורנו, שהיא סוחפת אותנו מטה, אבל במודע בוחרים כן להישאב לשם, ולו רק על מנת להרגיש, להרגיש במעט את החיות המבעבעת שלנו.
ראש והלב, ההגיון והרגש, כל אחד פועל מהם מושך לכיוון אחר. מותר קצת לתת לו לרגש לסחוף אותנו למקומות אחרים, אבל אסור לו לתת לנו לשקוע, לסחוף אותנו מטה.
לא לעצום עיניים !
*