כותרות TheMarker >
    ';

    I don't have a life, I have facebook


    מה שהיה, היה - ומה שיהיה, אולי.

    © כל הזכויות שמורות.

    המחבר מאשר בזאת שימוש בחומר הכתוב רק אם הודפס על נייר משובח ואך ורק אם נגמר הנייר טואלט בשרותים ואין שום נייר אחר לנגב בו.

    0

    יציאת בלגיה השנייה

    36 תגובות   יום ראשון, 20/4/08, 02:10

     


    הבית שקט, חצות וחצי. יושב וקורא בהגדה ומולי שולחן מאולתר של ליל סדר. זאת השנה השנייה שאני עושה את ליל הסדר שלי עם עצמי, ומתוך בחירה.

    קריר בחוץ, וממרומי דירתי המשקיפה על העיר המעורפלת אני שומע את קולות ההמולה הרגילה של סוף שבוע בחו"ל, המנטרלת אותך מהתחושה של החגיגיות. בגולה, החשיבות של ליל הסדר הרבה יותר גדולה, היא חלק מהדבק שמחזיק אותך אל האני הקולקטיוי של יהדותך. במיוחד אם אין לך משפחה פה.

    ואני עם עצמי. טוב, לא לבד, יש פה, בדירתי, ילדה של ידידה שלי שאני עושה עליה ביבי סיטר, והיא חולה עם חום גבוה אז ביומיים האחרונים אני שומר עליה ומטפל בה, מאכיל אותה ומבריא אותה. מכיון שהיא לא יהודייה, אני נותן לה לישון ואני עוסק בהגדה שלי בשקט. רק אני, רבי טרפון והג'מעא.



    אני זוכר היטב את ליל הסדר הראשון שלנו פה. אחרי נסיונות לברר היכן עושים ליל סדר בבריסל התקשרתי לרב של חבד שהזמין אותנו אל ביתו. היה נפלא - המון ילדים, המון המולה, המון הרגשה של ביחד. אבל זה היה לפני שש שנים, ולא רק השנים עברו, גם המרקם של "היינו" הפך ל-"הייתי", ולא רק המרקם השתנה, גם המהות.

    הערב נזכרתי בסבתי עליה השלום, שכל המשפחה היתה מגיעה אליה לסדר תמיד – עד פטירתה. נזכרתי בשולחות הערוכים, בספות עם הכריות, בסבי עליו השלום שגרם לנו להזיע הרבה בכדי למצוא את האפיקומן... ובאחדות הזאת שהייתי בה, שמסמלת את ההמשכיות של מה שהיה ומה שיהיה.  בבית סבי היתה שידה בסלון, לא שידה של איקאה אלא שידה של נגר שבנה אותה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. והשידה הזאת, שהיתה בנויה ביד אומן, מסיוית וכבדה, ממנה היו מוציאים את היינות של החג, שבה היו המפות והפמוטים והסכום, וגם הממתקים...השידה הזאת לא רק ליוותה את ילדותי, היא תמיד הייתה שם. כשסבי עליו השלום נפטר והבנים שלו (אבי ודודי) החליטו למכור את הדירה הם רצו להפטר מהשידה והאקסית שלי אמרה שלא יעזו ושאנחנו ניקח אותה. וכך, השידה הזאת עברה אלינו לפני כ-15 שנים, וכשעברנו לחו"ל היא עברה עימנו. כשנפרדנו השידה עברה אליי לדירתי (למרות שהצעתי לאקסית לקחת אותה אליה). וכך אני יושב פה וכותב, ומאחורי השידה של ילדותי. וביננו...ביננו דממה.

    והלילה עוד ארוך

    בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. אבל עד כמה אנחנו בכלל, עם כל ההמולה של ליל הסדר, עם כל הילדים, עם השיחות של המשפחה...עד כמה אנחנו בכלל עוסקים בקריאת ההגדה? אנחנו עוסקים בחזרה על הטקס הזה, שאחנו מכירים כל כך טוב, בשביל לחזור לחבור, אבל עד כמה אנחנו מאתגרים את עצמנו לדעת האם אנחנו הדבק או הנדבק? כשאתה עם עצמך, רק אז אתה יכול לדעת האם אתה הדבק או הנידבק.


    אני מאמין שאת ליל הסדר צריך לעשות היכן שליבך שייך. האנשים שלבבי קשור אליהם לא עימי, ולכן...אם בגלל מרחק פיזי ואם בגלל מגבלות שאחרים בחרו להגדיר – אני שוב עם עצמי. מדביק ונדבק אל ואת עצמי, קורא לעצמי ואת עצמי, שואל את עצמי. והלילה, הקושיות מרחפות בחלל הבית ומקיפות אותי - כן, גם זאת ששואלת האם בשנה הבאה אני והשידה נספר ביציאת מצריים כל הלילה. 

     

     

    חג חרות שמח לכולכם

    א.ב. של אהבה
    בריסל, בלגיה
    י"ד בניסן התשס"ח

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/4/08 19:00:

       

      צטט: ezolda 2008-04-22 07:29:51

       

      אתה ממש אמיץ. אני לא הייתי מעיזה לעשות סדר לבד. אז כוכב על העומץ וכוכב על החיבור לעצמי שלך ...

       

       

      אמיץ....או משוגע (תלוי כמובן את מי את שואלת)

      בשנה הבאה אם בא לך בואי נעשה ביחד לבד

       

        22/4/08 18:59:

       

      צטט: שקט על עקב גבוה 2008-04-22 06:08:34

      המרקם השתנה

      אבל המהות.. היא בטח רק התפתחה.

       

      מצוות היום היא להגיד, לספר, לשתף

      בעיקר את הילדים במהות ובפרטים.

       

      ולו בשביל שיחושו בבגרותם את הצורך בשיוך לקולקטיב

      הזה שדיברת עליו.

      סבתך מלאה תפקידה נאמנה.

       

      חיבוק דוב

      מארץ הקודש,

      ומלאי ברכות

      לחרות אביבית מלאה.

       

      (מקסים שכמותך)

      שקט.

       

      חיבוק דוב או חיבוק דובי דוברמן  ?

      לשון

      שולח חיבוק בחזרה

       

        22/4/08 18:58:

       

      צטט: smile2u 2008-04-21 23:14:46

       

      לא קל להיות לבד בחג...

      אבל בטוחה שהם איתך תמיד בפנים בלב.

      וממש תיכף אתם נפגשים

      קורץ

       

      או-טו-טו-טו!!! 

        22/4/08 18:56:

       

      צטט: zarmelak 2008-04-21 22:49:48

      אני יודעת שבחרת בזאת ..
      ובכל זאת כל זה מאוד העציב (וגם הכעיס אותי כמו שאתה יודע )
      בשנה הבאה ...
      שנה הבאה

       

      בשנה הבאה....אכן, בשנה הבאה נשיקה



       

        22/4/08 18:48:

       

      צטט: שוקולד מריר 2008-04-21 14:42:54

      חג שמח אורי

      תודה שלקחת אותנו למסע חג איתך...

       

      מאחלת רק טוב.

       
      גם לך, מקווה שהיה חג עם המון כריות

       

        22/4/08 07:29:

       

      אתה ממש אמיץ. אני לא הייתי מעיזה לעשות סדר לבד. אז כוכב על העומץ וכוכב על החיבור לעצמי שלך ...

       

       

        22/4/08 06:08:

      המרקם השתנה

      אבל המהות.. היא בטח רק התפתחה.

       

      מצוות היום היא להגיד, לספר, לשתף

      בעיקר את הילדים במהות ובפרטים.

       

      ולו בשביל שיחושו בבגרותם את הצורך בשיוך לקולקטיב

      הזה שדיברת עליו.

      סבתך מלאה תפקידה נאמנה.

       

      חיבוק דוב

      מארץ הקודש,

      ומלאי ברכות

      לחרות אביבית מלאה.

       

      (מקסים שכמותך)

      שקט.

        21/4/08 23:14:

       

      לא קל להיות לבד בחג...

      אבל בטוחה שהם איתך תמיד בפנים בלב.

      וממש תיכף אתם נפגשים

      קורץ

        21/4/08 22:49:

      אני יודעת שבחרת בזאת ..
      ובכל זאת כל זה מאוד העציב (וגם הכעיס אותי כמו שאתה יודע )
      בשנה הבאה ...
      שנה הבאה

        21/4/08 15:23:

       

       

      חג שמח יקירי נשיקה

        21/4/08 14:42:

      חג שמח אורי

      תודה שלקחת אותנו למסע חג איתך...

       

      מאחלת רק טוב. 

        21/4/08 12:55:

       

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-04-21 00:07:01

      צטט: הילרי 2008-04-20 13:56:14

      חבר יקר לפעמים הלבד זה חלק מתהליך שלנו להבין ללמוד ולהכיר את עצמנו וכתוצאה מזה לצמוח למקומות חדשים . אך הבדידות קשה מכל מקווה שהבדידות איננה ויש סביבך הרבה אנשים מיוחדים כמוך שמאירים לך את הדרך ואת השביל שלך אני שולחת לך כוכב זוהר אחד שיאיר לך את הדרך לביחד ולאהבה ממני אלייך החברה הילה

       

      תודה הילה, על הכוכב והתגובה. כן, יש לי כוכבים בשמיים שמאירים את דרכי, אבל באמת שאני לא מרגיש בודד. אולי רק קצת...מתגעגע (איכסה, מילה גסה!!!)

       

      להתגעגע זה תמיד טוב!

      שבוע נפלא

      הילה

        21/4/08 12:15:
      מזדהה מבינה...אתה נוגע למרחוק.*
        21/4/08 01:19:

       

      צטט: איריתה@ 2008-04-21 00:25:51

      אורי,

      הפוסט שלך יפהיפה בעצבותו...

      הלבד שלך הוא החוזק שגילית שקיים בך.

      זו לא בדידות, זו שלמות.

      אתה יכול לפעמים להיות מוקף אנשים סביבך ועצוב ובודד...

      אתה יכול להיות לבד ולהרגיש שלם ומלא.

      ואתה בוחר....

      כוכב,

      איריתה

       

      תודה איריתה...אני מסכים לשלמות - למרות שאני שלם עם המון חלקים שלא איתי...כעת.

       

       

        21/4/08 00:25:

      אורי,

      הפוסט שלך יפהיפה בעצבותו...

      הלבד שלך הוא החוזק שגילית שקיים בך.

      זו לא בדידות, זו שלמות.

      אתה יכול לפעמים להיות מוקף אנשים סביבך ועצוב ובודד...

      אתה יכול להיות לבד ולהרגיש שלם ומלא.

      ואתה בוחר....

      כוכב,

      איריתה

        21/4/08 00:23:

       

      צטט: nama-stay 2008-04-20 23:46:31

       

      במשך חמש השנים האחרונות נשארתי בבית בפסח וראש השנה. מבחירה. והיה לי טוב.

      והשנה לראשונה נסעתי להורים. מבחירה. והיה נחמד.

       

      כל עוד הדבר נתון בידנו - יש בבחירתו ואמונתו יחיה.

       

      חג שמח.

       

       

      אמן!!!

       

        21/4/08 00:13:

       

      צטט: רחל נפרסטק 2008-04-20 21:23:19

      נגע מאוד ללבי.

      באנטוורפן לא היו מניחים לך להישאר לבד... (אני יודעת. יש לי בת שם)

      תודה לרמז על ההמלצה.

       

      חג שמח ובשורות טובות לך.

      רחל

       

      היי רחל -חג שמח ובשורות טובות לך ולבני משפחתך

       

      השתדלתי לא לתקשר יותר מדי את העובדה שאני לבד כי ידעתי שיזמינו ולא רציתי לפגוע באנשים ולסרב (לשקר זאת לא אופצייה). שלא תחשבי שלא הזמינו אותי, ומי שהזמין אמרתי לו שאני אהיה לבד.

       

       ובקשר לאנטוורפן, אני מאמין שזה נכון לקהילה החרדית, אבל לפי דעתי ממש לא לקהילה היהודית שאינה חרדית (וזה נושא לדיון ארוך שאין מקומו פה בימים חגיגיים אלו)

        

        21/4/08 00:09:

       

      צטט: אנימל אינסטינקט 2008-04-20 18:17:33

      חג שמייח:)

       

      שמיייייייח לחלוטין-טין! (צפו לסרט של ספילברג)

       

        21/4/08 00:08:
       
      צטט: qi 2008-04-20 15:58:30
      "אני שלם ללא חלקים וחלק ללא השלם...."
      וזו תמצית הפוסט היפה הזה שלך.
      (הגעתי דרך המומלצים בהמלצה של חני - והמלצה של חני מבטיחה להגיע למשהו שנוגע).
      אתי

       

      תודה אתי, מקווה שלך היה סדר של אור

       

        21/4/08 00:07:

       

      צטט: הילרי 2008-04-20 13:56:14

      חבר יקר לפעמים הלבד זה חלק מתהליך שלנו להבין ללמוד ולהכיר את עצמנו וכתוצאה מזה לצמוח למקומות חדשים . אך הבדידות קשה מכל מקווה שהבדידות איננה ויש סביבך הרבה אנשים מיוחדים כמוך שמאירים לך את הדרך ואת השביל שלך אני שולחת לך כוכב זוהר אחד שיאיר לך את הדרך לביחד ולאהבה ממני אלייך החברה הילה

       

      תודה הילה, על הכוכב והתגובה. כן, יש לי כוכבים בשמיים שמאירים את דרכי, אבל באמת שאני לא מרגיש בודד. אולי רק קצת...מתגעגע (איכסה, מילה גסה!!!)

       

        21/4/08 00:05:

       

      צטט: סיגל שין. 2008-04-20 10:26:40

      עם כל העצב שמורגש ממילותייך

      שמחה שאתה שלם ונמצא עם מי שהכי טוב לך, עם עצמך!

      וזה הכי חשוב... הכי שלם!נשיקה

       

      היי סיגל,

      תודה, למרות שלפעמים אני מרגיש שלם כמו רבע עוף...קפוא

      LOL

        21/4/08 00:04:

       

      צטט: רמז 2008-04-20 08:54:16

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=397344

       

      והמלצתי במומלצים.

       

      תודה נשיקה

        21/4/08 00:00:

       

      צטט: רמז 2008-04-20 08:30:31

      הצלחת לשדר את תחושת

      הבדידות מאוד חזק

       הגעגוע. ההתרפקות על נוסטלגיה.

       כתבת מכאב עמוק

      והרגשתי את זה.

       אבל אתה יודע מה ? ,יש כאלה שנמצאים עם כולם ובתוכם

      ומרגישים רחוקים ולא שייכים.

       תחושת ה"שייכות" זו תחושה חשובה.

      ואתה בהחלט מרגיש "שייך"

      רק מתגעגע.

       אהבתי את כתיבתך,- וזה די נדיר מבחינתי.

       (אתה רואה , ה"כרטיסים" היו עוזריםקורץ)

       מה נאחל לך?

       מה שאתה רוצה(-:

       רמז.

       

       

       הגירסה הראשונה כללה הרבה את המילה "לבד". אבל אז הבנתי שזאת מילה לא נכונה - אני לא לבד, אני עם עצמי...וזה שונה מלהיות לבד. ונכון כל כך, היו שנים שהייתי "עם" והרגשתי "בודד". אבל השנים הללו עברו, וה"לבד" נתן לי לגלות את עצמי, וכך אני לא עוד לבד כי אם עם עצמי..וזה שונה.

       

      מה זה כרטיסים????

       

        20/4/08 23:53:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-04-20 08:04:48

      חג נינוח, אורי.

       

      משתדל...מקווה שהחג מילא את חרותו בך וביקירייך

       

        20/4/08 23:52:

       

      צטט: 1 freedom 2008-04-20 02:29:21

      נשמע עצוב

      מרגישים את הגעגועים במילים שלך

      הגעגועים לארץ, למשפחה, לחברים

      לארוחות ליל הסדר אצל הסבים

      קשה להיות בארץ נכר במיוחד בזמן החגים

      מוכר לי

      תחזיק מעמד ותצליח במעשיך

      ותזכור , זו תמיד תשאר הארץ שלך

      והאהובים שלך תמיד יאהבו אותך

      תתחזק וחג שמח שילה

       

      תודה שילה

      השנה, ה"עצבות" נובעת מהבשלה של מחשבות וידיעות שהיו בי הרבה שנים ולא נתתי להם לפרוץ החוצה. ואולי זהו המשמעות של חג החרות שלי? שבי?

       

       

        20/4/08 23:46:

       

      במשך חמש השנים האחרונות נשארתי בבית בפסח וראש השנה. מבחירה. והיה לי טוב.

      והשנה לראשונה נסעתי להורים. מבחירה. והיה נחמד.

       

      כל עוד הדבר נתון בידנו - יש בבחירתו ואמונתו יחיה.

       

      חג שמח.

       

        20/4/08 21:23:

      נגע מאוד ללבי.

      באנטוורפן לא היו מניחים לך להישאר לבד... (אני יודעת. יש לי בת שם)

      תודה לרמז על ההמלצה.

       

      חג שמח ובשורות טובות לך.

      רחל

      חג שמייח:)
        20/4/08 15:58:
      "אני שלם ללא חלקים וחלק ללא השלם...."
      וזו תמצית הפוסט היפה הזה שלך.
      (הגעתי דרך המומלצים בהמלצה של חני - והמלצה של חני מבטיחה להגיע למשהו שנוגע).
      אתי
        20/4/08 13:56:
      חבר יקר לפעמים הלבד זה חלק מתהליך שלנו להבין ללמוד ולהכיר את עצמנו וכתוצאה מזה לצמוח למקומות חדשים . אך הבדידות קשה מכל מקווה שהבדידות איננה ויש סביבך הרבה אנשים מיוחדים כמוך שמאירים לך את הדרך ואת השביל שלך אני שולחת לך כוכב זוהר אחד שיאיר לך את הדרך לביחד ולאהבה ממני אלייך החברה הילה
        20/4/08 10:26:

      עם כל העצב שמורגש ממילותייך

      שמחה שאתה שלם ונמצא עם מי שהכי טוב לך, עם עצמך!

      וזה הכי חשוב... הכי שלם!נשיקה

        20/4/08 08:54:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=397344

       

      והמלצתי במומלצים.

        20/4/08 08:30:

      הצלחת לשדר את תחושת

      הבדידות מאוד חזק

       

       הגעגוע. ההתרפקות על נוסטלגיה.

       

      כתבת מכאב עמוק

      והרגשתי את זה.

       

      אבל אתה יודע מה ? ,יש כאלה שנמצאים עם כולם ובתוכם

      ומרגישים רחוקים ולא שייכים.

       

      תחושת ה"שייכות"  זו תחושה חשובה.

      ואתה בהחלט מרגיש  "שייך"

      רק מתגעגע.

       

      אהבתי את כתיבתך,- וזה די נדיר מבחינתי.

       

      (אתה רואה , ה"כרטיסים"  היו עוזריםקורץ)

       

      מה נאחל לך?

       

      מה שאתה רוצה(-:

       

      רמז.

       

       

       

       

        20/4/08 08:04:
      חג נינוח, אורי.
        20/4/08 02:29:

      נשמע עצוב

      מרגישים את הגעגועים במילים שלך

      הגעגועים לארץ, למשפחה, לחברים

      לארוחות ליל הסדר אצל הסבים

      קשה להיות בארץ נכר במיוחד בזמן החגים

      מוכר לי

      תחזיק מעמד ותצליח במעשיך

      ותזכור , זו תמיד תשאר הארץ שלך

      והאהובים שלך תמיד יאהבו אותך

      תתחזק וחג שמח     שילה

      ארכיון

      פרופיל

      א.ב. של אהבה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין