חרות הדעה שאינה מעוקרת, מסורסת ומעוקבת על ידי מה שידוע ומה שנעשה כבר, מאפשרת לעוף ללא מגבלות טכניות, ללא מגבלות של היצע וביקוש וללא הידיעה המוקדמת שזה יעבוד, יחזיק מים או לא.

חרות זה חופש, זוהי יכולת לעוף עם המחשבות, עם המעשים. חופש זה לומר כל דבר, לעשות את כל מה שמתחשק וזאת ללא חשבון, מעצורים, מנעולים, גדרות ומכשולים פיזיים, תרבותיים ופסיכולוגיים. חרות זה תנועה ועשייה ללא מחנק, נשימה חופשית, מרחבי מחייה ללא דלתות וחלונות וללא מגבלות הממוקמות על ידי האדם. 

חבל כי חרות אבסולוטית לא ניתנת להשגה, יש את מגבלות הטבע שממתינות לנו בכל הזדמנות אפשרית, על אלו נתגבר, או לא. מגבלות ומחסומי האדם שממתין לנו בכל פינה חשוכה, היא הבעיה או המכשול העיקרי בדרך לחרות אדריכלית/יצירתית טוטאלית. חוסר היכולת לנטוש את העבר, את המרופט ולקבוע דרכי מחשבה וניהול חדשים, עוצרת רבים וטובים. 

האדם חסום, הוא שם לעצמו מנעולים שכליים, חוקים שאוסרים לתכנן לאורך ולרוחב, לגובה או לעומק. עוצר את הדמיון בגלל חומריות אחרת. לרוב, החרות אטומה היא, אין חרות, יש מגבלות רב-תרבותיות, יש מגבלות לאומיות. 

חרות זו לא אנרכיה, אבל היא פתוחה לפרשנות ואינה מגודרת. חופש אבסולוטי היה יוצר מבנים בלתי מוכרים, שינוי מרקמים , שכבות חדשות וסידורים בלתי מוכרים. בסביבות המיקרו ומקרו ארכיטקטוניים, שרבים חושקים לשנות ולחוות בהן משהו אחר ורבים אחרים מנסים לשמר, נלחמים עד דק על כל שינוי שלא יקרה, כי כל שינוי שנובע מחרות יצירתית יכול שייצר את הלא מוכר ואת הלא ברור. אחרים נלחמים באדיקות, כמעט באופן דתי באפשרות של מחשבה לשינוי, המחשבה אסורה. חוסר וודאות או חוסר היכולת לנבא עוצרים כל תהליך, כי רבים רוצים ללכת על הבטוח והמוכר כי את הרע הזה כבר מכירים וחוששים לנסות רע אחר או להיפך, משהו טוב, טוב כפליים. 

החרות היא אלסטית, פורצת גבולות, מותחת גבולות עד נתק, עד קריעה שלאחר מתיחה כואבת. השחרור ממוסכמות עובר גבולות, מרחף, מותח באלסטיות את המחשבה וכתוצאה מכך את החומר, את הגיאומטריה, את המותר על פי גבולות ומוסכמות העבר. החרות גוברת על הישן ובונה מעליו, עליו נדבך של חירות יצירתית חסרת גבולות. מנותקת ממוסכמות שנוצרו על ידי האדם. 

חרות הדעה שאינה מעוקרת, מסורסת ומעוקבת על ידי מה שידוע ומה שנעשה כבר, מאפשרת לעוף ללא מגבלות טכניות, ללא מגבלות של היצע וביקוש וללא הידיעה המוקדמת שזה יעבוד, יחזיק מים או לא. המעוף היצירתי יכול לפתח מערכות בלתי מוכרות, חדשנות ניסיונית שיכולה להיות פריצת דרך, או להיפך הריסת מסלול.

החרות יכולה לייצר משהו אחר, הצלחה או כשלון. הכישלון יכול להמתין בפתח כי ללא חרות לא יוצרים משהו חדש וללא יצירה של מהות פיזית ורוחנית חדשה לא ניכשל אף פעם. אז יתכן שהחרות מובילה לכישלון ואולי גם לניסיון או הצלחה מהפכנית בכל רובד אפשרי, דבר שלא התנסינו בו אף פעם. החרות מובילה לבלתי נודע ואולי זה לפעמים טוב יותר מהידוע, מהצפוי.