
פרופ' שלמה זנד הוא היסטוריון המלמד באוניברסיטת תל-אביב. בחודש מארס השנה פירסם ספר הדן במוצאו של העם היהודי. הוא מעלה תיזות חדשניות, מאתגרות ומעוררות מחשבה, תיזות הנסמכות על ביבליוגרפיה רחבת היקף ומראי מקום מדוייקים.
שום היסטוריון ישראלי לא הגיב עד עתה על השאלות שמעורר הספר, שאלות הנחשבות כטאבו בישראל. והשאלה האם שתיקתם כהודיה חייבת להשאל כי רוב הקוראים הם הדיוטות כמוני במדע ההיסטוריה. וכיצד יתמודד הקורא המצוי עם הקביעה בספר שתושבי יהודה לא הוגלו כלל עם חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה והגלייתם הוא מיתוס נוצרי. ואם לא הוגלו - מה קרה להם והיכן צאצאיהם היום? זאת ועוד, האם הקביעה שאימפריית הכוזרים התייהדה כולה ויהודי אירופה כולם הם צאצאיה, היא נכונה? מה יכול לחשוב קורא לא מקצועי לאחר קריאת דברים ממוסמכים כגון שני אלה שהזכרתי? מה שעלה בדעתי, למשל, הוא שאנחנו היהודים הישראלים בני כל העדות, אנו צאצאיהם של הכוזרים ואילו הפלשתינאים הם צאצאיהם של תושבי יהודה שנשארו בארץ-ישראל אחרי חורבן בית שני. כלומר, הכוזרים שהתייהדו באירופה לפני כך וכך שנים, עברו ג'נוסייד מידי הגרמנים, ואלה שהיגרו לארץ-ישראל לפני השואה, יחד עם אלה שניצלו מהשואה, נלחמים במשך 120 השנים האחרונות על ארץ-ישראל עם הפלשתינאים, שהם היהודים המקוריים. חומר ספרותי משובח שיכול להעיף את דמיונו של כל אחד לעבר מחוזות אינסופיים.
אבל אלו אינן השאלות היחידות שעולות מן הספר. התנ"ך מוצג בו כמסמך דתי שההיסטוריונים גרץ, דובנוב, בער, ודינור הפכו ללא תימוכין של ממש למסמך היסטורי מדוייק המתאר את קורות עם ישראל מאז שיצא ממצרים, הקים ממלכה, הוגלה ממנה וכעת שב אל המקומות המדוייקים המופיעים בתנ"ך. והציונות מצאה בדבריהם של ההיסטוריונים המוזכרים, מיתוס שכדאי לטפחו כדי ליצור אומה אתנית ולא רק דתית, שתאכלס את ארץ-ישראל ותבוא במקום היהודים המקוריים, שהם הפלשתינאים אוייבינו כיום.
למי יאמין הקורא המצוי אם כל ההיסטוריונים הישראלים בני זמננו שותקים ואינם מתייחסים לספר? אני חושב שהאתגר של שלמה זנד ראוי לתגובות מלומדות של עמיתיו ההיסטוריונים החיים כיום. אני מבין שגרץ ודובנוב אינם יכולים להגיב כיום מסיבות מובנות.
|
alxm
בתגובה על הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. (ויקרא יט', יז')
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/977743.html
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=977745&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0
נשמט לך בדרך 194
נו אז, מה זה אומר? המערב מקבל את האו"ם כמערכת לאירגון היחסים הבינלאומיים גם נגד כאלה שלא מקבלים את האו"ם, מכיוון שהוא נתפש כמנגנון קולוניאליסטי להשתתת אידיאולוגיה מערבית על העולם כולו. |
אני אומר זאת - הפלשתינים עשו בחכמה (או חכמה בדיעבד) בכך שלא קיבלו את החלטת האום ההיא. הם לא כבולים עליה, ולא מסתפקים בה, ומבחינתם היא לא לגיטימית כלל, וכל זה מתוך תפישה היסטורית שאת הארץ כאן לא ניתן לחלק על סמך הצבעה באיזה מוסד מערבי.
ישראל, לעומת זאת, שחוגגת כל שנה את כ"ט בנובמבר כיום בריאת העולם, עלולה למצוא את עצמה במצב מביך, שבו מרבית מדינות האום יחליטו שאין הצדקה למדינה יהודית ולכן עליה להתפרק לטובת מדינת כל אזרחיה או מה שזה לא יהיה.
הגדרה או החלטה של האום-שמום.
האו"ם ירש את חבר הלאומים
בכל זאת החלטות האו"ם ומועצת הביטחון עזרו בימי מלחמות עיראק מול קואלציה.
וכווית אפילו שוחררה !
באמת? לפי זנד, הגדרה פורמלית כזו אינה תקפה לצורך סימון הדבר מבחינה מחקרית.
וגם אם כן, הרי הפלשתנים עצמם לא מקבלים הגדרה זו, מבחינתם, ובצדק, החלטה זו שווה לכלום, כי תודעתם העצמית ומטרתם הלאומית (שנוצרו מתי שנוצרו) אינם יכולים להיות תלוים באיזה הגדרה או החלטה של האום-שמום. הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים - שהחלטת או"ם שהחליטה פעם אחת בעד, יכולה להחליט אחרי 60 שנה נגד.
כל עוד ה"העם" היהודי מחפש את הגנת ההגדרות הפורמליות של האום בכדי לקבל לגיטמציה לקיום הלאומי בארץ ישראל, אנו כאן רק במחי הצבעה שרירותית ואינטרסנטית של חברות האו"ם. בכך שהפלשתינים לא קיבלו את החלטת האו"ם, הם גם לא צריכים לחשוש שהאום יחליט אחרת.
אנחנו כן.
בהחלטה 181 של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947
יש ביקורות על דבריו, אבל העיקרית היא שהוא כורת את הענף שהוא יושב עליו. שהיר טענתו העיקרית היא שכל ההיסטוריה שאנו מכירים היא בעצם היסטוריה מגויסת שנועדה לתת לנו לגיטמציה לכיבושנו את הארץ. אך יחד עם זאת הוא אומר גם שכל כתיבת היסטוריה היא מגויסת (או בפראפרזה - אנו צריכים לראות את עצמנו כמי שכתבנו את ההיסטוריה שלנו בכל דור ודור בכדי להצדיק את הכיבוש שכבשנו בכל דור ודור...).
לכן, אם כל "היסטוריה" היא בעצם התרצה לאידיאולוגיה - הרי גם הוא נכשל בכך, ויש למצוא מה האידיאולוגיה שהוא מחפש לקדם ולא לחפש את האמת שבדבריו. עובדות ונתונים - כל אלה ניתנים לפרשנות לפי כיוון הרוח של המפרש. זה לא שהוא לא נותן עובדות, אבל החיבור הסופי שלהם מתברר תמיד כמוטה לטובת תפישתו האולטרא-פוסט-ישראלית.
אני הייתי רוצה לשאול אותו שאלה אחרת - אם העם היהודי הומצא (שוב) באמצע המאה ה-19, מתי הומצא העם הפלשתיני? האם בכלל יש עם פלשתיני? האם יש תוקף להגדרה העצמית של הפלשתינים ככאלה?
שום היסטוריון ישראלי לא הגיב עד עתה על השאלות שמעורר הספר, שאלות הנחשבות כטאבו בישראל.
1. במדור מכתבים של מוסף ספרים של הארץ
במכתבים למערכת של הארץ .
2. אגב לדעתי זה המקום הראוי. כי הספר לא מחקר היסטורי אלא עוד חיבור "פוסט ציוני"
ברצף הדיון של 15 שנה .
למה השאלה הזו רלוונטית ,למי שנולד יהודי?התחנך כיהודי? ויודע שארץ ישראל היא ביתו של העם היהודי? לעומת זאת שאלה זו יכולה להיות מאוד רלוונטית לשלמה זנד.לא מן הנמנע שבזמן קצר יחסית יהפוך ספק לעובדה בעיניי שונאינו. או אז יקבל הזמנות מכל מוסדות האקדמיה "שוחרי ציונות" ידועים לבוא ולהרצות על הפלא החדש כעוד סיבה לכך שמדינה לעם היהודי בחטא נולדה.
על משקל הסיסמא החלולה "הלאה הכבוש" צריך מעתה לומר "הלאה האקדמיה הנאורה".