פגשנו הרבה משקיעים מכל הסוגים ומכל המינים. חלק היו אחלה וחלק קצת פחות. הנה כמה סוגים של משקיעים שלא אהבנו לפגוש:

המשקיע העייף 

הם רואים עשרות מצגות בשבוע ובחנו כבר אלפי חברות. הם ראו הכל ושמעו הכל. האמת? כבר נמאס להם. די. עוד יזם ועוד יזם, עוד רעיון שבטוח ישנה את העולם ועוד מוצר שתוך שנתיים יניב מכירות של מאה מיליון דולר. כמה אפשר? הם כבר רוצים הביתה. אתה פוגש אותם ורואה שהם איבדו את ההתלהבות. שהם רק מחפשים סיבה לא להשקיע כי כבר אין להם כוח לשמוע יותר.  

אחד הדברים שהכי מלהיבים בתחום שלנו ומייחדים אותו זה שהוא מלא באנשים עם תשוקה. וכשאתה רואה כאלה שאיבדו אותה, אתה מבין שאתה (וגם הם) במקום הלא נכון...  

משקיע הסיד (לכאורה)

כמעט כל קרן שתשאל תטען שהיא משקיעה השקעות סיד. פתאום לכולם יש מסלולים מהירים, פתאום כולם רוצים את החברות כמה שיותר מוקדם, פתאום כולם מתחרים באנג'לים. כמעט לכל קרן יש את הסיפור על החברה שהשקיעו בה תוך שבועיים בלבד (ואז אתה מגלה שהיזם היה אחרי שני אקזיטים או סתם קרוב משפחה). הם מספרים לך שהם (בניגוד לאחרים) יודעים מה זה השקעת סיד, אבל אז אתה מגלה שאין להם מושג. הם מצפים ממך להראות דברים שהם מבקשים מחברות בשלות – לקוחות, מודלים עסקיים מוכחים, קשה להם להתמודד עם סימני שאלה ועם תשובות לא סגורות. והמסלול המהיר נמתח ונמרח, עוד פגישה ועוד פגישה, ועכשיו ההוא בחו"ל אז בואו נחכה שבועיים, ואתם חייבים לפגוש את הבכיר מהתעשיה שעכשיו בחופש, ואז מתחילים החגים, ופתאום יש מגפת שפעת, והנה עברה לה חצי שנה.  

האמת היא שלקרנות יש יותר כסף מזמן. אז מה שמטריד אותן באמת זה לא הכמה מאות אלפי דולרים שהן עלולות להפסיד על השקעת סיד שתרד לטמיון אלא הזמן שהם יבזבזו ושימנע מהן השקעה בחברות אחרות. לכן הן רוצות להגיע לאותה רמת שכנוע בהשקעה של 500 אלף דולר כמו בהשקעה של 5 מיליון דולר שהרי בכל מקרה הם ישקיעו את אותה כמות שעות. 

אני מאמין שהשקעת סיד שונה מהותית מהשקעה בשלבים מתקדמים יותר של חברה, ושהשקעה כזאת דורשת התמחות משל עצמה. אכן פגשנו משקיעים שיודעים לעשות את זה, ושהובילו תהליך איכותי גם אם לא מאוד מהיר (3 חודשים מהפגישה הראשונה עד ה-term sheet, בערך פי 4 ממשקיעים פרטיים שאיתם המסלולים האלה אמורים להתחרות), אבל היו רבים אחרים שחושבים שהם יודעים ולמעשה הם ממש לא. 

המשקיע המאוהב 

במה משקיעים מתאהבים? ברעיונות של עצמם. אחרי שהמשקיע המאוהב שומע את מה שיש לך להגיד הוא מתחיל להגיב ואז יש לו איזו תובנה. לפעמים הוא כל כך מרוצה ממנה שהוא מתאהב בה ואז לא תזיז אותו מדעתו. לא משנה מה תטען ומה תראה, איזה עדויות ומספרים תציג – האיש מאוהב. לנסות לשכנע אותו לשנות את דעתו זה כמו לנסות לשכנע teenager שאהובתו הראשונה טיפשה. זה לא משנה. עובדות לא מבלבלות משקיע מאוהב. והרגע שבו אתה מבין שהאיש שמולך מאוהב ברעיון שלו, הוא הרגע שבו אתה מבין שאין טעם להמשיך בפגישה. 

המשקיע שגילה כיוון חדש 

אתה מציג את הרעיון שלך, רעיון שאתה מגלגל כבר כמה חודשים, חשבת עליו מכל הכיוונים, הצגת אותו עשרות פעמים ושמעת אינספור תגובות. ואז המשקיע, אחרי חצי דקה, בטוח שלא רק שהוא הבין הכל אלא הוא גם יודע מה נכון לעשות עם הרעיון הזה. "אולי תשנה כיוון?", הוא ישאל. ואז הוא יציע מודל עסקי אחר או שוק אחר או מימוש אחר, שלכאורה לא חשבת עליהם. מהר מאוד הוא נסחף עם הרעיון החדש שלו (ראה המשקיע המאוהב) ופחות או יותר מציע לך להקים סטארט-אפ אחר, שיממש את הרעיון שלו, ואז הוא אולי ישקיע.   

יש לפעמים נטייה לנסות ולרצות משקיעים. הם נדלקים על משהו ומציעים לך כיוון חדש, וזה אך טבעי להגיד להם – וואלה, רעיון טוב, נלך על זה, ולקוות שזה יגרום להם להשקיע. אבל אני מניח שמי שטוחן רעיון למוצר במשך חודשים כבר חשב על מגוון אפשרויות רחב ועל הפוטנציאל של כל אחת מהן. בשלב הזה  שינוי כיוון פתאומי תוך חצי דקה בגלל משקיע אחד - זה הדבר הכי לא נכון לעשות ואנחנו השתדלנו להמנע מכך. אז לפעמים אולי פספסנו משקיעים, אבל בכל מקרה הם רצו להשקיע ברעיון שלהם, לא בשלנו...