כותרות TheMarker >
    ';

    הודו - יומן דרכים

    10 תגובות   יום ראשון, 20/4/08, 21:55

    ערב אחד פתחתי ואמרתי למארחי ההודים,

    הנה הפרות הללו, לפי שאתם מרחמים עליהם אסור לרחם עליכם.

    הרי יש לכם בקר יותר מלכל ארץ אחרת. כמאתיים וחמישים מיליון ראש. שליש מהבקר בעולם! מטמון שלא יסולא בפז! דיו לחזק את שריריכם, לתת חלב לילדכם ולהבריאם, לחסן בניכם, לעזור לכם בשדות ולשקמם, לייצא עורות ולהעשירכם.

    ומה אתם עושים באוצר הגדול הזה, מה הנאה אתם נהנים ממנו? לא כלום!

    בבשר הפרות אינכם נוגעים, ומכיוון שאין אתם שוחטים אותם הרי הן מתרבות כדגי הים. ומכיוון שמרובות הן אין להם מאכל, ומכיוון שאין להם מאכל הן רובצות על מדרך רגל, מזות רעב וגוססות, ואין נותנות לכם דבר אלא נוטלות מכם את המעט שיש לכם. נמצא שהפרה דלה ואתם דלים, הולכים ומדללים זה את זה...

    והקופים שורצים בכל הכבישים והרחובות, הגינות והשדות, יותר מחתולים אצלנו, אין בפניהם לא גדר ולא מנעול, הם באים לבתים וחוטפים אוכל מידי הילדים... וכל זה קדוש?

    והנחשים, יש גלילות שבהם לא רק אסור לפגוע בנחש קוברה או עקלתון כשהוא בא לבית ופולט ארסו אלא אף חייבים הם להתקרב אליו ולהאכילו....

    עליכם לסלוח לו אמר בעל הבית והצביע עלי, הוא בא מארץ נחשלת מאד. גם לנו בהודו היו פעם שבטים פרימיטיביים כאלה, אל תבואו עימו בדין. הוא אינו אשם. בארצו אין עדיין ציביליזציה ...

    יש להם ספר שלא הגיע אל חלק העולם שלנו - התנ"ך. ספר זה מתחיל בבריאת העולם. יודעים אתם כיצד מתארים הם לעצמם שהעולם נברא? שבעה ימים טרח האל וברא שמים וארץ, ירח וכוכבים, יבשות וימים ואח"כ חיה ועוף והכול למען גולת הכותרת שלו, בחיר היצירה ומטרת כל היקום... יודעים אתם מי הוא אותו עליון?

    איש מהמסובים לא ידע. ניחשו, ולא מצאו.

    האדם' אמר בעל הבית בתרועה.
    כולם פרצו בצחוק אדיר. הזקנים כרסם רעדה מצחוק והצעירים גיחכו מבוישים כלשהו כאילו סיפר מי בדיחה של ניבול פה. אם כן שאלו, למה נבראו הכוכבים שאין לו לאדם תועלת בהם. חי חי חי, שהאדם אינו יכול לגור בהם? חא חא חא, ואם העיקר הוא האדם, לשם מה כל הנשרים והברבורים, הינשוף והזרזיר, העיט והקוקייה. ומה הצורך בנמר ובזאב, ביחמור ובשועל, בשביל מה הרי ההימלאיה הגבוהים ואיי הים השוממים. מה טעם עולם ומלאו? היכן השכל וההיגיון?

    הגיון, אמר, פשוט מאד. הם המציאו לעצמם את האגדה הזו כדי שיוכלו לעשות ככל העולה על שרירות ליבם. כדי שיוכלו לרדוף אחרי תאוותיהם בלא כל רסן. האדם הוא תכלית הבריאה כדי שיהי לו צידוק לשעבד לעצמו כל אשר רואות עיניו, להשמיד להנאתו מכל הבא ליד, שכן הכול נחות דרגה לגביו, הכול נוצר רק למענו, עולם נבנה על מנת שהוא יהרוס אותו. כמו שאמרתי... פראים.

    מה גם נהרות? כן גם נהרות, אין הם יודעים שיש רוח בהם, סבורים הם שכל רוח אשר אינם מבינים אותה, שאינם יכולים לשוחח עימה בטלפון, אינה קיימת.

    עתה גם הצעירים מנענעים בראשם, לא יאמן, דרגה תרבותית נמוכה עד כדי כך....

    מתוך שיחה של עזריאל קרליבך עם מקומיים בהודו אצלם התארח לפני למעלה מ-50 שנה, כמתועד בספרו המיוחד "הודו יומן דרכים"

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/10/08 22:02:


      יפה.

       

      מה שהאדם הפרימיטיבי הזה הזה עלול להגיד זה שכל העולם המופלא שנברא סביבו,

      נברא על מנת לשעשעו.

      בעלי החיים- כדי לצפות בהם ולהנות (במקרה הטוב), ולאוכלם (במקרה הפחות טוב)

      ההרים- כדי לטפס עליהם ולהנות מין היופי של העולם.

      הנהרות והימים- כדי להשתכשך בהם, ואף לדוג מהם מאכל.

       

      כל שרשרת הטבע הזו נבראה כדי לספק את צרכיו של האדם.

       כך האנושות מתנהגת, וההתעררות הירוקה של השנים האחרונות אמנם מבורכת,

      אך הגיע מאוחר קצת, ולאט מידי, ממש לאט מידי...

       

        3/7/08 14:19:


      הספר מדהים, יצא לי לקרוא אותו לפני כארבע שנים בהודו (ממש מתאים)

      הכי חשוב למי שמטייל בהודו לזכור לא לשפוט אותם- להביט להם בעיניים ולזכור אנחנו מעולם מטריאליסטי שסדר העדיפות שלו שונו (ואולי לוקה בחסר) לעומת עולם רוחני (שלא בהכרח שלם בעצמו).

      אלו שתי עולמות שונים בתחליט אבל הביקור והלמידה על עצמנו ועליהם כאשר נמצאים שם שווה את הריחות, הזוהמה והעוני הרב (אני לא בטוחה לגבי הגפיים המעוותים- זה פשוט זוועה לדעתי).

       

      תודה על תזכורת לספר נפלא שהשארתי בחנות במדינה עם צווילזציה!

      צטט: ביתיה שלו 2008-05-13 16:12:57

      גיגלתי והנה כמה מילים על עזריאל קרליבך:

      היה בנו של רב, הוסמך לרב בעצמו, הפך לעיתונאי, ייסד את עיתון "מעריב" והיה עורכו הראשון. בגיל 47 חזר מהודו, הסתגר חודשים במלון "דן" כדי לכתוב את הספר הזה. חודשים ספורים אחר כך הוא נפטר.

      הסתקרנתי ביותר.

      הולכת לחפש את הספר.

      אולי אשתנה גם אני.

       

      ביתיה.

       WOW לפוסט

      ו-WOW למה שכתבת פה.

      בהחלט מעניין 

       

        13/5/08 16:12:

      גיגלתי והנה כמה מילים על עזריאל קרליבך:

      היה בנו של רב, הוסמך לרב בעצמו, הפך לעיתונאי, ייסד את עיתון "מעריב" והיה עורכו הראשון. בגיל 47 חזר מהודו, הסתגר חודשים במלון "דן" כדי לכתוב את הספר הזה. חודשים ספורים אחר כך הוא נפטר.

      הסתקרנתי ביותר.

      הולכת לחפש את הספר.

      אולי אשתנה גם אני.

       

      ביתיה.

        13/5/08 16:07:

      אינני מכירה את עזריאל קרליבך, ואינני רוצה לדבר לגבי דתות אחרות, שמאמינות בבריאת העולם ב-7 ימים.

      על כל פנים לגבי היהדות- זה איננו נכון. היהדות מצווה הרבה מאוד דברים שקשורים בשמירה על הסביבה, אבל לשם כך צריך באמת ידע יותר קרוב עם המצוות היהודיות עצמן.

      ובכן, אינני יודעת מיהו עזריאל קרליבך (תיכך אגגל את שמו ונראה מה אמצא...) ואינני יודעת אם הוא אדם דתי, אינני יודעת גם אם הוא ענה ומה הוא ענה, למארחו ההודי.

      כל שאני יודעת הוא שהתיאור כפי שהוא עולה מפיו של המארח ההודי - איננו נכון לגבי היהדות.

       

      פוסט מעורר מחשבה.

       

      ביתיה.  

        13/5/08 12:54:

      מעניין, אהבתי

      אחזור שיהיו כוכבים

      הילה

        8/5/08 22:13:
      קטע מדהים ומעורר מחשבות... תודה!
        8/5/08 21:11:

      מ ע נ י י ן מאוד.

       

        8/5/08 19:58:

      מעורר מחשבה.

      לכולנו יש עוד הרבה מה ללמוד.

      תודה שחשפת את הטקסט המשכיל והענייני הזה.

        7/5/08 14:00:
      אהבתי :-)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      D o t @ n
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין