מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
0
"לא נעים..."
| אודה ואתוודה: למרות שביסודי אני בחורה שומרת חוק, שנים רבות התעלמתי באלגנטיות מן ההודעות לתשלום אגרת הטלביזיה. באיזה אופן שהוא, ההתראות נראו לי לא ממשיות; שנים רבות חייתי ללא מָקלֵט בביתי (הייתי סנובית מדיי לשבת מול מדורת השבט האולטימטיבית), הייתי סטודנטית לא ממוסדת והייתי ענייה. אי תשלום אגרת הטלביזיה היה דרכי הפרטית להתנתק מן ההמון ולמחות על שיוכי האוטומטי אליו. באורח תמוה, ההתעלמות צלחה (אולי מפני ש'שומר פתאים ה'), עד שיום אחד תקף אותי בולמוס צדקני ושילמתי את מלוא השובר התקופתי.מאותו רגע, הופעל עליי החוק הבלתי כתוב של סרטים מצויירים: כל עוד הדמות אינה מבחינה בתהום הנפערת לרגליה, היא אינה נופלת לתוכה. אבל משהבחינה בה, יפעל עליה חוק הכבידה במלואו. מצייתות לאותו חוק לא כתוב, מאותו רגע החלו להגיע לביתי לא רק הודעות על ממדי חובי לרשות השידור (אלה הגיעו גם קודם לכן. כאמור, נהגתי להתעלם מהן באלגנטיות, וכאמור, שום אסון לא קרה), אלא אף התרעות על הליכים משפטיים שיינקטו נגדי במקרה של אי תשלום. ההתרעה האחרונה דרשה בכל תוקף שאשלם את חובי עד ה-לתחילת החג.התרשמתי כיאות; צלצלתי למספר שהופיע בגוף החשבון.הודעה מוקלטת בישרה לי שהמשרדים יהיו סגורים בתקופת החגים. הופתעתי משהו. ככל הידוע לי, חגי ישראל חלים במועדים ידועים מראש, וניתן היה בהחלט לנבא את בואם ולמנוע אי הבנות מסוג זה. הכוונות הטובות מילאו אותי עדיין והחשבון לתשלום האגרה שנח על שולחני דרש ממני להמשיך להתעקש, אם כי בת קול קטנה בלבי תהתה על צירוף המקרים המוזר בעטיו המועד האחרון לתשלום חל בתקופת החג. משהסתיים זה, התקשרתי שוב לרשות השידור מתוך כוונה שלמה לשלם את חובי.לא הייתי לבד. דומה שכל עם ישראל התעורר עם חלוף החג למציאות, וצלצל לרשות השידור. במלים אחרות, הקו היה תפוס. לבסוף נשברתי והחלטתי לוותר על אופציית המענה האנושי. בחרתי לשלם את חובי בכרטיס אשראי באמצעות המענה האוטומטי במערכת הממוחשבת.פעלתי לפי ההוראות, הקלדתי את מספרו של כרטיס האשראי שלי.להפתעתי, בסיום תהליך התשלום עתיר הטכנולוגיה, לא ניתן לי כל מספר אסמכתא לתשלום שבוצע – כנהוג במקרים דומים בתשלום חובות. מופתעת משהו, אך חדורת רצון טוב עדיין, הנחתי את שפופרת הטלפון על כנה.ההפתעה הגדולה ציפתה לי בדמותו של מכתב נוסף מאגף הגביה של רשות השידור. הפעם נדרשתי לשלם את החוב אותו שלמתי במערכת הממוחשבת, אך הפעם הייתה התפתחות בעלילה.למען הדיוק, שתי התפתחויות: הפעם הסכום אותו נדרשתי לשלם כלל גם ריבית על פיגור בתשלום, והמכתב כלל גם אזהרה: אם לא אשלם את חובי, תיאלץ רשות השידור לנקוט נגדי בצעדים משפטיים. זוכרים את תשדיר השירות של אגרת הטלביזיה ששודר לפני כמה שנים? הוא כלל פירוט מוסיקלי של צרות שונות, עם הפזמון החוזר "לא נעים? לא נורא", ולבסוף את שורת המחץ המאיימת: "יקחו ממך את הטלביזיה", ותקבולתה הרת הגורל: "לא נעים!" |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך, דייזי.
מצטרפת למחמאות מכל הלב.
פשוט תענוג.
יוסף יקר,
המון תודה על המחמאות.
מבטיחה לפרסם יותר.
איפה ההוא ממשטרת הכתיבה שלך?!
הוא, כנראה מתרשל בתפקידו, כי אילולא-כן,
היינו רואים יותר מכתיבתך המשובחת והמושחזת.
יכול להיות שגדלה לה קישונית קטנה בערוגה הסמוכה אל ביתנו?
מי ישורנו...
יוסף.