| לישון. שינה היא דבר מאוד אכזרי, וכמו שנאמר, שינה משולה לכסף, אף פעם אין מספיק ואי אפשר לאגו. ואני, מה בסך הכל ביקשתי? לישון. אני כשאני עייף, אני עוצם עיניים ונרדם. למה המנגנון הזה לא פועל אצל ילדים? למה במקום לעצום עיניים הם פותחים את הפה? כשיש ילד חדש, ההתחלה נראית נפלאה. האדרנלין מפלא הבריאה מניע אותנו במרץ. שעת שינה בלילה מספיקה, ובכל פעם שהעולל ישן, אתה עוצר בעצמך לא להעיר אותו כדי להיות אתו עוד קצת. אבל אז האדרנלין נגמר. מהר מאוד למדנו ששעה או שעתיים של שינה רצופה זה דבר נפלא. למדנו להרדם ולעבור את כל שלבי השינה בתוך 10 דקות. מי שאומר שעשר דקות של שינה זה לא מספיק, לא יודע מה הוא מדבר. ניתן לישון בהליכה, בעמידה, תוך כדי אכילה, וגם כשעושים פיפי. אם בתחילת הדרך עוד הלנתי על מר גורלי, ועל כך שיש לי מתחרה על הציצים, מהר מאוד מצאתי עצמי מודה לאל על שחנן את הנשים ביכולת המופלאה להניק. אם היא מניקה משמע אני ישן. זה, אגב, נכון רק בתיאוריה. כי עם בוא העולל מגיע גם כתם הלידה. לא. זה לא כתם שאתה מגלה על התינוק. זה הסימן הסגול שהבעל מפתח באיזור הצלעות מהמרפקים של אשתו. אני מכיר מישהי שכשהיתה בהריון שמחה לבשר לכל העולם שבעלה מסתפק במעט יחסית שעות שינה. אחרי חודש עם תינוק, וכתם לידה גדול, גם היא הבינה ששעת שינה בלילה, לא נכללת בהגדרה של "מעט יחסית". בשעות הקטנות של הלילה היא חדלה להתעניין בקריירה המתפתחת שלו. אז מה אם יש לו מחר את הישיבה הכי מכריעה בגורל החברה, והוא עומד לסגור עסקה של שני מליארד דולר. בעיטה אחת לצלעות הבהירה לו שהיא גמרה להניק, ועכשיו שיקום ויוציא לו גרעפס. ומיד. בנאום חוצב להבות היא הסבירה לו שהוא בכלל אשם בכל המצב. ושלא ישכח שבעוד שעתיים הוא יקום, ויצא לעולם החיצון, המקום הזה שבו אנשים מתלבשים, הולכים, ונפגשים עם אנשים שגובהם עולה על 70 ס"מ, וגם מסוגלים לדבר. והיא מסכנה, תצטרך להישאר לבד עם יהושוע ולקוות שהוא ישן קצת, כדי שתוכל לשבת שתי דקות (ולא יותר), בשקט ולעשות קקי... ואנחנו, אחרי לילה בלי שינה, עם כאבים חזקים בצד, משרכים דרכנו לעבודה. מנסים לתפוס מעט שינה בין מייל למייל, בין האדום לירוק ברמזור, וכבר מחכים לחזור הביתה. רק שאנחנו שוכחים שלא משנה כמה קשה עבדנו באותו יום. אנחנו בחזקת בילינו. ולא יעזור אפילו אם עבר עלינו יום מפרך, בלי דקה מנוחה. היא סבלה יותר. נקודה. "ועכשיו הילד עליך. אני הולכת לישון. תעיר אותי בעוד חמש דקות להניק". לשיא השפל הגענו כשיצאנו עם הבן, כשהיה בן חודש, לטיול משפחתי לסופר השכונתי. אני עם המנשא, וזוגתי שתחיה, מנענעת את עגלת הקניות...ואז ראינו אותה. אמא טריה, לבושה למשעי, רעננה אחרי שנת לילה ארוכה, עם תינוק קטן ישן בעגלה. כשהסתובבה עם הגב אלינו להוריד מטרנה מהמדף, ניגשתי לתינוק שלה, וצבטתי עד שהתעורר. שתסבול קצת החולירע. |