סתם מחשבה שעברה לי בראש באחד מימי הנסיעות הארוכים שלי ברחבי הארץ.

הגעתי מצפון לכוון מחלף קיסריה, ופתאום ראיתי להקת ציפורים.

היה אחר צהריים בהיר, עם שמיים כחולים וענני נוצה פזורים לפרקים.

הבטתי בהם בקנאה במחשבה, שאני מעיזה ואומרת, שרובנו חטאנו בה -

אח,

להיות ציפור דרור.. במרחבים...

תענוג!!

ואז שמתי לב לפרט קטנטן..

ממש קטן.

להקת הציפרים עפו במבנה. ובמבנה כמו שמבנה צריך להיות - יש מוביל.

וכל השאר - סדורים כמו חיילים אחריו.

ואז התחלתי לצחוק, כי הבנתי שבעצם - גם הציפורים אינן חופשיות.

גם להם יש חוקים, נורמות והרגלים שבלעדיהם הם לא יהיו מוגנים, ואולי אפילו לא יוכלו להתקיים לאורך זמן, ושבעצם - גם הם לא חופשיים לעשות כרצונם.

אם ניקח את זה צעד אחד קדימה - אני לא יודעת איך הציפורים חושבות, אבל אם אני משליכה את זה על האדם, הוא אמנם כבול במסגרות, נורמות וחוקים, אבל כיצור חושב (לפעמים) - יש לאדם את חופש הבחירה.

חופש שמדי פעם אנחנו שוכחים שיש לנו, ושגורם לנו להישאר במצבים לא רצויים - רק בגלל הרגל, אינרציה...

נקודה למחשבה בבוקר שלישי.

יום טוב. 

הערה - שום דבר ממה שאני כותבת כאן לא מדעי ולא נבדק. הכל הגיג ריק.