עורי חידודין חידודין

אש בוערת בי

גופי כלהבה

כמה לאהבה...

עורגת בציפיה

חשה את שפתיי רוטטות

את זרימת דמי

בכפות ידיי הלחות

אש מלהגת בבטני

עולה ויורדת

משלחת בי גלי שלהבת

בכל צבעי הקשת

חולשה אוורירית

מלטפת את כפות רגליי

עולה ומטפסת

עולה ומתפשטת

בכל אבריי עד

שצמרמורת מטלטלת

את כתפיי

כששערי מלטף

את גבי ומזכיר לי בחדות

את חיות גופי

ואני פתאום מגחכת בקירבי

האם כך תיארתי לעצמי

את הטוהר הרוחני?