0

אינסוף, או: כחול אשר על שפת הים

55 תגובות   יום שלישי, 22/4/08, 16:31

מי את?

אני הדס

מי את?

אני הדס

מי את?

אני הדס

 

אני לא אוותר לך, את תצטרכי להביא עוד. ולא מהראש. לא לחשוב. מהבטן.

 

מי את?

(אני מתכווצת אבל אומרת מה שהבטן מקיאה)

אני מבוזבזת

מי את?

אני אפס

מי את?

אני עצב

מי את?

אני תהום

מי את?

אני אבן

מי את?

אני חלשה

מי את?

אני מפלצת

מי את?

אני פחד

מי את?

אני אמיצה

מי את?

אני צדף

מי את?

אני מולקולת מים

מי את?

אני אוהבת

מי את?

אני נאהבת

מי את?

אני בת

מי את?

אני אחות

מי את?

אני יהודיה

מי את?

אני האופק

מי את?

אני סִינָי

מי את?

אני אינסוף

 

 

 

שלוש דקות. אולי חמש.

מעבר מגוש קשה ומעיק בבטן

לכסא קש בסיני

 

מרימה את ידי

וסלט הפירות, בלי הגוייאבה, בדרך אלי.

 

רק שעה קודם לכן אמרתי לך שסיני חסרה לי.

הנה,

הראית לי

שהכל בתוכי.

 

את קוסמת מרפאה.

מהלכת באמונה ונחישות בעולם

מאמינה בכוח האנושי לרפא את עצמו

לוקחת אותי יד ביד

ומדריכה אותי

אל האומץ והאור שלי

מלמדת את ידיי את תנועת העיסוי

שמרככת את גושיי הקשים.

 

המתנה הכי גדולה, ששלח לי אלוהים

בחיי הבוגרים.

את.

זו שלימדה אותי

את האהבה הגדולה שבי

ואת הרוך

ואת אי המורא מהפחד

שיודעת שאני יכולה לבד.

 

ואת צודקת.

אני יכולה.

 

אני אוהבת אותך.

 

 

דרג את התוכן: