ניסיון ותהייה
על אמנות ותרבות.
פוסטים פופולאריים
-
מדרום תפתח הטובה
12/7/08 | 3156 צפיות
-
על ביקורת אמנות בעידן הדיגיטלי
30/7/15 | 3473 צפיות
-
כללי משחק חדשים
7/11/12 | 5278 צפיות
-
כמה מונה ליזות יכול העולם להכיל?
10/10/12 | 4869 צפיות
-
ניו-יורק ניו-יורק
28/4/07 | 3880 צפיות
-
על הקנקן ומה שיש בו
28/10/11 | 6076 צפיות
פוסטים אחרונים
- על ביקורת אמנות בעידן הדיגיטלי 30/7/15
- מה אריק איינשטיין לקח איתו 27/11/13
- על עלייתו של אנדי וורהול 2/9/13
- רוי ליכטנשטיין -גיבור תרבות 1/3/13
- אמנות קונים באהבה או לא קונים בכלל? 14/2/13
- למה תרבות גבוהה אינה פופולרית? 5/2/13
כמה זה מספיק?
זה מתחיל בדיוט פרי. 3+1. קנו! קנו! עוד ועוד! אחר כך עובר הפרסר בטיסה עם עגלת קניות. ברחובות ניו יורק ההיצע נשפך לרחוב. איזה גודש של חנויות ופיתויים. רק תקנו. עוד חולצה, עוד מכנסיים, עוד נעליים. עוד. מנגנון השובע שלנו התקלקל. אנחנו כבר לא יודעים מתי מספיק לנו: מתי אכלנו מספיק, מתי עבדנו מספיק, הרווחנו מספיק, מתי קנינו מספיק. אנחנו רוצים רק עוד ועוד. אתם יודעים שחישבו את ההון של ביל גייטס ומצאו שצאצאיו יוכלו לחיות יפה בלי לעבוד עוד 275 שנה ורק אז ייגמר הכסף…. האם מישהו שואל את עצמו מתי הוא יהיה שמח בחלקו? מה צריך להיות לנו בכדי שיהיה לנו נחת – בכדי שנרגיש שאנחנו את שלנו עשינו? נדמה לנו שכשיהיה לנו בית/ג'יפ מרצדס/וילה בטוסקנה/דירה בלונדון – נגיע למנוחה ולנחלה אבל אז – אבוי, יוצא דגם חדיש יותר, גדול יותר, חזק יותר, נוצץ יותר ושוב אנחנו לא מרוצים. אז מיהו עשיר אמיתי? איש אחד נולד עם רכוש בשווי של 100 מיליון שקל, שירש מהוריו. אחר נולד עם 5 מיליון שקל בלבד. האיש האחד בזבז במשך כל ימי חייו רק 3 מיליון שקל מתוך המאה, והאחר בזבז את כל 5 המיליון שהיו לו. מי מהם אמור להחשב לעשיר יותר, זה שהלך לעולמו עם 97 מיליון שקל יותר, או זה שבזבז 2 מיליון שקל יותר? שאלה נוספת: מי עשיר יותר – זה שנשאר לו יותר או זה שעשה שימוש בכל מה שהיה לו. ז'אן ז'אק רוסו – פילוסוף צרפתי מהמאה ה- 18 טען כבר אז שעושר הוא דבר יחסי: בכל פעם שאנו משתוקקים לדבר מה שאין ביכולתנו להשיג- אנו נהיים עניים יותר, בלי קשר לכמות המשאבים שברשותנו. לעומת זאת, בכל פעם שאנחנו שמחים בחלקנו, אנו הופכים עשירים יותר וגם מאושרים יותר – לא חשוב כמה מעט יש לנו….….. ותחשבו על זה. |
תגובות אחרונות
-
עמיתלוין3
בתגובה על פורום ספרים
-
BenAlias
בתגובה על ניו-יורק ניו-יורק
-
אהובהקליין
בתגובה על על ביקורת אמנות בעידן הדיגיטלי
-
רונתי
בתגובה על מה אריק איינשטיין לקח איתו
-
*....
בתגובה על צילום
-
udi.s
בתגובה על על עלייתו של אנדי וורהול
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על הרצון לשמוע את דברי.
דבר ראשון, עשיר הוא יחסית למשהו אחר. לא כמות הכסף. יחסית לבני אדם אחרים. אם זה לכלל האוכלוסיה או יחסית למישהו אחד. הכסף הוא לשם קנית מוצרים ושירותים שנעשים ע"י אחרים על מנת שלא נעשה אותם בעצמנו. אפשר לקרוא בהרחבה בבלוג שלי על כך.
"עשיר", אם כך, הוא אחד שיכול להרשות לעצמו דברים שאחרים "עניים" לא יכולים להרשות לעצמם.
כמובן שתמיד יש התפתחות טכנולוגית. מחשבים יותר מהירים, מכוניות יותר מהודרות.
אבל לא משנה כמה כסף, כמה יכולת שליטה/רכישה יש לאדם, דבר ראשון חייבים להיות בני אדם. ראו ערך גלזר והמקרה עם המטפלות. "אולי שתה חלב, יעזור לך לישון" אמרה המטפלת כנראה. "הרופא המליץ לי חלב אם" אמר גלזר בהתכוונו לחלב האם של המטפלת. (אני לא זוכר מה הוחלט במשפט מלבד שגלזר קיבל עבודות ציבוריות).
אז קודם כל להיות בני אדם ולא חיות.
אחר כך לחיות כמו שצריך. :-)
נו? כולנו מחכים!
כי זה קשור לנושא, ושיר מקסים :)
תהנו
http://www.youtube.com/watch?v=Q-g7Q7hXn7o
מנגנון השובע התקלקל?...
למה להיות מאושרים בחלקנו? למה לא לרצות יותר?
אם המשאבים מאפשרים, קדימה!
אגיב באריכות אחר כך...
מאוד מצער אותי שאת מנסה לקעקע את מה שאני אמרתי (ולא מקריאת עיתונים, אם לא הבחנת אני לא מתגורר בישראל ופה אין אובססיביות כזאת על חדשות ועיתונים) על ידי הפרחת תאוריות קונספירציה.
דחילק ? אני דווקא קורא מאמרים מחקריים שאני רוצה לדעת משהו.
לא אהבתי את סיגנון הביקורת שלך בכלל (בעדינות), ומאוד ממליץ לך לקרוא שני פוסטים שלי, אחד על איך להגיב לפוסטים, והשני על תבונה ורגישות....
בכל מקרה תשובתי התארכה וקצת עשתה באג לדבי פה בבלוג שלה אז הפכתי אותה לפוסט כדי שדבי תוכל למחוק ולהחזיר את הבלוג למצב תקין.
את מוזמנת לקרוא את תשובתי המנומקת פה.
איתמר, קצת איבדתי את הקו מי כתב מה עם כל הצבעים בשיטת הסלאמי, אז אני מבקרת אותך שלא בצדק וכתב את זה מישהו אחר, קבל את התנצלותי מראש.
הסיפור הזה של היסטריה, והסטיה החמורה שלא מוסברת, והוויכוח הגדול - כל אלה הם אחלה אחלה אחלה פאבליסיטי שעשו חברות הנפט. נעשה מחקר שכל התפקיד שלו היה לבדוק: כמה מחקרים יש שמוכיחים שאנחנו נמצאים בתהליך חריג של התחממות כדור הארץ, לעומת כמה מחקרים מוכיחים שאנחנו נמצאים בתהליך נורמלי ומחזורי לחלוטין של כדור הארץ. התוצאה הייתה מעל 1000 לראשון, 0 (!!) לשני. אין ולו מחקר אחד שמראה שההתחממות שאנחנו חווים בשנים האחרונות (וזה גרף אקספוננציאלי, לא לינארי) היא דומה לתופעות הקודמות של ההתחממות שהתרחשו בעבר בכדור הארץ.
ואז באו אותם חוקרים ובדקו את הפרסומים בתקשורת. והנה זה פלא: למעלה מ-60% מהפרסומים בעיתונות הייתה שההתחממות כדור הארץ עוד לא הוכחה כתופעה חריגה.
אז דחילק, כולנו קוראים עיתונים, מעטים מאיתנו קוראים מחקרים מדעיים. אבל תקשורת, כמו שכולנו כבר למדנו, זה הרבה קופי-פייסט מהודעות לעיתונות. ואת ההודעות לעיתונות כותבים בעיקר המקצוענים מהצד שיש לו הרבה מה להפסיד. כל היתר אולי צורכים יותר מזגנים, אבל הורגים בעיקר את הילדים והנכדים שלהם.
(אם אתה רוצה רפרנס לאתר הזה, תפנה אלי במסר, כדי שאשיג לך אותו. ואם מישהו נוסף מעוניין - גם תיידעו אותי במסר - ואשים אותו בבלוג שלי).
למה בכלל איכפת לי מה יקרה עם הדברים שלי? למה שהאוטו זבל לא ייקח אותם?
תכונה משונה....
ביפן, כבר לפני למעלה מ- 20 שנה, היו ימים ספציפיים לאשפה מסוגים שונים. ביום מיוחד לעץ
הוצעו מהבית כל הרהיטים. ביום המתכת - כל מוצרי החשמל. הכל במצב פיקס יען כי היפנים אינם קונים יד שניה. הם פשוט זורקים. החברה הישראליים שעבדו שם סידרו לעצמם דירות כולל אלקטרוניקה - רק ממה שמצאו ברחוב.
זה נקרא מיחזור!
בניו יורק יש קטע כזה, שכול יום חמישי כולם זורקים כל מה שהם לא צריכים על המדרכה, וההומלסים וסתם אנשים לוקחים מה שהם צריכים (אני מכיר אנשים שאת כל הסלון שלהם הם מצאו ברחוב).
בהולנד יש יום המלכה והם כולם מוכרים את כל הבית שלהם ברחוב, שווה לטוס לשם רק כדי לראות את מיפגן השמאטס והשכרות הזה :)
אוי - הצחקת אותי על הבוקר!!! תמיד טוב לדעת שיש משיהו יותר גרוע ממך.....
לא בא לך לפעמים לעשות reset? להעיף הכל ולהתחיל מחדש.
נראה לי מרענן ביותר. (אם רק הייתי יודעת למי לתת את כל הג'אנק).
מחלת נפש קשה :)
אבל תיהיה צנוע, כולם חולים בזה, זה שאצלך זה מצריך חשמלים למוח ולאחרים פרוזק מספיק לא אומר שיש לך בעלות על התופעה !
הכול שטויות במיץ, תזרוק את הכל ואז תקנה את מה שאתה צריך, באמת שיהיה לך הרבה כייף מהתהליך והתוצאות (אני יודע שאומרים לך את זה מידי שבוע, אבל זה עדיין לא מבטל את זכותי לומר זאת, בטיפשות רבה אבל זכותי).
מחשבה קטנה שלי,
ניצולי שואה סובלים ממקרה קיצוני של אגרנות.
אולי זה רפלקס אנושי כזה על מנת לייצר ביטחון (שאם יקרה משהו אולי איזה גוגן שיש לי במחסן יעזור )....
בכל מקרה אני חושב שכל התכונות הללו הן אנושיות (צרכנות אגרנות נהנתנות ראוותנות וכו') והפרסום המודרני מחמיר אותן (מצרף לנו סיבות וכלים על מנת לספק צרכים פסיכולוגים אילו ואחרים).
טוטאלי וקיצוני זה לא אותו דבר.
ובאשר לאגרנות - גם אני סובלת מהבעייה. לכן גם מתעניינת בתופעה. קראתי פעם שאנשים מקיפים את עצמם בחפצים מתוך חוסר ביטחון. אולי פעם אצטרך? דווקא כשאזרוק - אני אצטרך את זה.... כאילו אי אפשר יהיה לקנות אוהל חדש אם ארצה לעשות קמפינג בכינרת עוד פעם בחיי...... בינתיים האוהל מעלה עובש בבוידם.... (סתם דוגמא). אני מנסה להיגמל ולהיפטר מדברים מיותרים אבל מה עושים עם ווקמנים מקולקלים מלפני עשר שנים?
(הצעות פרקטיות תתקבלנוה בברכה).
יש לי גם מסך מחשב 15" תקין - אם מישהו צריך.
חבל שלא עושים בארץ garage sales .
מתוקה שלי - עם קצב כתיבה כמו שלך- לא פלא שאני מפספסת פה ושם - מה גם שלפני חודש רק הגעתי אז אולי זה היה טרם זמני. לחפש בעצמי או שתלנקקי לי??? (אשמח מאד לקרוא). חוץ מזה, אני רואה שדי עניתי לך בתגובה שלי לאיתמר - ראי מעל תגובה זו. בקיצור - אני לגמרי מסכימה איתך.
ובקשר לדיוטי פרי - מעניין לפי מה קונים שם בשמים - אולי לפי האריזה. אני לא קונה שם דברים שאני לא מכירה כי המוכרות האלה ימכרו לך גם את האמא שלך. הפעם התעצבנתי כשמישהי ניסתה למכור לי מגה קרם לזקנות - סליחה , אבל עדיין לא....
יש לי פוסט קולינרי בקנה - אבל בגלל שהוא יהיה מאד מפורט אני צריכה זמן לשבת עליו....
שכחתי לשאול אם היית בסוף הופעה שהמלצת לי בבלו נוט? אנחנו לא הגענו לזה בסוף למרות הפרומו המפתה ששלחת לי.
אני חושבת שעוני לא נמצא רק בטבלאות ובסקרים אלא גם בתחושה - אם אתה מרויח X והשכנים שלך מרויחים פחות מ- X - אתה תרגיש הרבה יותר טוב מאשר אם אתה חי בין אנשים שמרויחים 2X. זה בעצם מה שחשוב ולכן העניין של שמח בחלקך הוא קרדינלי לתחושה של אושר. אני זוכרת את פקיד הקבלה בגסט האוז בקאו סאן בבנגקוק - בחור צעיר שידע שפות והיה בולט בחוסר ההתאמה שלו. כששאלתי אותו למה הוא לא הולך ללמוד - שיוכל לעבוד בעבודה יותר מכניסה - הוא אמר שהוא מסתפק במה שיש לו ולא חסר לו דבר (קרא גם בפוסט שלי על רפי לביא) - אשרי האנשים האלה ששמחים בחלקם. הם מאושרים באמת.
בעניין הירוק - טרנדים באים במחזורים - כמו אופנה - החצאית עולה עד קו הערווה ואז צונחת לרצפה וחוזר חלילה. כשמגיעים לשיא טרנד הג'אנק פוד - חוזרים לטבע. מה שבטוח - הכל חוזר על עצמו...
אני לא בעד קיצוניות - לא הייתי חוזרת לחיתולי בד (מזל שאני לא צריכה להיות בדילמה הזאת).אני גם לא מהראשונות שקונות ענבים או אבטיחים במחירים מופקעים. לא צריכה לאחוז בכל גאדג'ט חדש אבל מאד מאד אוהבת להיות מעודכנת בחידושים. (אולי אצטרף לפורום המתאים). באשר לענף שעליו אני יושבת: יש הבדל בין אספנות לאגרנות. אנשים שקונים "stuff" מסוגים שונים אינם אספנים. אמנות היא חריגה בכך שהיא מהווה פריטים לאספנים (לרוב) נכון שיש אספנים כבדים שלא יכולים לעמוד בפני יצירות מסוימות אבל רוב שוחרי האמנות רוכשים אמנות בהתאם לקירות שיש להם בבית. אולי אכתוב בהזדמנות על האספנות כתופעה.זהו אחד הנושאים שמרתקים אותי. תודה על המחמאה - ניגשתי בריצה קלה לבלוג שלך וקצת נבהלתי מהמהומה שם....אגב מסעדות פלצניות ההיתי היום ב LURE בר דגים (משהו טרנדי עם צורה של יאכטה נמצאת מתחת לחנות המפורסמת של פרדה) והצטערתי שלא שלחתי את דבי לשם, מסעדת דגים הכי טובה שאכלתי בה (בדגים עוד לא ההיתי בשיאי הפלצנות אז יש סיכוי שהיא לא הכי טובה בניו יורק)... ודבי, את עדיין חייבת לי דיווח מלא על הנסיעה, לא ?
דבי יקירתי,
למעט נקודות קיצון (דווקא מכיוון העוני, למרבה הצער), העושר הוא בראש שלנו.
זוהי החלטה ראציונלית (נכון שהיא מוטה אבל עדיין בידינו) שלנו ה"אנשים החושבים" האם אנחנו באמת זקוקים לדגם הבא של מרצדס או לבית השני בטוסקנה (טוב, וזה מצד הקלות הבלתי נסבלת), ואפשר לשאול האם באמת צריך כל שנתיים לקנות סלון חדש, או להחליף מטבח (אני באמצע), והאומנם צריך 20 בקבוקי בושם בשנה (מה? הן מתרחצות בזה?), ו-20 זוגות נעליים חדשות (שעוברות חדשות לעוזרת....)....
עושר הוא עניין יחסי, ותמיד - אם נביט למעלה בסולם הסוציואקונומי נרגיש עניים אם נחשוב שחסר לנו הסמל הבא, אבל אם נשכיל להביט מטה - בחוכמה.... נבין שאנחנו עשירים - ואפילו מאוד.
זה בעיקר בראש (כתבתי על זה פוסט לפני כחודש....:) - את לא עוקבת...:))
נ.ב.
על הקטע המטופש בדיוטי פרי אני יכולה לומר שהוא בנוי עבור האישה הישראלית הטיפוסית שרצה לקנות מה שהשכנה/הדודה/החברה - קנתה - כאילו הריחות הנידפים מהשכנה מתאימים גם לה....:).
חג שמח.
דווקא אני כן אתחיל.....
איך נגמר השוק היום? לא ראיתי..אהה עלה. אתה מאמין שיכול להיות שפעם תסתכל על המוניטור רק בסוף היום?
שנים חשבתי שהעניין הירוק הוא טרנדי. בן השאר כי באמת הוא טרנדי גם.. אבל לא רק.
וגם יש ערבוב של פיתוח בר קימא (sustainable development ) והתנגדות לגלובליזציה והתנגדות לחברה צרכנית לכאורה קשורים אבל לא בהכרח.
למשל הכללכה הסוביטית (וחלק גדול מכלכלת העולם השלישי עדיין היום ) היתה כלכלות לא צרכנית אבל מאוד לא ידידותיות .
מן הצד השני אכילת טופו וביצי חופש אורגניות וצריכת חיתולי בד ומתקן קומפוסטאציה ביתי (עושים קאקי בארגז ללא קשר למערכות ביוב ) הם טרנדים צרכנים של חברה צרכנית אולם בהחלט הם יותר ברי קימא.
פיתוח בר קימא הגדרותו יחסית פשוטה. פיתוח שמתחשב בצרכים של האנושות בצורה שתשאיר לדורות הבאים את אותו עולם ואותו מרחב אפשרויות שהיו לנו. זה טריק לא קטן.....
האויב הכי גדול של פיתוח בר קימא היא לא החברה הצרכנית בהכרח אלא החצנת העלויות .
אולם החברה הצרכנית בכדי להיות "יעילה" היא מחצינת עלויות גדולה. החצנת עליות זה גם שאתה מעביר מפעל של סניקרס למאלזיה כי שם עובדים ב60 סנט לשעה.
ומותר לך לעבוד בניו יורק ולאהוב את מה שאתה עשוה אני לא חזרתי לארץ כי בניו יורק יש חברה צרכנית.. בתל אביב יש יותר. אני חזרתי לארץ מגעגוע פשוט לישראל וכי כאן ביתי אל מול גולן הושט ידם וגם בם...
לאן אתה נוסע בממורילא וויקנד? מתחיל הקיץ . 12 שבועות קיץ לא יותר לא פחות הא? השנה גם פה הקיץ עוד בקושי התחיל אבל אני חזרתי גם בגלל הקיץ והים....
פיספסתי קצת את התשובה שלך, מזל שעדי טרח לבוא ולהחמיא לך והקפיץ את זה לראש הרשימה אצלי :)
בכל מקרה לגבי עניים בארה"ב יש כאלו מאוד מסכנים (לדוגמא הוריקן קטרינה חשף באיזו אומללות חיו עניי ניו אורלינס) אבל בארה"ב שכר המינימום הוא כ 40% גבוה מאשר בישראל ומעשית יש חוסר בידים עובדות (4.5% אבטלה נחשב מתחת למינימום אצל הרבה כלכלנים), ועלות המחיה בארה"ב (לא בניו יורק) היא נמוכה מבישראל (שאלי את עדי :). ועל כן ברובם אינם כה מסכנים (אבל כמו שאמרתי סוציולוגית ועל כן פסיכולוגית זה לא ממש מקל עליהם את האומללות כי ככה אנחנו, שלשכן יש אוטו יותר יפה.....).
כמובן שיש יוצאים מהכלל כמו עדי (חץ) שלא שם לאיפה כולם הולכים (ההיתי אומר גם אני אבל זה ישמע צבוע ממרומי מנהטן(חחח עדי אל תתחיל)).
ועדי, לפחות אני עובד לא בשביל כסף אלא לעניין והכייף (וגם שיהיה מה לאכול), אבל אם כבר מרוויחים אז צריך שיהיה גם על מה לבזבז, אז גאג'ט ומסעדה פלצנית פה ושם זה נחמד (כל עוד לא הופכים את זה לטעם החיים (לא מרגישים עניים בלי)).
וכל הסיפור הירוק הזה זה עוד טרנד של צרכנות (וקשקושים) נראה לי (למרות שכמו עם אלוהים, אתה לא יודע אם הוא שם או לא אז כדי לצאת בסדר, אם זה לא עולה ביותר מידי מאמץ, למה לא ? :)
אני חושב שהחיים בניו יורק הביאו אותי לתובנה שהצרכנות המטורפת היא לא רק מגוחכת אלא גם אחת הרעות הכי חולות של החברה המודרנית. יום אחד אתה קם בבוקר ומבין שהגאדג'ט (גאד'אטים זה לבנים כמו אופנה לנשים... (סליחה על הכללה הנוראית..)) החדש הזה הוא ממש לא ישנה כלום. והעובדה שאני יכול לקפוץ לוויקנד בקריבים ממש לא משנה את חיי, וזה שאני אשאר בחיים אם אי לא אוכל במסעדה הזאת החדשה שפתחו באפר איסט סיד שכל העיר מזמזמת את השם שלה. ושאוטו ישן זה בדיוק כמו אוטו חדש .
בארץ היום יש ראיון עם תומס פרידמן שמציין כי תפיסת עולם "ירוקה" הולכת להיות הכי אין בעיר.
אבל חשבתי שמוזר שדווקא מי שמתעסקת במה שאת מתעסקת אולי את מנסרת קצת את הענף שאת "ישובה עליו"?
כתיבתך הנפלאה ובלוגך החדש פה הינו כמים צוננים ביום חמסין....
עדי
הי איתמר,
זאת אומרת שהעני האמריקאי הוא עשיר בעיני העני הסיני....
נקודה מעניינת.
בכלכלה המונח קו העוני נגזר מאילו שמרוויחים חצי מהחציון, זה אומר מראש שעני הוא עני רק יחסית לשכניו (ולא נגיד מי שאין לו אוכל או יכול לטוס לחו"ל וכו').
כך שלמרות שנגיד בארה"ב יש הרבה יותר עניים (באחוזים) מאשר בסין העניים בארה"ב צורכים הרבה יותר ממשפחה עמידה בסין (אבל כמובן שמרגישים אומללים שאין להם מכונית כמו לשכן :).
זה נשמע נורא משעמם, העבודה הזאת בגלריה.
אין לי זמן לחלום על M&M ואם בא לי דחף בלתי מרוסן לעלות על מטוס - אני בדרך כלל עושה את זה.