נסענו לגילה. באיזשהו שלב עצרנו ליד חומת הבטון.

יצאנו מהאוטו וחיפשנו פירצה בחומה. עברנו לצד השני.

הבטנו על הגבעה ממול. בית ג'אלה. בית לחם. פעם ירו משם לעבר השכונה. בגלל זה החומה.

הגבעה היתה מוארת באורות הבתים. מרחוק היה אפשר לטעות ולחשוב שמדובר באנטרפרייז האגדית. נזכרנו בדממה בסכסוך הערבי-ישראלי השורר בארץ ובעיקר באיזור קו התפר. ועל העובדה שבזמן האחרון די שקט. והלוואי שישאר כך.

הרוח בידרה לנו את השערות. היה קריר אך נעים. אווירה טעונה אך קלילה.

נעמדתי אל מול מחשבותי, הרהורי, והלך הרוח. הזדקפתי,

והשתנתי.