ללא הכרות בין הכותב לקוראים, ניתן לומר בוודאות כי המכנה המשותף הערכי היחיד הקיים בוודאות בין הרוב המוחלט של קוראי שורות אלה הוא עצם שייכותם לעם ישראל.

זהותו של האדם ותפקידו נקבעים לפי מידת השתייכותו למעגלי החיים השונים אליהם הוא קשור. רובנו עסוקים בשגרה במעגלי החיים הקרובים – זוגיות, משפחה, עבודה וחברים.

בדרך כלל אנחנו משייכים את עצמנו למקום העיסוק או הפרנסה שלנו – כאשר שואלים מישהו: "מה אתה עושה?", ברוב המקרים תתקבל תשובה המתארת את תפקידו של האדם במקום עבודתו, או את עיסוקו. אולם, מה קורה איתנו מחוץ לעבודה? האם זהותנו תלויה במקום העבודה, או בבית, או בהשתייכות הפוליטית? האם אין מעגל גדול יותר שאנו שייכים אליו ולמעשה ממנו נגזרים כל שאר מעגלי החיים...? האם כאשר עזבתי את מקום עבודתי איבדתי את זהותי?

למעשה, ישנו מעגל חיים אחד שממנו נגזרים כל השאר – אם נביט על עצמנו בהקשר חברתי והיסטורי, נגלה שעובדת היותנו שייכים לעם ישראל היא משמעותית ומכרעת לכל מדרגות החיים שלנו – מעצם עובדת היותנו גרים בארץ הזאת, דרך המשפחה, החברים, התרבות, הצבא ולמעשה – החיים בכלל.מדוע איננו בוחנים את מהות הקשר הזה, אם הוא כל כך מהותי לנו? 

מה אומר לך הקשר שלך לעם ישראל? מה זה אומר לגבי תפקידך, זהותך ומהותך הכוללת? 

לפני הקמת מדינת ישראל קיבלה התנועה הציונית כהמנון את "התקווה". ההמנון התקבל למעשה כהמנון העם עוד לפני שהפך להמנון המדינה. האם אנחנו מנסים לפעמים לתהות לעצמנו – מיהו "עם ישראל"?, או אם נדייק יותר – מהו "עם ישראל"? מה עומד מאחורי שאיפתנו הכמוסה "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים"? מאיפה באנו? לאן מועדות פנינו? 

כאשר אנחנו מתבוננים על היווצרות אומות ועמים על פני כדור הארץ, אנחנו מוצאים שבכל המקרים התאגדו קבוצות של אנשים שחיו באזור גאוגרפי מסוים וגיבשו לעצמם שפה משותפת ואינטרסים משותפים. לא כך הדבר בעם ישראל. אלה מאיתנו המחשיבים עצמם לאנשים אמיתיים מוזמנים לבצע את התרגיל הפשוט הבא:

מהי תשובתך לשתי השאלות הבאות (מומלץ לחשוב ולענות בכנות):

א.      איפה בהסטוריה האנושית מופיע לראשונה השם 'ישראל'?

ב.      מי הגה את הרעיון של 'עם ישראל'?

לפני המשך הקריאה, מומלץ להשקיע 10 דקות של מחשבה לגבי משמעות תשובותיך וכיצד תשובות אלה נוגעות לחייך הפרטיים, המשפחתיים, החברתיים והציבוריים.

תשובות כמו "אינני יודע/ת", "אין לי מושג" או "אני לא בטוח/ה" מראות שהאדם איננו עוסק בזהותו באופן אמיתי וקרוב לדבר שעובדה זו משפיעה על חלק או על כל מעגלי חייו, באופן זה או אחר. 

בתודעתנו הקולקטיבית, גם אם חלק מאיתנו מסרבים להודות לעצמם בכך, צומח עם ישראל אי שם לפני למעלה מ-3300 שנה, עם לידתו ביציאת מצרים, אותה אנחנו מציינים כל שנה בארוע הנקרא "ליל הסדר". לידתו של העם מתרחשת כ-430 שנה אחרי ההבטחה שמקבל אברהם: "ואעשך לגוי גדול ... והיה ברכה ... ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית י"ב ב'). הבטחה זו היא גם מעין התוויית השליחות של אברהם ושל צאצאיו, ממשיכי דרכו, להיות דוגמא מוסרית לעצמנו ולעולם כולו.

אותה תקופה, בראשיתה של ההיסטוריה שלנו, היוותה את ראשית מטעו של עם-ישראל בגן העמים והאומות על פני תבל. ההיסטוריה היטיבה עימנו כאשר היינו מחוברים לשליחותנו ולתפקידנו בעולם. בתקופות בהן המוסר התדרדר, השתחרר גם החיבור הלאומי, עד לפיזורנו ברחבי עולם לתקופה ארוכה של כ-2000 שנה. היתרון של הדורות הנוכחיים הוא בפרספקטיבה שיש לנו על ההיסטוריה ועל האפשרות שלנו לנסות להבין את מהותנו, זהותנו ותפקידנו מתוך ההתבוננות על ההיסטוריה כמהלך ולא כאוסף של אירועים. מתוך ההתבוננות בעצמנו לאורך השנים, נוכל להבחין בשלושה מאפיינים בולטים שלנו כעם:

א.         הקיום – מחזור החיים של עמים מתחיל בדרך כלל מצורות של תאים משפחתיים המתרחבים למסגרות שבטיות, מתיישבים בחבל ארץ מסוים או כובשים אותו ומפתחים תרבות וצביון חיים ייחודי. רוב העמים בהסטוריה נוצרו כך וגם ירדו מעל מפת ההיסטוריה. בין האימפריות האדירות שנעלמו אפשר למנות את מצרים, יון, אשור, בבל, פרס, רומא, ספרד ועוד. עם ישראל עבר תהליך דומה, עד שהגיע לשיא צמיחתו המדינית והרוחנית בימי דוד ושלמה. מתקופה זו החלה ירידה, גלות פיזית והתמוססות רוחנית, למשך למעלה מאלפיים שנה. אך, למרבה הפלא, עם ישראל לא נעלם, למרות שהיו לו סיבות טובות לכך. קשה למצוא היום בעולם אומה שאורך חייה, על מורשתה התרבותית, הוא שלושת אלפים שנה. לא ניתן למצוא אף אומה, הממשיכה לשמור על צביונה הרוחני במשך אלפי שנים, למרות היותה במצב של פירוד בין העמים, רדיפה והשמדה.יותר מכך, אין בעולם אומה שלאחר אלפיים שנות פיזור, החייתה את שפתה המקורית, שבה לארצה והקימה בה שלטון ריבוני בעל עוצמה והשפעה כלל עולמית. 

ב.          הכשרון - כשרונות רבים מפוזרים בעולם העמים. ישנם עמים בעלי יכולת שכלית, וישנם עמים בעלי חוש מוסרי. ישנם עמים שלהם עדינות ויופי, וישנם עמים המוכשרים לפיתוחים טכניים. כמספר התרבויות והעמים ויחודם האופיני, כן מספר הכשרונות המהווים את נקודת הטוב שבכל אומה ומשכללים את אופיה, כאשר כל אומה מעשירה ומגוונת את החיים הכלליים בעולם באופיה ובתוכנה המיוחד והמסוים.  אך כאשר ננסה להגדיר את התחום המסוים בן מתבלט עם ישראל, נגלה שזו משימה בלתי אפשרית. "חשיבותו המסחרית, תרומתו לרשימה העולמית של השמות הגדולים בספרות, מדע, אומנות, מוסיקה, כספים, רפואה, והלימודים הקשים, הם מעל ומעבר לכל יחס אל חולשת מספרו" (מרק טווין). הראשוניות, המקוריות, פריצת הדרכים החדשות בתחומים השונים, הם המאפיינים את הכשרונות של עמנו. ובעקבות המקוריות הזו, היוצרת כווני חשיבה והרגשה, מוסר וערכים, שאיפות ותנועות, הולכת האנושות הכללית, והולכים בני עמים אחרים, ומפתחים ומשכללים התחלות אלו כיד כשרונם הטובה עליהם. חיות עמנו שואפת לחבוק כל ולהתגלות בכל, בכל תחומי החיים ובכל סגנוני הכשרונות המופיעים באנושות. היא מלאת מרץ, תנופה, כח יצירה ומפעל. אבל מעל ומעבר לכל זה, מתרכז ומתגלה כשרונה המיוחד של האומה הישראלית ביכולת הרוחנית של נביאינו, שאין דוגמא לה בעולם הרוחני כולו. כותב ניטשה: "בברית הישנה היהודית, זה ספר הצדק האלהי, מצויים אנשים, דברים ונאומים בסגנון גדול כל כך שאין כלום בספרות יון והודו שיכול להדמות אליו. אתה ניצב באימה וביראת כבוד בפני שרידים אדירים אלה של מה שהאדם היווה פעם... הטעם שאתה טועם בה, בברית הישנה, הוא אבן הבוחן ל'גדולות' ו'קטנות' ". הכשרון של האומה, שבהיותה בגלות מתגלה הוא באופן של פיזור וריסוק אברים בכל תחומי החיים, מופיע בכל עוצמתו המרוכזת ומיוחדת ברום פסגת היכולת האנושית בהיותה במצבה הבריא, המלא והמרוכז בארצה, בכשרון הנבואה.

ג.           ההשפעה - כאשר קיומו של עם ישראל ארוך וחסון כל כך וכמות הכשרונות המופיעים באמצעותו עשירה כל כך, מובן שהרושם שהשארנו בדרך חיינו על העולם הוא עצום - השפעה המתפשטת על כל החיים האנושיים, בתחומי אמונות והדתות, המוסר והערכים, הכלכלה, התרבות והמדעים. (להרחבה בנושא -  "כארי יתנשא" מאת יוסף קלנר). 

מאפיינים אלה, בצירוף תודעתנו הכללית וההיסטורית, מצביעים לנו, עובדתית, כי אכן עם ישראל שונה מהותית משאר העמים על פני תבל. נראה כי ברשותנו התכונות המתאימות להוציא לפועל את תפקידנו, את היעוד שלשמו באנו לעולם.

האם מנצלים אנחנו את הפוטנציאל הטמון בנו? האם אנחנו באמת מזוהים עם תפקידנו בעולם? האם האדם הפרטי הישראלי מודע לכלל אליו הוא שייך, למהותו ולעוצמתו? 

נראה שהגלות והפיזור בצרוף התהליכים החברתיים אותם עוברת האנושות כולה, קידמו את האדם הפרטי לרמת מודעות ומחשבה בשלים יותר. המוסר הפרטי בעם הולך ומתפתח, גם אם יש עדיין הרבה מקום לשיפור, אך נדמה כי לאחר למעלה משלושת אלפים שנה, אין לנו מושג, כעם, לאן מועדות פנינו. התבוננות מסביב מגלה כי רוב האנשים דואגים לעצמם, למשפחתם, או לסקטור אליו הם משוייכים, אך אינם חיים את השותפות הלאומית השורשית הקולקטיבית המחברת אותנו מעצם קיומנו. האתגרים החברתיים והציבוריים רבים והעם עומד מול בעיות המתחילות בחינוך וממשיכות בבטחון, כאשר השורש של הפתרון לכל הבעיות טמון בחיבורנו לזהותנו, למהותנו ולתפקידנו כעם במהלך ההיסטוריה בעת הזאת.עם ישראל כאידיאה הוא המפתח לרווחת הפרט והכלל באומה הישראלית ולמעשה בעולם כולו.

האחריות היא אישית וקולקטיבית. השינוי מתחיל ממני וממך. עלינו רק לבחור לחבור ולהמשיך בדרך - ליצור יחד את השלב הבא. הפלטפורמה קיימת – עם ישראל חי!