כשאדם וחוה חטאו  עיניהם נפקחו. כלומר, כדי לראות את האמת הראשונית עלינו לעצום את העיניים אך, אז איך נראה?

יופי, כבוד, הרמוניה, איזון, עצמאות, דימיון  -  לא צריך לחוש באמצעות חמשת החושים כי הם מורגשים ואת הרגש אי אפשר לראות, להשוות, לכמת או למדוד. כל חוש פועל על ערך עליון מסויים - ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש -  וכולם ביחד יוצרים תקשורת של קלט ופלט הנשלטים בסופו של דבר על ידי האדם המודע.

ה-איך  -  בפתיחות או הסתגרות, מענה או דחיה, או הנכונות לדעת גם אחרת, להרגיש אחרת, להבין אחרת כלפי אותו הדבר עצמו -  נתון לבחירת ה"אני". 

להגיע למימוש יכולת הבחירה דורש לעצום את העיניים ולהיכנס לעולם פנימי חשוך אותו עלינו להאיר בצעדים איטיים ומכווננים נכון. ובצעדינו פנימה, אנו צועדים החוצה. כי אנו מממשים את עצמנו בעולם הגשמי. לכן, בסופו של דבר, לא משנה לאן נפסע או באיזה שביל נבחר, כולנו פוסעים על כדור אחד, נושמים את אותו אויר ונוגעים אחד בשני במיליוני דרכים נראות אך גם לא נראות. יש בינינו קשר.

כשאנו הופכים את הלא נראה, הלא ידוע, לנגיש, אנו מתחברים אחד לשני ללא הצורה הפיזית, ללא המסגרות המקבעות, ללא הטוב והרע של טעם אישי וחושי אותו קיבלנו כשפקחנו את העיניים. בעיניים עצומות אנו מרגישים את הקשר בצורה הראשונית שלו.

באמצעות חמשת החושים ובשילובם ביחד נוצרת שלמות היוצרת את החוש השישי, הבלתי נראה ואז כשמביטים בעין הפקוחה או העצומה (תרתי משמע) רואים הוד והדר ותפארת של מושלמות מדויקת להפליא.

וזה מפחיד

כי אם הכל מושלם מה נעשה? איך נמציא? איך נהיה? מי נהיה?

נגלה שאנו לא מקוריים וזכויות היוצרים הן לא שלנו

נגלה שאנו לא בעלים והזיכיונות הן לא שלנו

ונגלה שאנו לא מיוחדים כי יש עוד כמותנו...

וזה מפחיד כי גם נגלה שכולנו מתים וזו התוצאה היחידה המוחלטת וסופית. תוצאה המשאירה אותנו ריקים, ללא כל הדברים שעמלנו עבורם. ללא ההישגים בהם התפארנו. ללא הרכוש אותו אספנו. ללא הילדים אותם טיפחנו. ללא אותם אנשים אחריהם רדפנו כדי שיאהבו אותנו. ללא...

וללא מעמד, ללא יוקרה, ללא סיפור מיוחד ומייחד, ללא בעלות ושליטה, ללא יכולת להמציא את הגלגל, ללא מסגרות מקבעות, ללא....   מי אהיה? לפי מה אהיה? ומה אעשה?

אז בין רגע הלידה לרגע החשיכה של המוות אנו משחקים ב"נדמה/נראה/נשמע/מרגיש/ טעים/מריח לי" ונכווים מהמציאות כשהיא טופחת בפרצוף.

אנו מאמינים בכל ליבנו לאחרים עד כדי שיכחה עצמית ומתכווצים כשהאלילים שלנו מתנפצים לנו בפרצוף.

אנו לומדים בכל רגע שלמרות שאנו מרכז הקיום של עצמנו - לא הכל מתחיל ונגמר בנו. יש עוד אנשים. והם לא תלויים בנו כפי שאנו לא תלויים באחרים. יש עוד אנשים ויש בינינו קשר למרות שאנו לא מכירים.

הקשר הזה, הבלתי נראה, הופך לראוי כשאנו מזדככים והופכים לענווים. במצב זה אנו גם מתחילים לשתף פעולה ביצירת הבריאה. כל אדם נועד לבטא את עצמו. זו המתנה שלנו.

ה-איך לבטא נתון לבחירתנו.