ברעש היומיום נמוג לו להט האתמול והמולתו אט דועכת. פעם הייתי מטילה מימיי בעודי לוגמת משקה נהנית מהאבסורד. הייתי מתפשטת כליל תרה חדרי חדרים, עושה פרצופים לדמותי הנשקפת, מתמוגגת. לזמן שחולף אין תג מחיר לקנאה אין גיל לאהבה גם לא. מדי פעם מבט במראה מצמית - מתי זה קרה? שוקעת אל בין זרועות אהובי שוקטת. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואו, איזו תגובה מרגשת. תודה רבה גילה.
זה קרה, זה קורה וזה עוד יקרה...
זה נקרא: התהוות...
ואיזה יופי שיש זרועות
לשקוע בתוכן...
כתיבה מקסימה יש לך,
אני לא מבקרת מספיק..
גילה
תודה רבה תמי'לה. :-)
SAME-SAME....
תודה :-)
נראה לי שאת משתבחת דוקא.
אביב שמח
תמי.
היה טוב, וטוב שהיה.
או להיפך?
דרלינג.... גם את שותה ומשתינה??? אני לא זוכרת את זה מהתחת אל תחת שלנו.