ממש לא פשוט. 

בעבודה פחות מרגישה את החום בגלל המזגן. 

בבית, תכלס, חוסכת חשמל ולא שמה מזגן...

מנסה לאחרונה פחות להתפנק, כדי שאוכל לטוס בלב ובמצפון שקט למזרח אחרי שתגמר השנה הארוכה והמייגעת והמעניינת שעוברת עליי.. 

אז יש מאוורר,

עם שלט,

שזה אחד הדברים המוצלחים שהמציאו לאחרונה. 

החתולים גם מרגישים בחום, ושלושתם שרועים על הרצפה כך שיש מקסימום נקודות מפגש בין הגוף לרצפות הקרות.

מידיי פעם מתלוננים ובוכים, בלי שיש לי איך לעזור להם...

ואז מתפנקים על אף כל החום...  

שמחתי לדבר עם חברה טובה שלי שקראה את הפוסטים שלי...שמחתי במיוחד שהיה לה קשה לפעמים לחבר בין אנשים שתיארתי בפוסט לאנשים שהיא יודעת הם חלק מהחיים שלי ולפעמים שלה.

זה טוב מכוון שאמרו כמה שנחמד לקרוא מה שאני כותבת כי אני כנה ופשוט כותבת מה קורה לי, וגם אני בכל זאת מצליחה לא לגלות הכל (מה שפעם היה בעייתי) ולשמור על פרטיותי ופרטיות חבריי...

הבריטה החדש שקיבלתי לחג מההורים, לא נפטר מהצבע הצהוב של המים מהברז הבאר שבעי האותנטי שלי... 

מנסה להיות סובלנית ולתת הזדמנויות לכל האנשים שסביבי (או הגברים אם להיות מדוייקת), אולי לתת הזדמנות, להתמודד עם הפחות ברורים...(הברורים באמת מעטים כל כך שאני כמעט לא זוכרת איך זה...) 

חוץ מזה הרגשתי צורך להוסיף:

קשה לי מאוד להסתכל בספר של הטיול שלי. מתגעגעת. לחופש. לדברים חדשים. אנשים חדשים כל הזמן כל הזמן.

גברים חדשים...

נוף, חיות, חופש.... חוסר שיפוט מהחברה....

אוף! רוצה שוב!