על שום מספר האנשים בכל תור לכל מגלשה. רבי יהודה הימית היה נותן בהם סימנים: הדוחף: "חמודי, תדחוף. אם לא תדחוף, ידרכו עליך כל החיים. מי שלא דוחף לא משיג כלום". המנומס: "אני פה רק כדי שתדחפו אותי, וסליחה אם אני מפריע. כן, כן תדחוף אותי אם זה נעים לך. אני לא אגיד אותך לאבא שלי, אבל בעוד עשרים שנה, כשתבוא לבקש העלאה, נראה מי ידחוף למי". הקורבן: "זה בסדר. תעקוף אותי. אני כבר לא אתגלש היום. אני כבר אשאר לבד בתור. לא זה בסדר, אני כבר אתגלש בבית, לבד. בחושך". הגאון: "אני חישבתי את זה במדויק. אם שוכבים בזווית של 85 מעלות רגליים, משוכלות, ידיים באיקס, ובגד ים מלייקרה, אפשר להשיג מהירות מכסימלית בתנאי שהמשקל שלך, לא עולה על מסת המים, לפי הנוסחה הידועה". הפרסונל: "אני לא מתגלש. אני רק לשאלה". הצודק: "ראה. אנחנו עומדים בתור כבר למעלה מ-55, דקות. לו היו מוסיפים עוד איש צוות אחד, היינו גם מקבלים תמורה נאותה יותר לכסף, וחוצמזה אלה ששומרים תור לחברים, ואחר-כך עוד מצופפים אותנו, ויש גם אנשים שמספיקים יותר כי הם רצים יותר מהר, והחום, והרטיבות, ולמה מכניסים כל כך הרבה אנשים, הרי שילמנו במיטב כספנו". הרוחני: "אני פה בגלל הצבעים של המגלשות. אתה יודע שמבחינת פנג שווי המגלשה הסגולה, נותנת לך הכי הרבה אנרגיות להתכווננות לשפע, אבל הצהובה, תביא לך ויברציות של הארה, פוסט ספיריטאולית עם נגיעות של טבע?" המנסה: "מאיפה את? ואת? ואת? ואת? פעם ראשונה על המגלשה? רוצה שאני אגליש אותך? ואת?" הפמיניסטית: "ואני? מה איתי?" החולני: "בוא חמודי למגלשה הירוקה, שמה עוד לא היקאת". המאביס: "נו, תעשו הפסקה, ותאכלו קצת. יש חומוס, ופול, ושווארמה, וצ'יפס, וכבש, ומטבוחה, וסלט, וגזר, ותפוחי אדמה, ושתי חבילות מצות. אתם נראים רע. תאכלו משהו". הלבן לשעבר: "באמת שניסיתי הפעם. שני מיכלים של קרם הגנה גם לא מספיקים??" הקיבוצניק: "חבר'ה, הספקנו המון. קמנו בחמש, העמסנו, ונסענו. ויתרנו על ארוחת בוקר, וישר לעבודה. את כל המגלשות כבר עברנו. ילה הביתה, צריך למכור את הרפת לנדלניסטים". ההיא שהיתה: "בדרך כלל אנחנו בכפר נופש בחו"ל. עם מגלשות הרבה יותר אקסלוסיביות, וגם האוכלוסיה בהתאם. את רובם אנחנו מכירים מחופשת הסקי מלפני שנתיים, לפני שהתחלנו להצטמצם. בגלל המצב הקשה, הורדתי את השכר לפיליפינית, וגם כשזה לא עזר, החלטנו השנה לחגוג עם עמך ישראל...משפיל". הממוחשב: "הצלחתי את הכחולה, אז עכשיו אני עולה לרמה הבאה, והולך לירוקה, יש לי עוד שני חיים, כי פעם אחת החלקתי. חבר שלי בשבילו זה גיים אובר, כי הוא פחד לעלות על הצהובה". הבלוגיסט: "ימית 2000 על שום מה? איזה כיף! כבר מהבוקר אני חושב מה לכתוב מחר בבלוג. זה מעביר את הזמן יופי. מה חמודי? אני לא מקשיב לך? מה עם זמן איכות עם אבא? שלוש שעות צמודים יחד בתור זה לא זמן איכות?!!"
|