בסקרי ואללה! השמאלציים לקראת שנת השישים למדינה - מי הלהקה הישראלית מס' 1, מה הסדרה הישראלית מס' 1 וכו' - היה גם סקר שעניין אותי: מהי הקללה הישראלית מס' 1.

בניגוד לשאר הסקרים, שהקשו עם אפשרויות בחירה מוגבלות ולעתים תמוהות (שלישיית "מה קשור" היתה אחת האפשרויות בסקר ההרכב הקומי הישראלי של כל הזמנים), כאן היו אפשרויות יחסית טובות. הקללה לה הצבעתי, ושהובילה הרחק מקדימה בסקר - 46% לעומת 16% למקום שני ל"בן זונה" באותו זמן - היתה כוס אמק.

מרגע שגיליתי כמה אני ישראלי, התחלתי להשתמש בה אפילו יותר, בייחוד מול הילדים, כדי שילמדו מורשת. ואכן כמו התנ"ך, צור מחצבתנו, זו קללה רבת-פנים, הניתנת למגוון פירושים:

- רגיל, כדי לקלל אדם הנמצא מולך:            

'סאמממק! (המהדרין מוסיפין "עָרְסססס")

- בחוסר סבלנות, כשמשהו לא זז:                

נוּוּוּ כבר כוס אממק! מה הוא מדבר לי עכשיו בטלפון?!

- במלמול מתוסכל, כשבוודאות אכלת אותה ואין מה לעשות:

כסאממק... 

- כדי לבטא שאט נפש ממישהו/משהו בזוי:

פייי כוס אממק! ככה אמרה לך?!

- וכמובן, חביבת הקהל, כוס אמק "מִכפֶלֶת":

כוס אמ-אמ-אמ'שלו, המזדיין הקטן הזה.

לא צריך להיות גאון כדי להבחין שהקללה הישראלית מספר אחת היא קללה ערבית. את המשמעויות של זה אני אשאיר לפרשנים סוציו-פסיכו-פוליטיים. בדיוק כמו החומוס שכולם מזיינים עליו את השכל כאילו הוא יותר מממרח קטניות ("אתה חייב ללכת לאבו-שקאקי. בחיים לא אכלת כזה חומוס. גן עדן"), כוס אמק מעניקה לנו הזדמנות "להשתתף" בתרבות הערבית, להביע הערכה מזויפת אליה, ולהעמיד פנים שאנחנו לא רק חושבים שהם מעמסה נוראית. תמיד הרגשתי שיש משהו מעליב במחמאה המתנשאת של "יש להם אחלה חומוס." ואללה? באמת? זה הכל? נראה שממש חקרת את הנושא. מזל שהם פה ממש לידנו: אחרת לא היינו זוכים לכל החומוס הזה.

אני אישית לא אומר כלום.

כוס אמממק.