nomen omen
השם (nomen) הוא הגורל (omen) - קובעת הלטינית
כמו למילה, לשם כוח יצירה המתווה גורלות וקובע מהויות, ובכך מעצב את העתיד
והשם גל - עולה יורד, שוצף ורוגע - מסביר את כל הבלגן
© כל הזכויות שמורות לגל וייס. כל הכתוב נוצר על ידי ושייך לי, אלא אם כן צוין אחרת.
ו.. אני מעונינת בבקורות אמיתיות, בהערות נוקבות, בדברים שיוכלו לשפר את כתיבתי ולא רק בתשבחות המנומסות שמאד נעימות לי - מודה
ותודה
פוסטים אחרונים
- וואו.. אפשר פתאום שוב? 24/6/19
- invictus - William Ernest Henley 1849–1903 14/5/11
- "אני לא פמיניסטית" או מבוא לפמיניזם אבולוציוני 16/11/10
- דבורה בארון 1/11/10
- ביער ובעיר – ש"י עגנון (מתוך הקובץ אלו ואלו) 22/10/10
- סאראמגו 21/7/10
ארכיון
סופג אותי
. החלטתי להסיר עימכם הסליחה
. . © כל הזכויות שמורות לגל וייס, 2001-2008. (מתוך 'האיש שמת מבושה' - רומן אוטוביוגרפי שטרם פורסם) . רשימת כל הפוסטים הקשורים - פרקים וקטעים מהספר: http://cafe.themarker.com/view.php?t=309737 . . |
תגובות (54)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לילי, תמיד מרגש להיתקל במי שמגלה פתאום פוסטים חבויים, תודה על התגובה, על שקראת
גל, באמת שאין לי הרבה מה לומר..אני ספיצ'לס לגמרי....הרגת אותי עם התאורים האלה...לגמרי...נמוגתי לחלוטין... לילי
כתיבתך חזקה מאוד.
מעולה!
רק רוצה עוד ועוד ממך.......
מעניין שדווקא היום גיליתי אותך, אחרי שהיתה לי שיחה עם הפסיכולוג שלי בנושא הבלבול בין מין וחיבה אצל ילדים שעברו התעללות מינית...מעניין...
הכל מתואם מלמעלה כנראה.......
איזה כיף, ליטל, רק בשיעור חסרת לי (לנו?) היום :)
(רק רציתי להגיד שמצאתי את עצמי חוזרת לכאן שוב ושוב)
תודה שרון
תגובתך מאד מרגשת
"כאן המוות אינו עמוק כל כך. אפשר לעמוד בו" אמר יהודה עמיחי.
אם הייתי נתקל בזה בעבר, בטוח הייתי טובע.
אין לי מושג באילו מילים לבחור בכדי להביע את העוצמה, אולי
פשוט אירוטי עד כאב.
אופס, לא לנג'ז (לגבי הציטטות)
לגבי זירו.. נרשם
תגידי להם שיש לפחות אדם אחד שאומר שמאוד-מאוד לא הצליח (הייתי משתמש במילה הרבה יותר בוטה אילו זה לא היה בציבור)
ושוב ציטטת !
בתור אשת המחקר אני שמחה לשמוע כל דבר, גם ובעיקר בעיות
שנית, הגאווה אינה בגלל המוצר אלא בגלל עבודתי המצוינת :)
תגידי ללקוח שלך שהפטנט החדש שלהם, איך להגיד בעדינות... טוב, לא נעשה כאן אנטי-פירסומת (את התחלת)
והנה אני כן מצטט, אבל רק מה שצריך
לבקבוק יש הרבה שימושים
והנה, לא מצטטת יותר, שתפסיקו להתלונן כל הזמן
ונזכרתי בבקבוק בבולרו באלגרו נון טרופו הפלא של בוצטו
http://www.youtube.com/watch?v=8GHWLUTWWms
היה גם קטע עם בקבוק קולה בתחילת שנות ה- 80 בסרט
כולם נפלו על הראש (האלים משתוללים) או Gods Must Be Crazy
נגמרה הקולה
נשאר הבקבוק
וולקאם, להטוט, נראה שהבנת :)
לרוויה, בתור מי שעובדת עם החברה המרכזית למשקאות שנים אני מאד גאה כעת,
רוצה כרטיס מועדון? נסדר לך בדיוק כמו של סיזיפוס
עד שדפדפתי, אוף
אי אפשר לכתוב תגובות יותר קצרות?
חייב קולה עכשיו
ונדפדף חזרה למעלה לכוכב
לסיזיפוס היה יותר קל, בטח היה לו מלא קולה
מני, לפעמים לוקח חיים שלמים להבין, לחבר, להשלים
29 זה מהר ממש :)
תודה על הנחמה, ההתכוונות, המילים
תודה, גילוש, תגובתך כל כך מרגשת
הכתיבה היא חלק ניכר ממה שנתן לי כוח לעבור את זה, להתגבר, להמשיך, להתחבר לחיים בחזרה, ליצור בצורה שונה ממה שעשיתי קודם - עשייה שהיתה מאד תלויה ביכולות ובכוח פיזיים
תודה
לעניות הרגשתי,קדיש הוא תמצית התמציות של סיכום הסיכומים של המצב שבו כבר לא ניתן לומר כלום.משהו שהוא מעבר לחוות הדעת,לסיכומים,זה כמו לקחת חלק בחילופי משמר,לא של המלכה,אלא בין הווית העולם וזה שמעבר לו.(לקח לי 29 שנים להרגיש את זה).ניחומי.
היה לי קשה לקרוא, קשה ועצוב וכואב.
הכתיבה שלך מהפנטת ולא יכולתי לעצור, מה שמשתלב נפלא עם הכתוב...
המקום שאת מתארת, שעצם הקיום של האדם
נקבע על ידי חיבור כזה, הוא מקום שגם קשה לצאת ממנו -
כי הערך העצמי מוגדר יחד עם הדבר עצמו...
כוכב על העוצמה...
אכן, אינסוף קטן
והנה תרגום לעברית, לכל המתקשים, כמו יופי
יתגדל ויתקדש שמו הגדול
בעולם שברא כרצונו
וימליך מלכותו ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו
בחייכם ובימיכם ובחייהם של כל בית ישראל
במהרה ובזמן קרוב, ואמרו אמן
יהיה שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים
יתברך וישתבח ויתפאר
ויתרומם ויתנשא ויתהדר
ויתעלה ויתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא
למעלה מכל הברכות והשירות התשבחות
והנחמות שאנו אומרים בעולם ואמרו אמן.
אמן.
שמונה שנים הוא שוכב. שמונה שוכב הוא אינסוף
היום, אגב, בדיוק 8 שנים מיום הקבורה שלו (אתמול היה יום המוות - היום האחרון של פסח)
ויצא השנה בדיוק אותו תאריך עברי ולועזי כמו אז ועברה רק המחצית מה- 19 הנדרשים
אז מה אומר? תנצבה? מנוחתך עדן?
ואולי קדיש יתום, למרות שיופי לא היה מבין אף מילה..
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. אמן: בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל (בעשרת ימי תשובה: לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן
:)
איזה כיף
היה שווה לעבור את זה
חזרתי לקרוא את זה שוב. אני משוגעת על ליפול לחלל בטנו בנקישה
והעולם שאינו מעניין יותר
(אפפעם לא הייתי חזקה בלצטט)
ממש
טוב
חשבתי על זה בדרך (ברגל אחרי דקלוג 8,9,10) - למוות יש ריח, שתקופה ממושכת החליף את ריח הגוף הפרטי שלי
כשהתחלתי לצאת אנשים עברו לצד השני של הרחוב, התרחקו כמו ממגיפה, שלא אזכיר להם כמה אין הגנה, כמה זה יכול לקרות לכל אחד
ריח המוות שנדבק באותם ימים חלף אמנם, אך שינה את הריח שלי לנצח
סתם הגיג, יואב, התכוונת בטח לדברים אחרים
תודה קרן, לשמוע ממך זה נעים
מחמאה ממך, מתוקה, עשית לי את היום :)
אחלה תמונה, אגב
את משהו.
נכון מה שאמרת ונכון מה שהוא אמר.
מהמשובחים שלך. ממש ממש מצויין.
ריח מוות, בעיקר, לא?
אני? את הסיפורים המהותיים שלי, אני לא מפרסם, הם שמורים עמוק בפנים. עושה את עצמי קצת נעבעך, קצת פראייר, לכל היותר מעלה איזה שיר שקצת מסגיר. אבל מה אנחנו מדברים עליי בפוסט כל-כך נפלא שלך. פעם אחרת.
אני אקסהביציוניסטית ידועה, לראיה אני הולכת בלי תחתונים.. לצערי לא עשיתי מזה מקצוע, אבל עכשיו אני מפצה.. מה התירוץ שלך?
וואלה
האמת שדי ברור לי מדוע אנחנו מחייכים, מה שאני אני עדיין תוהה לגביו הוא מדוע אנחנו נוטים כל כך לפרסם כאן את כאבינו. הרי אפשר לשיר בקול, באמבטיה או ברחוב, גם בלי להתפשט בפומבי. קתרזיס? תרפיה קבוצתית? אופנה?
(לא אישי כמובן, תהייה כללית, על עצמי ועל כולם)
מדליק שאחרי כאלה פוסטים אנחנו בהתמדה מחייכים לצד תגובותינו
.. יש לך כאב דרסהו ברגלים, פתח את פיך ושירה בקול, אהה, אהה..
נפלא!
אני ממש לא יודע מה זו אמנות היום, בעידן כוכב נולד וקפה דה-מרקר
מאמר מעניין, לא ממש עונה, משיק:
http://www.art-text.com/articles-1145.htm
הי הי מני
חזרת אלי :)
חג שמח ותודה
הוהו, תראי כמה כוכבים מחולקים כאן בקפה ל"אתמול הבת שלי בכתה שהיא חושבת שהחבר שלה כבר לא אוהב אותה כמו קודם, אז חיבקתי אותה ואמרתי לה שתהיה שלמה עם עצמה והיא הפסיקה לבכות"
לפי דעת הקהל נראה שזו האמנות האמיתית...
יש פה התלבטות? ברור שעדיף עלייה ואחריה נפילה על שטיחות
אחרת מאיפה יהיה חומר לכתיבה :)
מה עדיף? אושר עילאי שמסתיים ברע, או העדר שניהם?
לא, אין לי תשובה.
לא צריך לתאר הכל, למרות שכאשר מדובר בסבל יש רצון לתאר כל פרט, לקבל הכרה, כך זה אצלי ובזה צריכה הישות העורכת שלי להילחם
אשרי שזכיתי בו, אכן, בלעדיו היה זוכה בי המוות,
במחשבה שנייה.. לאור כל הבלגנים שנפלו עלי עם הנחיתה.. לא בטוח שבחרתי נכון :)
ובסוף הוא זה שבגד בי.. גם עם המוות
יש דברים שקשה להעביר במילים. את מצליחה, חלקית לפחות אני מניח, מן הסתם אי אפשר לתאר הכל ממש.
אשרייך שזכית לו אז, גם אם אבד.
טקסט קשה גל. קראתי מספר פעמים.
קשה ומשובח.
תודה, יריב, וחג שמח