בתמונה - סבתאסבא שרה וחירם דנין בסדר פסח ב-2003

פסח תמיד יהיה עבורי החג של סבא וסבתא שלי.

שרה וחירם דנין - זכרם לברכה.

פסח כשהייתי קטנה היה בד"כ בבית סבא וסבתא. שולחן משפחתי עמוס, סדר כהלכתו מא' עד ת', עם הלכות מיוחדות של משפחת דנין. למשל, כדי שאף נכד לא יתאכזב, המציאו אצלנו רעיון הפוך סביב האפיקומן. היינו מציצים איפה סבא החביא את האפיקומן, מקום די ברור ליד הכיסא או משהו כזה, וכשהוא הלך לרחוץ ידיים גנבנו אותו והחבאנו בבית. אח"כ בשביל להמשיך את הסדר היינו "מוכרים" אותו תמורת מתנה. כולם קיבלו את אותה מתנה (כמו דיסק שאהבנו) - אני זוכרת שכל האמהות קנו לילדים מתנה, והיה ברור שאין אחד שיקבל מתנה יותר שווה.

אני גם זוכרת שפעם החבאנו את האפיקומן מתחת לכיסוי המיטה שלי וכשבאנו לחפש אותו גילינו הרבה פירורים כי בזמן האוכל הילדים שיחקו בחדרים והתיישבו על המיטה...

חוץ מזה הלכת הפסח הכי זכורה לכל נכד של סבא וסבתא (וגם לאלה שהצטרפו לסדר זה או אחר), היה סיום הסדר, כשסבא חירם שר.

סבא שר ואנחנו ענינו - את אדיר כבודו, ואת אדיר במלוכה, כולנו שרנו, מחאנו כפיים, תופפנו פה ושם, וסבא שר.

סבא שלי נפטר בפברואר 2005, בן 98, יליד 1907. סבתי נפטרה בקיץ 2006, בגיל 92.

סבא וסבתא שלי חיו ביחד 70 שנים משותפות. זוגיות מופלאה, של אהבה וכבוד הדדי אינסופי.

חשבתי עליהם הרבה בפסח, בערב הסדר, כשלא הצלחנו לשיר את "אדיר כבודו" כי פתאום גילינו שאין בהגדה את המילים לשיר... והבנו שסבא שר מהזיכרון המדהים שלו.

חשבתי עליהם כשאורי בכורתנו התמרמרה על מנהג האפיקומן שלנו.

פעם ראשונה ב-37 שנותיי שעולה סימן שאלה על המנהג הזה ששנים ארוכות כל כך היה ברור. לי תמיד קסם השוויון בין הנכדים. לאוֹרי היה חסר לנצח בתחרות חיפוש האפיקומן ולקבל מתנה גדולה, ולהתאמץ. כשהסברנו לה שכולם אצלנו מקבלים אותו דבר, היא עדיין התעקשה שהיא רוצה ליהנות מלחפש את האפיקומן.

זרמנו איתה והחבאנו אותו יותר ברצינות.

לא הסכימה שניתן לילדים שום רמז.

בסוף הוא נמצא. הילדים נהנו מכל רגע בחיפושים. וכך בהינף עקשנות אוֹרי טיפוסית, השתנתה לה הלכת הפסח של משפחת דנין -רוזן ששרדה כל כך הרבה.

אז רגע לפני סוף הפסח... רק רציתי לספר לסבא וסבתא שלי שהם היו איתנו בסדר. איכשהו אני יודעת שהם היו נהנים מהשמחה המשפחתית שהיתה גם השנה. גם הזוגיות והביחד שלהם מלווה אותי הרבה שנים.

כאן בתמונה סבתא וסבא, שרה וחירם דנין,  זוג צעיר לנצח, ב- 1965