התלבטתי אם להעלות את הקטע הזה לכאן או לא. בכל זאת, זה יושב במגירה (או יותר נכון בתיקייה) כבר כמה שנים. אבל החלטתי שמגיע לו שיזוף קל... היא הייתה ילדה קטנה ותמימה. זה היה יום יפה, השמש זרחה, הציפורים צייצו, העצים היו ירוקים מתמיד והכל פרח מסביבה.היא הייתה בדרך לביתה, וזמזמה לה שיר ילדים אהוב. ילדה קטנה עם שמחת חיים.
כשעברה ליד הנחל, ראתה שועל קט וסובל. היא הבחינה ברגלו הקטנה והנקועה. מיד אצה לעברו, הרימה אותו בידיה הקטנות, הרכות והלבנות. חיבקה אותו חזק ונתנה לו משיקה רכה וטהורה. לאחר, הורידה את מטפחתה הלבנה וקשרה אותה סביב רגלו. לפתע- שמעה קולות מאחור. הסתובבה וראתה אל מול עיניה את אם השועל, אשר החלה בתנועות מאיימות. שמטה הילדה הקטנה מידיה את השועל וברחה כך עוד נפשה בה.
היא הייתה ילדה קטנה. היא הייתה בדרך לביתה. העצים רשרשו, והשמש ליטפה את גופה. אך בשל הליכתה הרבה, החלו רגליה לכאוב. התיישבה הילדה הקטנה על סלע, כאשר אל מול עיניה נגלה קן ובו ארבע ציפורים. כשהסתכלה מסביבה, הבחינה בנשר משוטט בסביבה. טיפסה הילדה הקטנה על העץ, לקחה את הקן בידיה הקטנטנות והרכות, וניסתה לגונן על הביצים שטרם בקעו. לאחר חלוף הסערה, החזירה את הקן למקומו. אך לפתע, הרגישה דקירות בידיה. ציפור גדולה שעטה לעברה שוב ושוב, ופצעה את ידיה הקטנות. ברחה הילדה כשדמעות זולגות על חייה. היא הייתה ילדה. ספק קטנה, ספק גדולה. היא המשיכה בדרכה, כשליבה כואב וידיה שוטטות דם. כאשר הגיעה לביתה, ראתה על העץ חתול מיילל. הרוח החלה שורקת, והיה לה קר. היא התבוננה בחתול, התבוננה בידה, ונכנסה לביתה. |