לא אחת שומעים אנו בשיחות בין דתיים לחילוניים נגד הענין הגזעני בו אנחנו, היהודים, כביכול, עם בחירה - העם הנבחר. נושא זה מתחדד ביותר במיוחד אצל אנשים שעקב היותם בתקופת מלחמת העולם השניה, בתוך התופת הנאצית, כל מלה שמזכירה אפליה כל שהיא בין בני אדם מחדדת אצלם תחושה של מציאות חדשה של "גזע עליון".

לדאבון לב, אנשים אינם שמים על לב ולא רואים שבכתובים לא מופיע הצירוף עם בחירה. אמנם כן מופיע הפסוק:"כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים"(דב' ז' ו').

ובכן אנו רואים כאן שישנם שלשה מושגים שונים, והם עם בחירה, עם קדוש ועם סגלה. עם בחירה לא מופיע בשום מקום כמושג בפני עצמו, רק עם קדוש ועם סגלה.

עלינו איפוא להסביר ראשית מה מובן המונחים האלה טרם החלטתנו במסקנה נמהרת לחרוץ דין על היהדות ולהוקיעה כגזענית.

כעת, אכתוב דבר מה על דרך לימוד השפה המקראית. יש לשפה המקראית כמה "נוסחאות" אשר על פיהן אפשר להבין משמעותה של מילה. הנוסחה הראשונה היא הגימטריה שהיא ערך מספרי לאות.(א=1, י=10, ק=100) אם קיימת מילה בעלת ערך גימטרי מקביל למילה שניה הרי שתיהן באותה מסגרת. כביכול, קוד שמסדר את כל הערכים הגימטריים במסגרת אחת, מעין "שפת-מחשב". לדוגמא:..."פוקד עון אבות על בנים... ועושה חסד לאלפים"...(דב' ה' ט'י'). חסד = 72 = גלגול. כך לומדים שהכוונה בפסוק לגלגולי נשמות.

נוסחה שניה היא שורש של מילה. השורש מאחד את כל המלים למסגרת אחת בעלת מכנה משותף. דוגמא לכך אנו מוצאים בשורש י.ד.ע. - לדעת ענינו תקשורת שכן רק כאשר אני קשור לענין אני יודע אותו.

ועוד מובן לנו היום יותר מבעבר שכל "ארוע" גשמי בעולמינו, תחילת ענינו ברוח, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. כך טוענת גם הפיזיקה המודרנית, כאשר היא דנה, למשל, בחלקיקים. בתת האטום, הניטרינו לדוגמא, מתנהג לפעמים כאנרגיה מטפיזית בלתי נמדדת ולפעמים כחומר בעל מסה ומידות. כך גם דרך לימוד זו טוענת שבכל קיימים שני כוחות, רוחני וגשמי. אלא כשם שאת הניטרינו כאשר הוא "מופיע" בצורת אנרגיה אין רואים,(גם אור לא נראה אלא אם כן הוא פוגע במסך בדרכו.) מכירים אותו דרך התנהגותו הפיזית כמסה, כחומר.

לכן, בדרך זו כדי ללמוד על דברים רוחניים אנו מסתכלים על היוצא לפועל, על הגשמי וממנו מסיקים על הרוחני (בהנחה שאנו מקבלים שהרוחני מניע את הגשמי שלעומתו).

ידוע הוא שישנם ארבע דרגות בטבע והם: דומם, צומח, חי ומדבר. המבדיל בין הרמות הללו הוא כושרם "לרצות" לעצמם. הדומם, כביכול, בלי "רצון" אך אבן קולטת טיפת מים שמעליה לתוכה מורה  שיש לאבן מין "רצון". על כל פנים האבן כדומם מקבלת משהו מדומם אחר. "רצון" הדומם לפיכך קטן מאד, באשר הוא דומם, בלא תנועה.

הצומח כבר גדל ברצונו לקבל אנרגיה. אור לביצוע הטמעה ומזון - מים ומינרלים מן הדומם.

החי, נוסף על גדילתו גם מהלך בתורו אחר מזונו מן הדומם ומן הצומח. כלומר "רצונו לקבל" גדול יותר מאשר רצון הצומח והדומם. והמדבר - מבקר ועד ערב אינו מפסיק לחשוב כיצד ימלא ויספק את רצונו במזון רוחני וגשמי. (מן החי, הצומח והדומם). כאן אנו רואים בעליל כי כל הגדול מחברו, יצרו (רצונו) גדול ממנו.

כיצד הגענו לקביעה זו? דרך הסתכלות על היוצא אל הפעל. על התנהגות גשמית שמורה על מהות רוחנית פנימית אשר בשם רצון לקבל נכננה.

ובכל פרט ופרט של המדבר יש רצון לקבל שונה. כלומר, הפרטים שונים זה מזה לא בצורה גשמית אלא במהות רוחנית כל שהיא, אשר , עלי להדגיש, זו מהות שאיננה נתפסת על - ידי חושינו ובמערכת החומר כי היא רוחנית ואנחנו מבחינים בה רק כאשר היא יוצאת אל הפעל בצורת רצון והתנהגות גשמיים.

אם כן, לכשנראה התנהגות מסויימת שהיא רצון רק לעצמו, נבין שמי שרוצה יותר הוא גדול יותר יותר מבחינת כלי קיבולו (סיר של 5 ליטר הוא בעל "רצון" גדול יותר מאשר סיר בנפח 2 ליטר. אמנם סיר אחד גדול מרעהו אך אינו בהכרח טוב ממנו). כך גם בני האדם. יש בעלי "רצון לקבל" ענק וכאלה עם מעט מאד רצון, וכזכור אמרנו, שהרצון לקבל גדול יותר ככל שהתנועה (תנועת החומר) גדולה יותר.

הבה נשים לבנו לתופעה מוזרה משהו. למרות היות היהודים מיעוט מבוטל מאד בעולם (18 מליון בתוך למעלה מ 4 מיליארד תושבים) הרי שמבחינת מיקומם הכלכלי, החברתי ההישגי בכלל הם נמצאים בפסגה, בדברים חיוביים כמו בכמות זוכי פרס נובל היהודים לעומת הלא יהודים ולדאבון לב, גם בדברים שליליים. אך אמרתי קודם שכלי לא נמדד כטוב או כרע אלא כגדול או קטן.

אנחנו יודעים מתוך נסויים מדעיים שכל מה שנוהג במקרו נוהג גם במיקרו, שכן כל היסודות שמרכיבים את העולם מצויים גם באדם. כך יוצא שכל דבר על פני האדמה, החל באטום וכלה ביקום כולו (שבנוי מאטומים) מורכב משתי מהויות שונות המנוגדות זו לזו. קיימת מהות אחת שנקראת חיובית (פרוטון באטום)לעומתה יש את השלילי (אלקטרון) והוא איננו במובן של רע. כדי לאזן אותם, שלא יווצר פיצוץ ביניהם, צריך להמצא מין כוח שמנטרל והוא הניוטרון (ניטראלי).

אם ניקח שני קטבים (+)ו (-) של סוללה קטנה בת 1.5 וולט ונצמיד אותם זה לזה ללא נגד "מנטרל" ביניהם יווצר קצר אך הוא לא יורגש מפאת קטנותו. ככל שיגדל המתח, נניח, אם ניקח שני קטבים מלוח חשמל בבית, שהוא בן 220 וולט ונניח אותם זה על זה ללא נגד "מנטרל" - יורגש הקצר אף יראה.

נאמר מעתה: כלי גדול דורש נגד, מנטרל, מאזן כדי שלא ישרף וכלי קטן יכול להסתדר בלי כל זאת.

כתבתי קודם שכל דבר ביקום בנוי באותה צורה של שתי מהויות שונות וגם האדם נכלל בזה. באדם יש גוף (חומר) מושך לעצמו, מעין "אלקטרון" כלומר שלילי לא רע ומצד שני מהות רוחנית ששואפת לפרוץ ולתת מעצמה חוצה (פרוטון). כאשר אין דבר מה מאזן בין שני קטבים אלה שלשניהם האדם זקוק, אך באיזון, קורה קצר שבא לידי ביטוי בדברים חיצוניים כמחלות וכד' ובדברים פנימיים רוחניים שאין החושים מרגישים.

כשם שראינו בהתנהגות הגשמית, שהיהודי הוא בעל "כלי קיבול גדול" יותר מזה שאינו יהודי, אם יקרה לו "קצר" הוא יהיה חזק מאד מבחינת השפעתו על היהודי - מה שאין כן על מי שאינו יהודי.

לכן על היהודי ליצור לעצמו מין מאזן בין שני קטביו (נגד כל שהוא) להשתמש בעצמו ב3 קטבים. כביכול,( ֶ )-צורה המזכירה סגול שורש ס.ג.ל. מה שהתורה מציעה לעם סגלה לפי רבי עקיבא זה  ואהבת לרעך כמוך במלא מובן המילה. ומי שמשתמש בסגול לפי הצעת התורה הרי הוא קדוש - בבחינת אדם מאוזן בנפשו ובגופו - זה שהצליח "להאיר" במלא עצמתו.

ã כל הזכויות שמורות למרדכי מאירצ'יק

לתגובות:- e-mail: info@meirchik.com