| ככה פתאום באמצע הלילה תקף אותי גל הרהורים על מה שבינו לבינה ובעיקר על אהבה.אז מה נסגר באמת עם אהבה?........תכלית הבריאה שלשמה הגענו לפה,המילוי האולטימטיבי, כשיש לנו אותה זה נראה כאילו יש לנו הכל , ושאין אז כמה שנהיה אנשים פרודקטיבים ,מלאי שמחת חיים ועשייה עדיין בסופו של יום ישנו חלל שממש מתחנן שנמלאו. אהבה,אכן מצרך נדרש אך חמקמק, מצד אחד כדאי לרצות למצוא אותה אחרת אך זה יקרה ,ובדיוק באותה נשימה גם לדעת לוותר עליה ולחיות חיים מלאים,ולא לשבת ולהמתין .לרצות ולשחרר בו זמנית נשמע כמו פרדוקס להחזיק ב' הפכים בדבר אחד ומשניהם להגיע לאיזון לקו המשוה שביל הזהב,איש איש ושביל הזהב שלו.ומה בינתיים? בינתיים להתאמן כדי שלא נחליד,לאהוב את כל מי שרק נוכל, לא רק איפה שקל גם ובעיקר במקומות שקשה ,להתאמן על חברים,משפחה, עמיתים לעבודה ובכל הזדמנות ,בעצם אפשר לקרוא לזה סדנאת אימון באהבה,כי יום אחד ללא שום הודעה מוקדמת היא תגיע ותדפק לנו על הדלת ואנו פשוט לא נשים לב אליה,נתעלם מקיומה ,נעמוד חסרי אונים ולא נדע מה לעשות,כי פשוט נהיה כל כך מרוכזים בעצמינו ולא נזכור מה זה לתת,לפתוח את הלב,להקשיב,לחבק,לבכות לצחוק ובעיקר נשכח מה זה להשאיר מקום לעוד מישהו לחלוק איתנו הכל. כותבת את זה גם בכדי להזכיר לעצמי,ואולי לכולנו שנמצאים במירוץ החיים לקחת פסק זמן קטן במהלך היום ולחשוב על הדברים שחשובים באמת ,לוותר על הפחד ,האגו,וכל מנגנוני ההגנה המשוכללים שלנו .אז מה כן לעשות ?סה"כ רק לפתוח את הלב למה שהיקום מזמן לנו.אני בטוחה שכל מי שבאמת ישאיר את ליבו פתוח חרף כל החששות הספקות והפחדים , האהבה כבר תצמא את דרכה אליו יש בעולם אינסוף אהבה לכולנו מה שמונע ממנה להגיע אלינו זה רק אנחנו.רגע לפני שהגענו לפה לעולם, היינו נשמה אחת ,ושירדנו לפה היא נחלקה לשניים,האיחוד מחדש הינו בילתי נמנע אך העיתוי תלוי בעבודה הרוחנית שנעשה........בנימה אופטימית זו אסיים. הפוסט הזה מוקד לשלוש חברות מדהימות שלי : kim kim אמלי ואורלי זה בישבילכן........ |