כותרות TheMarker >
    ';

    הפיה השחורה

    אחרי שתכנסו באמת שאין דרך חזרה. על אחריותכם.

    כושונים קטנים מסריחים

    38 תגובות   יום רביעי, 16/5/07, 00:39

    "כושונים קטנים מסריחים", ככה הוא כינה אותם. היה עובר כל יום ליד הגן הזה של הילדים שאף אחד לא רצה לאכלס, וצועק, מקלל, ואפילו יורק אם איזה "כושון" היה חסר מזל לעמוד מספיק קרוב לגדר.

     

    כל יום הייתי רואה את המפגן הזה ושותק. הייתי שותק ומשותק מהפחד שהוא יתקוף גם אותי עם חלילה אעזור אומץ ואעיר משהו. ובכלל, זו בעיה שלהם שהם לא שמים איזו יריעת פלסטיק שתכסה את הגדר. הם אפילו לא צריכים לקנות אותה, יש להם בשפע בפנים, בצריפון המטונף שלהם. אז המשכתי ללכת בידיעה שעשיתי את המקסימום בשבילם. הרי גזען אני לא.

     

    ואז יום אחד ראיתי אותו חוזר מהמכולת. הוא סחב מלא שקיות שבאחת ראיתי שלושה קרטוני חלב ששוקלים בערך שלושה קילו ועוד קצת כי גם הקרטון שוקל וגם הפקק. מרוב החישובים שנכנסתי אליהם (חשוב לי להיות מדויק), כמעט לא שמתי לב שהוא מעד וחבט את ראשו, האיש הזקן והמרושע הזה. התקרבתי אליו, לא מהר מדי, וראיתי איך על הכותונת שלו מצטיירים להם עיגולי זיעה רחבים. נזכרתי בריח של סבא שלי והחגורה שלו. אני שונא את סבא שלי.

     

    הזקן צעק עלי. צעק עלי שאעזור לו לקום ולמה אני מתבטל, טמבל. אחד הקרטונים שנסדק החל לנזול. חשבתי על הריח של חלב חמוץ, על הריח של הזיעה של הזקן ועל זה שעוד יש אנשים שמשתמשים במטפחות ולא בטישו. בהיתי. לא יכולתי לזוז, גם אם רציתי בכך. הסתכלתי מסביב שאין אף אחד והלכתי לכיוון הבית. בדרך עברתי ליד הגן ילדים של האתיופים ופתאום נעצרתי. התבוננתי בילדים עד שאחד התקרב אלי וחייך. "כושי מסריח" סיננתי לעברו והמשכתי ללכת. מחר כבר יהיה לי יותר אומץ.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/12/08 09:43:

      יופי של פוסט

      שווה יותר מכוכב.

        25/11/08 16:42:


      כתבת היטב ביותר

      שמחה שעצרתיחיוך

        28/7/07 10:36:
      תודה :-)
        4/6/07 19:16:
      סיפור מעולה.
        3/6/07 23:37:

      סיפור יפה.

      משקף את התופעההידועה שלא כולם רוצים להכיר בה: שדווקא הדברים הרעים נדבקים אלינו הכי מהר והכי חזק.

        3/6/07 17:08:
      סיפור נחמד, אבל אין לי כוכבים לתת לך. תדמייני שבכל זאת נתתי לך כוכב ירוק (ובאותה הזדמנות תדמייני גם שלא לקח לי שעה להעלות את העמוד הזה)
        2/6/07 16:17:
      קודם- אתה צודק. זה משהו בטבע האדם שלעולם, כנראה, לא ישתנה.
        31/5/07 14:03:

      לפעמים, אנשים קטנים צריכים "לטפס" על אנשים קטנים מהם כדי להרגיש "גדולים".

       

       

      זה מתחיל בגן הילדים, בארגז החול, בינות לנדנדות ולמתקנים,

       

      ממשיך לביה"ס בינות ללוח, בכיתה, לטושים ולגירים,

       

      ממשיך לצבא, בו כל ילדון שהתגייס יום לפניך, או שנמצא במקום יומים לפניך,

       

      ממשיך למקום העבודה בו המנהל הזוטר מוציא את עצביו ותסכוליו עליך,

       

      יכולנו לחשוב לתומינו כי עם השנים הבכירות, הניסיון הוותק יש שינוי ולו רק לפחות אצל המנהלים הבוגרים והאחראים בתפקידים הבכירים,

       

      אולם בעבודה היומ-יומית והשוטפת עם דירקטוריונים, מנכ"לים ומנהלים בכירים, אני לעיתים רואה שדבר לא השתנה ושהם עדיין ילדים,

       

      אותם הילדים הקטנים מגן הילדים בינות לנדנדות ולמתקנים, ואני רואה זאת בעיקר ביחס לעובדים,

       

       לפעמים, אנשים קטנים צריכים "לטפס" על אנשים קטנים מהם בכדי להרגיש "גדולים" . . .

       

       ----------------------------------------------------------

       טיפ לחיים:

      "...אם אתה חושב שאתה כזה גדול, חכם וגיבור,

          תבנה לך הר - ואל תכרה למישהו אחר בור. . ."

       

       

       

        26/5/07 09:48:
      יעל- ניסיתי לא מזמן. חושבת על זה. זה בחיתולים. אולי. פעם.
        26/5/07 04:43:
      אני רוצה לראות גם סיפור ארוך שלך. יש כזה? אם לא, יהיה, בטוח.
        26/5/07 00:08:
      ארז תודה, כיף לי ואני לא כמו פיה, אני פיה אמיתית. אפילו יש לי ציור של פיה שחורה על הויזה. היום שמתי לב לזה בעצם. המממ...
        24/5/07 19:21:

      חזק חזק חזק!

      אם רק הייתי יכול לככב פעמיים תוך 24 שעות...

       

      את מוכשרת כמו פיה! 

        24/5/07 02:20:
      אני מרגיש ממש טיפש. אבל לא הבנתי.
        22/5/07 15:37:
      היי, תודה! ויום פשטידות שמח :-)
        22/5/07 02:02:

      ולו בשל הניק..

       

       

      קבלי קאסם.

       

      אה...כוכב

        20/5/07 02:33:

      פיה שחורה,

      ישר כוח! חיבור ממש מדהים. נחשפתי לך רק היום.

      אמשיך לקרוא, ואת אל תפסיקי לכתוב.

      קבלי נא כוכב.

      אגב, אני בעל שיניים לבנות.

        17/5/07 23:25:
      fad faguet, תודה לך על הכוכב ועל סימן הקריאה.
        17/5/07 23:12:

      חזק, מקורי, קולע.

      כיף לנבור בבלוג שלך, אביגיל!

        17/5/07 10:32:

      שי, מילותיי מתגמדות לעומת שלך. רק אצטט איש יקר שאמר לי: "אלמלא מחוזות הדמיון היינו מוטלים פה על הארץ, גדודים של מתאבדים" שכן זהו סיפור דמיוני הנתלה על קולב המציאות.

       

      תודה על הכוכב.

        17/5/07 09:02:
      אח, הטרגדיה של המפגש עם האנושי כל-כך, הנהדף אל פרצופך באמצע היום ומזכיר לך את עובדת היותך חלש, פגיע, אחד ממיליון, ממיליארד, חסר אונים אל מול הזולת, שגם הוא, אחד ממיליון, אחד ממיליארד, אחד מ - 6 מיליארד. ומה בכך? כלום, כלום. אדם פוגש אדם. וזהו.
        16/5/07 17:56:

       

      צטט: ענת שיא 2007-05-16 16:58:18

      מותק, זה כואב

       

      כתבת מדהים

      שירטטת ביד רגישה את רגע המפנה בו האמת השתלטה

      והיטיבה לתאר זאת טל - "נצחון החלשים על החלשים יותר"

      האמת המכאיבה.

      האכזבה גם היא.

        16/5/07 17:53:

       

      צטט: הפיה השחורה 2007-05-16 17:46:10

       

      צטט: שגיא בלבן 2007-05-16 17:25:02

      מצויין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

      לכושים תמיד יש שיניים נורא לבנות...

      (כוכב)

      בכלל, מבחינה פיזית תמיד יש להם יותר.

      ותודה על הכוכב!

      אני לא רציתי להיות הראשון שמעלה את זה....קורץ

        16/5/07 17:46:

       

      צטט: שגיא בלבן 2007-05-16 17:25:02

      מצויין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

      לכושים תמיד יש שיניים נורא לבנות...

      (כוכב)

      בכלל, מבחינה פיזית תמיד יש להם יותר.

      ותודה על הכוכב!

        16/5/07 17:36:

       

      צטט: ירון חקלאי 2007-05-16 17:16:33

      חזק ביותר!

       

      רק עכשיו נחשפתי לבלוג שלך, הולך לקרוא אחורה.

      נהנית, ספר לחבריך.

      לא נהנית ספר לנו

        16/5/07 17:25:

      מצויין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

      לכושים תמיד יש שיניים נורא לבנות...

      (כוכב)

        16/5/07 17:16:

      חזק ביותר!

       

      רק עכשיו נחשפתי לבלוג שלך, הולך לקרוא אחורה.

        16/5/07 16:58:

      מותק, זה כואב

       

      כתבת מדהים

      שירטטת ביד רגישה את רגע המפנה בו האמת השתלטה

      והיטיבה לתאר זאת טל - "נצחון החלשים על החלשים יותר"

        16/5/07 10:11:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-05-16 09:59:10

      החלשים נגד החלשים יותר. כ"כ יפה כתבת את זה

      תודה, כיף לשמוע עלבוקר עם ההנגאובר מאתמול.

      ותפסיקי כבר לדבר בטלפון :-)

        16/5/07 10:08:

       

      צטט: y2work 2007-05-16 08:53:56

      כושונים ? צהובונים ? אדמדמונים ?

      אני בעדם. ככה יש אוכל יותר טעים.

      ואת הזקן הייתי משאיר על הרצפה.

       

      ולגבי הדמות. פיכס. היה יכול ללמוד

      משהו ולא להפוך בעתיד לזקן מחליף.

       

      זהו

       

      ובוקר טוב.

       

      ו מחייך

      היי, בוקר טוב!
        16/5/07 10:04:

       

      צטט: dananda 2007-05-16 08:50:31

       

      צטט: dananda 2007-05-16 08:42:32

      אחחח,

      אין כמו כמה כושונים מסריחים וחלב חמוץ עם הקפה הראשון של הבוקר.

      צדקת, כנראה שאין כבר דרך חזרהקורץ

       

      כיכבתי אותך כי הפוסט יפה וקולח,

      רק בשביל לסבר את האוזן הטקבוק הקודם שלי היה ציני לחלוטין,

      וגם אני כמו נטעלי, אם הייתי כושית הייתי עושה מזה קריירה, מתחתנת עם דייויד או נהיית סטארית בהפועל, או מינימום עורכת דין.

      חוץ מזה הם מאוד יפים ומאוד טרנדי לאמץ אחד.... (וזו גם דרך מצוינת להשיג את בראד פיט)

      יום מקסים 

      היי, תודה!!!!!

      וגם אני בעד אימוץ. של חתולים.

      חתולים זו שמחה.

      החלשים נגד החלשים יותר. כ"כ יפה כתבת את זה
        16/5/07 08:53:

      כושונים ? צהובונים ? אדמדמונים ?

      אני בעדם. ככה יש אוכל יותר טעים.

      ואת הזקן הייתי משאיר על הרצפה.

       

      ולגבי הדמות. פיכס. היה יכול ללמוד

      משהו ולא להפוך בעתיד לזקן מחליף.

       

      זהו

       

      ובוקר טוב.

       

      ו מחייך

        16/5/07 08:50:

       

      צטט: dananda 2007-05-16 08:42:32

      אחחח,

      אין כמו כמה כושונים מסריחים וחלב חמוץ עם הקפה הראשון של הבוקר.

      צדקת, כנראה שאין כבר דרך חזרהקורץ

       

      כיכבתי אותך כי הפוסט יפה וקולח,

      רק בשביל לסבר את האוזן הטקבוק הקודם שלי היה ציני לחלוטין,

      וגם אני כמו נטעלי, אם הייתי כושית הייתי עושה מזה קריירה, מתחתנת עם דייויד או נהיית סטארית בהפועל, או מינימום עורכת דין.

      חוץ מזה הם מאוד יפים ומאוד טרנדי לאמץ אחד.... (וזו גם דרך מצוינת להשיג את בראד פיט)

      יום מקסים 

        16/5/07 08:42:

      אחחח,

      אין כמו כמה כושונים מסריחים וחלב חמוץ עם הקפה הראשון של הבוקר.

      צדקת, כנראה שאין כבר דרך חזרהקורץ

        16/5/07 07:56:

      נטעלי שולתתתתתטטט!!!!!

      מי את, לעזאזל, נטעלי זלמן?!

        16/5/07 04:21:
      צודקת נטעלי
        16/5/07 01:07:

      תהרגי אותי, אבל אני לא מבינה למה כושים מרגישים כל-כך מקופחים תמיד. אם אני הייתי כושית, אין מצב שהייתי ממורמרת על זה. במקום, הייתי עוצמת עיניים בעונג ונאחזת בכל כוחי באמת היחידה שאפחד לא מערער עליה: שחור זה מרזה. לעד.

      ארכיון

      פרופיל

      הפיה השחורה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין