מבוא

ברברה טוכמן, בספרה "מצעד האיוולת" (1983), מתארת תופעה החוזרת ונשנית של ממשלות הנוקטות מדיניות העומדת בניגוד לאינטרסים שלהן עצמן. בכתיבה מרתקת של דוגמאות היסטוריות היא מאבחנת את הסימפטום המובהק ביותר של איוולת: צעד של הרס עצמי שנעשה למרות שהיתה אפשרות ללכת בדרך אחרת.

ויקיפדיה טוענת כי 'בעקבות הספר הפך הביטוי מצעד האיוולת למונח שגור, ולעתים קרובות טוען כל אחד מהצדדים בוויכוח מדיני-פוליטי כי פעולותיו של הצד השני הן בגדר "מצעד האיוולת"'.

עוד מוסיפה האנציקלופדיה החופשית כי טוכמן מתנה שלושה תנאים על מנת שמדיניות תהיה מוגדרת כאיוולת:

1. חובה שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמנה, ולא בראייה שלאחר מעשה.
2. חייבת להיות דרך פעולה חלופית, שאותה אפשר היה לנקוט.
3. המדיניות היא מדיניותה של קבוצה, לא של שליט יחיד, ושהיא נשארה בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד.

הפקת לקחים

נראה, כי החיבור של ספרה של טוכמן למציאות היום-יומית בישראל של ימינו אף הוא חוזר על עצמו מדי מספר שנים. כפי שכותב משה לשם: "ברברה טוכמן יכלה לחבר כמה כרכים עבי כרס רק מניתוח מדיניות ממשלות ישראל בתקופות שונות בהיסטוריה הקצרה מאז קום המדינה".

ההיסטוריה חוזרת

(ואף מילה על וינוגרד)

בלי להשליך יותר מדי על כתפיה של האשה הקטנה, שגם כמה ממדינאי ישראל ומצביאיה העריכו, הנה מה שכתבו על הרמטכ"ל לאחרונה:

בתום המלחמה הוקמה ועדת XXXXX כדי לחקור את אי-מוכנותו של צה"ל למלחמה. בדו"ח הוועדה נכתב כי (הרמטכ"ל) "נושא באחריות אישית גם בעניין הערכת המצב וגם בעניין מוכנותו של צה"ל"...בעקבות המלצת הוועדה הגיש (הרמטכ"ל) את התפטרותו לממשלה.

הרמטכ"ל, דרך-אגב, הוא דדו, והמלחמה היתה לפני 33 שנה.

סגירת מעגל

האנציקלופדיה של YNET מביאה ריאיון עם דדו, שנערך במרץ 1972.  בריאיון אומר הרמטכ"ל דאז את הדברים הבאים, וכאילו לא עברו שלושים שנה:

"אני חושב, שבתקופה האחרונה, הצלחנו להתעצם במידה שאפשרה לנו לשמור על יחסי הכוחות, ועל כל אותם מרכיבים המהווים את יחסי הכוחות. דהיינו: סך הכול של כמות ואיכות הנשק, הכשרת המערך, שמירת העליונות באיכות כוח האדם. מעל לכל הנתונים הטופוגרפיים והגיאוגרפיים של קווי הפסקת האש. אלה כשלמות אחת מהווים מצב, שאם יהיה צורך להתמודד עם האויב, נעשה זאת בהצלחה."

"בעידן המודרני שלנו מדברים הרבה על אמצעי לחימה מתוחכמים חדישים, שבאמצעותם ניתן להגיע לכל נקודה. סבורני, כי בגלל נקודה זו, נגררים הרבה אחרי הטעות שלגבולות אין יותר חשיבות אסטרטגית או אופרטיבית. דעתי היא, שלגבול יש משמעות אסטרטגית, אופרטיבית ואפילו טקטית."

"גבול בטוח זהו גבול המונע מן הצד שכנגד לפגוע- בארטילריה, בנשק קל, או בפשיטות קצרות טווח של לילה אחד- ביעדים חיוניים למדינה. דהיינו: מרכזי-אוכלוסייה, מפעלי-תעשייה, שדות-תעופה, נמלים, עורקי-תחבורה ומטרות אסטרטגיות. אם הגבול מונע זאת, הווי אומר: קיימת אלימינציה ביחסי האיבה, ואם צד אחד רוצה להתנכל לצד השני, הוא חייב לפתוח במלחמה על כל מגבלותיה וסיכוניה. האויב שוב אינו מסוגל "לנדנד" לך בקלות, בזול ובלי סיכונים. שוב אין האויב יכול ליצור מצב של חוסר ביטחון מבלי להסתכן במלחמה."

"עכשיו, מבחינה אופרטיבית: במלחמה מודרנית אתה חייב לצאת מתוך הנחה, כי לכל כוח תוקף, יש סיכוי של הצלחה ראשונה. כלומר: ההגנה המודרנית איננה הגנה נוקשה המבטיחה לשבור את חוד ההתקפה. הדרך להשמיד כוח תוקף היא להכביד עליו בהבקעה ולהתיש אותו בשלבי ההבקעה הראשונים, (בתקיפות) לבלום אותו, ואחר כך להשמידו. גבול בטוח חייב להיות בתוואים כאלה, ובטווחים כאלה ממקומות חיוניים למדינה, שיבטיחו כי באותה תנופה ראשונית, בה עשוי כל אחד להצליח-לא יגיע האויב למקומות חיוניים."

עוד אומר הרמטכ"ל:

"אני חושד בלבנונים ובמחבלים גם יחד, שהם סבורים כי אחרי מאי יעלה בידם לחזור לפעילות חבלנית כלשהי בגבול הצפון. אני בטוח שלא נרשה להם לעשות זאת! בפעולתנו האחרונה בלבנון הדגמנו רק מעט ממה שאנו מסוגלים לעשות חדרנו, פוצצנו, פגענו! עשינו מה שצריך והגבול נרגע. אבל כל זה כאמור היה רק דגם."

"סוריה ומשטרה הנוכחי תומכים בארגוני הטרור. הדבר מתבטא בקיום בסיסי מחבלים בסוריה ובמתן רשות למחבלים לפעול לאורך גבול ישראל סוריה. כאשר התחילה הפעולה שלנו בלבנון, סייעו הסורים למחבלים להגביר את פעילותם באזור. אתה שואל: מדוע? יש כאן שתי אפשרויות: אל"ף: פעולת תגמול על המבצע שלנו בלבנון, בי"ת: יתכן, כי הסורים חשבו שעל ידי הגברת הפעילות לאורך הגזרה שלהם, יכריחו אותנו לצמצם את המכות בלבנון."

"עובדה היא שהמצרים מקיימים אימוני-צליחה. פירושו של דבר, כי מצרים מתכוננת למלחמה, ומכינה את עצמה גם לאפשרות של צליחת התעלה. שאלה אחרת היא אם אומנם יעלה הדבר בידה. אם אתה שואל אותי, כלום יעלה בידי המצרים לצלוח את התעלה בנקודה זו או אחרת, התשובה היא כן! לכל התקפה יש סיכויי הצלחה ראשונית. השאלה היא מה יקרה למצרים אחר כך.

שאלה: באמת. מה יקרה להם?

הרמטכ"ל (בלי כל היסוס): נבלום אותם ונשמיד אותם.

אני: ואין סכנה שיקימו ראש גשר?

הרמטכ"ל (בחיוך מושחז): בטוחני, כי הגשר הנ"ל יישאר בסופו של דבר בלי ראש.

"אני יכול להגיד לך מה תהיינה מטרות צה"ל במקרה מלחמה. אל"ף: למנוע מן האויב כל הישג צבאי, בי"ת: להשמיד את כוחות האויב תוך מינימום אבידות לעצמנו, גימ"ל: לסיים את המלחמה במצב שיהיה יותר טוב ממצב הפתיחה."