פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
שלושה שבועות, לב ענק.
אני כאן בחדר שלי. בעצבות מוסברת, בשקט מתבקש, בין מליון מחשבות, עשרות תחושות שבאות והולכות, שבות ונעלמות. אבא. כבר שלושה שבועות עברו מאז הלכת לך. שקט לך אני מקווה.
אתמול הייתי בפעם הראשונה בבית שלך, אחרי מה שקרה. אתמול בפעם הראשונה לא היית שם. לעולם לא תהיה. בית חדש שגרת בו 11 חודשים בדיוק. לא סגרת שם אפילו שנת חיים אחת.
אבל אני הייתי שם. אתמול. הרגשתי אותך, התגעגעתי אליך, נדהמתי מתחושת העצב התהומי שהתחילה בדמעה אחת והפכה לפרץ בכי שקשה היה לעצור אותו. בפעם הראשונה הצצתי לך במטבח בעין חדה ובודקת. בפעם הראשונה נכנסתי לאמבטיה שהייתה לך בחדר השינה החדש שלך. חדר שינה שקט, נקי, סדינים נקיים, אפטר שייב חדש ישב לו על השידה שלך. לעולם לא תשתמש בו יותר. לא חבל אבא?
הכנת לך מקדש חולי. בנית לך ארמון של אהבה עצובה. שיפצת לך חדרי שקט מלאי כעס.
אבא. אתמול הכרתי אותך יותר מכל הפעמים בהן הייתי אצלך, פנים מול פנים, מילה מול מילה, אתה ואני.
אתמול בפעם הראשונה ראיתי כמה חולה היית, כמה תיקים רפואיים ישבו להם בשקט על שולחן חדר העבודה שלך. התעסקת בחולי יותר מידיי. ביקשת אותו אליך. חשבת שכך תתקרב לגן העדן שחיפשת כל חייך. דורון (אחי) היה איתי. הוא היה הכי קרוב אליך. פיזית ומנטאלית. היה קרוב אבל אתמול גילה כמה רחוק הרגיש. הזדהות. הקשבנו אחד לשניה והבנו. לא טעינו בתחושות שלנו מעולם. כולנו. ידענו עד כמה אנחנו רוצים את אהבתך. ידענו שלעולם היא תישאר בגדר תעלומה. ערן (אחי) מצא ביומן שלך, בתאריך יום ההולדת שלך את שמך ואת הכיתוב: 1951-2007 ידעת שזה הסוף. לא גילית. חשבת שאולי יהיה סיכוי קטן לשינוי. לאהבה המטומטמת הזו שאולי תגיע אליך בדרך לא דרך, דרך חולי וחדרי בתי חולים מרחמים.
אבל לא . אתמול אבא הייתי בבית שלך. לא היית כבר.
אחרי שעה הלכתי לבקר אותך בבית המלון המת בו אתה נמצא. ביקשתי שיחרטו לב ענק על מצבתך. אתמול ראיתי את הלב שלך אבא. לב ענק עם פרח בתוכו.
תמיד רציתי שתאהב אותי הכי שבעולם. אז עכשיו, בכל פעם שאבוא לבקר אותך בביתך החדש, אראה את ליבך.
אולי עכשיו אבא, הלב יהיה הקשר האמיתי בינינו.
קשר של אהבה, לב של אבן.
אוהבת, שרון.
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמת.
כן...שרונה.
חזקות כפלדה...שבירות כזכוכית.
שתינו..אני לפחות.ערן יותר..
תהילה(אלישיה).
כנשים רגישות, אנחנו מחוברות ללב שלנו כ"כ חזק, שכאשר מוות מגיע אל חיינו אנו אוספות אותו לליבנו ומרגישות צורך לראותו מתנוסס מול לב האדם המת.
אנחנו.
הרגישות.
האוהבות.
המרגישות בזכות הערני שלנו.
הערניות בזכות הלהרגיש שלנו.
נשים חזקות.
שרונה
תודה.זה מעורר השתאות.
יותר מצירופי מקרים.ועוד בדקויות
כאלה.ועכשיו ברשותך אשתף במשהו:
היתה מישהי ערירית.המשפחה הפנה לה עורף.
כי היא היתה אומרת את אשר על לבה.אנשים
לא אהבו את זה.אמא שלי התנדבה לסעוד אותה
שנים ארוכות.וקבלתי מסר של להיות בנתינה
מתמדת.שבועיים אחרי שאמא שלי עלתה
עולמות,אישפזו את הגלמודה.אספתי את עצמי
וסעדתי אותה בבית החולים. זה לא היה לי פשוט.
עוד פעם מראות קשים.היא בקשה ממני דבר אחד.
רק לא מכונת הנשמה.הגיע הרגע.הרופא ניגש אלי.
אמר זהו.יום יומיים זה הסוף.מאשרת מכונת הנשמה?
וואו..מה נפל עלי.איזה החלטה הרת גורל?נכנסתי
אליה לחדר.יצאתי.שוב נכנסתי שוב יצאתי.ככה
עשר פעמים.בסוף שאלתי אותה אם היא מסכימה.
היא נופפה בידה הכחושה ..לא ולא....
למחרת צלצלו אלי.היא יצאה מן העולם.
לבד,,,ממש לבד שרונה....ערכתי לה קשה לי
להגיד את המילה.כבוד אחרון.
התנדבה מי שהתנדבה לעשות לה מצבה.
לב גדול מאבן.עם סדקים עמוקים לאורך ולרוחב.
באמצע כתוב שמה באותיות ברונזה.
למטה כתבתי:אין שלם יותר מלב שבור.
תהילה(אלישיה).
מצטערת יקירתי על מפגש עם מצבת אם.
אני בהחלט בשוק ממה שאני קוראת.
הלב, הפרח, את, אני, אמא, אבא.
הלב שלנו-
רוצה לפרוח, לחיות, מחייה את המתים שלנו באורו.
אוהבת גם אותך. את ליבך.
שרונה
זהו.אין מילים.מה שמדהים על
גבול המסתורי ,שעשיתי מצבה
לאמא שלי.לב גדול מאבן.
עליו אותיות ברונזה,וכתוב
בכתב(לא בדפוס)אמאלה.
ובצד שמאל יש פרח.
מפני שקראו לה שושנה.
וזה היה עיצוב שלי.
מצמרר ומרגש כאחד.
תהילה(אלישיה)
אוהבת אותך.
תודה.
את האהבה שלי אני קודם כל מקבלת מעצמי.
בר-המזל עדיין לא הגיע אל חיי...
מקווה שלך יש.
ערן,
הגעתי עכשיו הבייתה.
בדרך, כשנהגתי, אני פתאום קולטת שהוא מת וזה מוזר ועצוב.
שעה לפני כן זה לא היה שם. הייתי אני עצמי. ואז זה צף ואני קולטת את המציאות.
זה שונה וזה דומה. וזה בהחלט מוזר לי.
אבל מעכשיו זו המציאות. היא חזקה מכל.
אתה מבין למה אני מתכוונת.
שרונהB אוהבת את בדינרי מאוד.
וואוו. איזה עוצמה.
צמרמורת. ריגשת מאוד !
אותו את תאהבי לתמיד -
אני רק מקווה שאת מקבלת אהבה במקום חי.
שרון,
אדם יכול להבין לעומק (אני לא מדבר על הבנה אינטלקטואלית אלא על הבנה רגשית) רק מהנסיון.
לכן היה קשה לנו להבין עד כמה הוא חולה (למזלינו) ולכן קשה לנו להבין שהוא לא קיים יותר (כמו לכל אדם חי).
הויכוח האמפריציסטי כנגד הרציונל ארוך כזמן המחשבה האנושית אבל כשטרגדיה אישית מתרחשת, התשובה היא פשוטה ובהירה: הנסיון הוא ההבנה האמיתית ולכן זה בלתי נתפס.
יש רגע שהוא קצר מהזמן ובו אני חש שאבא מת. אבל מיד זה נעלם. אני לא יכול לחוש את זה באופן יזום ואני גם לא רוצה. עם הזמן ההבנה תגבר ותחלחל.
לא תמיד צריך להרגיש. אני גם מגן על עצמי עם קצת הדחקה וחשיבה.
כך הם הדברים.
אוהב אותך,
ערן.
אמת.
תודה לך אישה מדהימה.
רק אהבה בחייך,
שרון.
כל כך הרבה שאלות נשארות בלא מענה. זה מתסכל. והגעגועים שצצים בלי הודעה מוקדמת וכל מיני דברים שמזכירים. הוא כבר בשקט שלו ואת תביני פתאום שליתמות אין גיל.
עם הזמן, ממש לאט ובקצב שלך יבוא גם אליך השקט המבורך. ועד אז, סבלנות וחיבוק.
איזה מקסים.
תודה מתוק.
שתזיל רק דמעות של אושר,
שרון.
ערן,
כל מה שכתבת כל כך נכון, נוגע, אמיתי, עצוב, כואב.
מציאות.
עכשיו זה באמת אמיתי. באמת. אין לנו אותו.
אוהבת,
שרון אחותך.
שרון,
רק את הסוף הוא הרגיש.
מערכת אחר מערכת קרסו בגופו משנה לשנה ועדיין לא חשד לרגע אחד שדווקא מבפנים מגיעות התשובות האמיתיות ושיש שאלות שרופאים לא יענו עליהם לעולם, כי רק הוא יכול לענות, אם ישאל. אבל הוא לא שאל.
הבטתי בתמונות שלו, כשעוד היה ילד. הבנתי. לא לכלם יש הזדמנות שווה. לו לא הייתה מעולם. קרבן של שואה, של תפיסות ישנות, של צלקות מלחמה שהותירו ענני חרדה שכיסו כל שביב של תקווה ואמונה, שבר ענן שפורק רק כשנשף את נשימתו האחרונה.
אני זוכר דברים טובים, גם רעים. לא פשוט. לא הכרנו באמת. מאחורי כל מסך הערפל מסתתר גרעין של אהבה לאב. תמיד חשתי אובדן. עכשיו זה אמיתי.
ערן.
תודה יקירתי, בהחלט מובן.
שרון.
תודה איש יקר.
מאחלת לך רק צמרמורות של אושר.
שרון.
הצמרמורת בגב,
שכל כך מוכרת
שיחררה לך כוכב.
שיהיה לך למזכרת.
תודה מיכל יקרה,
אכן, המקומות הכי אינטימיים.
אלה המקומות של כולנו, כי מהי אינטימיות אם לא החיים עצמם...
שוב תודה,
שרון.
חיבוק,
כוכב
ותודה על השיתוף הכל כך מרגש הזה, במקומות הכי אינטימיים והכי חשופים
תודה יוסי יקר,
תודה על כל מילה שלך.
אתה המועדף שלי גם.
אין לי מילים יקירתי.
זה פוסט שאשמור אותו במועדפים.
אבא חי יותר מתמיד.
וזה שאת מצליחה לראות את זה את בשלב גבוה.
כאב, יופי, אהבה, מציאות, דמיון.
רקחת לנו כאן.
תודה. וכוכב אם יהיה.