פגשתי גברים אבודים
על גברים, פגישות, אבידות ומציאות. עליי
פוסטים פופולאריים
-
תחמיץ
20/12/09 | 975 צפיות
-
קריז
21/6/08 | 814 צפיות
-
יותר מכל אני מתביישת
24/6/08 | 1214 צפיות
-
הו, כמה נפלאים שדייך (3)
17/5/08 | 992 צפיות
-
יום שלישי שעה שניה - שיעור אמנות
28/9/09 | 1056 צפיות
-
חלום מוסרני
19/6/08 | 1104 צפיות
פוסטים אחרונים
- "פגשתי גברים אבודים" - תערוכה 27/4/11
- שיאים 21/6/10
- אגוזים וצימוקים 29/5/10
- חג בקיבוץ 23/5/10
- מהאקדמיה למילים 12/5/10
- עקיצות 5/5/10
סליחה
| ראיתי שיש פה כמה אנשים און-ליין. כמו חלונות דלוקים בחושך באיזה בית דירות. בתור ילדה, שהיינו נוסעים מחוץ לקיבוץ הייתי רואה את הבתים האלה, עם כל החלונות ומתקשה להבין את הרעיון שמאחורי כל חלון יש חיים שלמים, מלאים ואמיתיים לא פחות מהחיים שלי. עדיין זה לא נראה לי הגיוני. לא מאמינה שבאמת אצל אחרים זה ככה. אולי לחלק. אולי כמה פה יש להם פרצוף של באמת. אבל כלם. זה קצת יותר מידי. וגם קצת הופך את שלי, את כל הפחדים שלי והתשוקות שלי והבדידות שלי והאהבה והאכזבה שלי והגעגועים שלי, לפחות ממשיים. אפסיים. |
תגובות אחרונות
-
ארנה א
בתגובה על ציור
-
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
-
יעל חיון
בתגובה על סנטה תרזה - קדושה או זונה?
-
noontet
בתגובה על אישה מוכה
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על הפיה הנרדמת
-
לוק סקיווקר
בתגובה על צילום משפחתי על האקליפטוס ליד נחל אלכסנדר
תגובות (53)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא חושבת שזה הופך אותם אפסיים, הופך אותם לחלק ממרקם גדול יותר.
לא. אבל זה גם תלוי בנקודת ההסתכלות. אתה יכול להסתכל על הדברים מנקודת רוחק ולראות שהכל סטטיסטיקה וזה. אתה מבין שאתה גרגר אבק. אבל חלק מהתכונות של היצור/הגרגיר הזה, זה לשאוף לאוטנתיות ולכן בסופו של דבר הידיעה קיומנו השואף לאפס, איננה גורמת לעצמינו להרגיש פחות מפחדים, משתוקקים, אוהבים וכו
קצת רומנטיקה, מה יש.
ועוד עם כל העדים מסביב. אתה יודע איזה קשה זה. תשאל את תמי.
מזל שיש גם מי שרואה כשמסתדר לי השיער יפה
אני שואל בשביל לנסות לברר גם עם עצמי, לא מתוך שיפוט, כי ברור שהתחושה כנה.
את אומרת: "זה קצת יותר מידי. וגם קצת הופך את שלי, את כל הפחדים שלי והתשוקות שלי והבדידות שלי והאהבה והאכזבה שלי והגעגועים שלי, לפחות ממשיים. אפסיים."
אחרי זה הוספת שזה היה אמור להיות שואפים לאפס.
משתאלות מזה השאלות הבאות:
אם שנינו פוחדים, הפחדים שלנו פחותים?
אם שנינו משתוקקים, התשוקות שלנו פחותות?
אם שנינו אוהבים, האהבות שלנו פחות שלמות?
וכן הלאה.
את מבינה את השאלה?
הידיעה שיש ריבוי של אינבידואלים דומים לנו, בהכרח גורמת לעצמינו להרגיש פחות אותנטיים או שלמים?
תודה הדס. נראה מה יצא לי.
גל אתה צריך להסביר, כי אני לא מבינה למה אתה מתכוון
הקבלה נהדרת. כן. חיים שלמים מסתתרים מאחורי ההבהוב.
וכמו שהייתי ילדה והייתי יוצרת לי בדמיון את חייהם של החיים מאחורי החלונות המוארים, כך אני עושה היום בקפה. תנסי.. יוצאים לי לפעמים דברים משעשעים לגמרי.
בלי צ'טים, בלי הודעות. לרוב, זה רק מקלקל את הסיפור שיצרתי לעצמי.
(ואת כותבת כל כך יפה. ממתינה לפוסט הבא שלך).
זה דימוי ממש יפה לאמירה מוכרת.
ובכל זאת אני צריך הסבר.
ומודע לזה שלא בטוח שאפשר.
אם אנחנו דומים, את מרגישה רק חצי?
בכל מקרה יש לו שם ופנים. אבל דווקא נתתי את הדוגמא של הזקן הערירי בתור דבר חיובי בחברה הסגורה והקטנה, שאחרי הכל יהיה שם מי שידאג לצרכיו.
זה כל הקטע-אתה בודד באופן לא אנונימי,
ולזקן הערירי יש שם ופנים
אני אומרת שזה יפה ואשריך.
המחשבות, מקורן בחרדות שלי מפני התעללות בילדים ובעיקר מפני ההתעלמות מהנעשה מאחורי החלונות האלו. וכך שנטייתי הטבעית היא דווקא אופטימית, הייתי עושה לעצמי תרגיל הפוך במחשבות כדי לא לשכוח שיש מי שזקוקים למגן.
עכשיו שכתבתי נשמע לי מסובך ומתוסבך, אבל זה פשוט כך. בראש שלי.
תודה על הרוח הורודה:)
ופוסט יפה..
וזהו להפעם..
עכשיו ראיתי.. אבל גם הבחירה יפה.. ציור מדהים..
גל, אנחנו לא בעניין של אופטימיות פה. :)
אה. זה לא שלי (קטונתי). זה ציור של קספר דויד פרידריך, צייר גרמני מתחילת המאה ה-19. אבל הוא מדבר בדיוק על אותו הדבר. בדידותו של האדם ואפסותו. וגם חיבור רוחני של האדם עם הטבע.
שלום גם לך,
את מתכוונת לציור ספציפי? בכל אופן אני מתחברת לעניין של בדידות מול לבדיות. המועקה שיש בה בבדידות מול הצורך בעיסוק העצמי הפרטי.
שלום :)
החיבור של המחשבה שלך (שאני מכירה גם מעצמי) עם הציור (שלך?) עושה את העניין העיקרי בשבילי בפוסט הזה. כי פתאום חשבתי על הבדידות שמבחוץ מול הלבדיות שמבפנים, ואיך היא מול הפיצולים והאחד. כי בתמונה ששמת, אין אפילו חלון אחד, והבדידות שוטפת הכל.
למה לא ככה?
אני מסתכלת בחלונות האלו
וחושבת
כמה טוב יכול להסתתר מאחוריהם
עולם שלם של טוב
ואף אחד לא ידע
כי כל החלונות נראים דומים.
האפשרויות שלי. או התקוות שלי או האהבות שלי
מה את אומרת?
אולי זה היה עם חברה שלך?
ואולי לא
יש לי חברה שזה היה התחביב שלה..
ואם מדברים על חלונות ואם מדברים על קיבוצים...
אז כשהייתי ילד הייתי בקיבוץ שבו קנו לכל החברים את אותה טלויזיה.
אז היינו עוברים חלון חלון עם שלט אחד ביד ומחליפים לכולם תחנות.
תמי, אני לא יודעת, אבל יש בזה משהו. בקיבוץ אתה יותר חשוף ולא יכול להתחבא באנונימיות. מצד שני תחשבי על זקן ערירי שאף אחד לא מכיר.. בררר. זה לא יכול לקרות.
מוזר שדווקא בקיבוץ הבדידיות של האנשים תמיד נראית לי קשה יותר.
יש לה גם הרבה יותר עדים.
אומרים המציאות היא למי שלא יכול להתמודד עם סמים, משהו כזה.
בכל מקרה זה שטויות.
יש בזה משהו נעים קצת כמו סם,ממכר כזה,מפיג כאליו איזה בדידות,אבל רק כאילו...זאת עוד סוג של אשליה. צריך לקחת את זה במינון נכון. מודה שאני קצת מכורה..
ומתי זה עבר לך?
מה לעשות.כשנולדת כבר הייתי גדול
או אחת שהיא כמו שלוש
לכל פרה פסיכולוג צמוד
לא תארתי לעצמי שהיית קטן?
אם לא היה בזה גם משהו נעים, לא היינו פה.
תודה דפנה.
הייתי כותבת משהו אופטימי, אבל לפעמים זה באמת מפחיד.
אני מסתכלת בחלונות האלו
וחושבת
כמה רוע יכול להסתתר מאחוריהם
עולם שלם של רוע
ואף אחד לא ידע
כי כל החלונות נראים דומים.
הפחדים שלי.
ואת, עושה הקשרים נהדרים, אוהבת את הראש שלך ענת.
הלוואי הייתי מבינה במתמטיקה. אני רק יודעת להגיד מילים: יחסים, הסתברויות, קבוצות, נעלמים, ערכים מוחלטים.
הלוואי שהייתי מבינה בחוקי לשון, או בחריזות :) שואף לאפס זה אפילו יותר מתסכל,
מילא 8, זה אמור להביע שלמות, אבל אפס?
מצטערת. לא כל יום מחלקים מסטיקים. אפס זה הרבה יותר ממינוס. וגם באמצע כזה על הציר. ובכלל התכוונתי להגיד שואף לאפס, אבל לא הסתדר בחריזה. ואני גם בעד נקודה לפני ו' החיבור.
כל גרגיר עולם.