כותרות TheMarker >
    ';

    תעירו אותי כשספטמבר יגמר.

    31 תגובות   יום שישי , 25/4/08, 21:55

    האיזכורים בפוסט (הנפלא, כרגיל) של עמיר על מוריסי (הפחות נפלא בעיני), על "שיר התבגרות קלאסי" (הכותבים בשנות הארבעים פלוס/מינוס - אני מתייחסת לדור ההוא), גרמו לי לחשוב. התבגרות, אין בה שום דבר קלאסי, וגם אין שום התבגרות קלאסית. האישי הוא הפוליטי - יש דפוסים חוזרים שיוצרים מראית עין של מאפיינים אחידים, אולם אין תוכם כברם: לתוכם, יש אלפי גוונים וצבע.

    למה חשוב לנו, בני אדם ובנות חווה, למתג בדיעבד את הילדות או הנעורים ולשזור לה כתרים שלא היו בה, או בלבטי, אהבות, העדפות, מנהגי, תגליות ואתגרי ההתבגרות הכל כך אינדבידואליים שלנו?

    האם זה בכדי לעצב לעצמינו את תדמיתנו הנוכחית בהתאם לתפיסת יחסי האני והסביבה החברתית? אצל חלק מהמתרפקים על עבר ממותג, מדובר אולי במראית עין, אצל אחרים - ברצון לתת מימד נוסף ועמוק יותר לעומק שכבר יש בהם, אולי צורך לא מודע (או מודע?) ליצוק תכנים גנריים, אחידים, מאחדים עם מלייה חברתי שאנו רוצים להשתייך אליו, תכנים שמסבירים לנו תקופה לא מובנת ומספרים סיפור שימלא את החורים בזיכרון. כמו הזקנים שמספרים מה היה פעם....


    למשל - אבי ז"ל עשה באופן הזה אידיאליזציה מהפנימייה החקלאית שלמד בה (ראיתי, לאחר מותו, את התעודות והערות המורים - שמספרים סיפור אחר). בנה לעצמו בהווה סיפור-עבר של התבגרות קלאסית, שהוא יכול להביא עימו לשיחות סלון בערבי שבת. או סיפורי ילידי רעננה שמיתגו בגדול את "ההתבגרות הקלאסית" במושבה - ההתבגרות החופשית בשדות, עד שבאחד מטיולנו המשפחתיים לעץ התות ברחוב המייסדים, יצאה אלינו שכנה קשישה וסיפרה לנו שהכל שטויות: אי אפשר היה לתת לילדים להסתובב כמעט בכלל בשדות, בגלל השועלים והנחשים והתנים שהסתובבו שם. ועוד לא דיברנו על מצוקות אחרות: ילדי דור שני (התבגרות קלאסית בחדר סגור עם פטיפון ואזניות, או בעיה?), מצוקות חברתיות, בעיות רגשיות ועוד. ולא דיברנו על החבר'ה הסלוניים לעומת החבר'ה מהתנועה, על המידור בין ילדים של חרותניקים לילדים של מפאיניקים, הערסים והחנונים ועוד.

    ופעם במסיבה בפאריז של שנות השמונים סיפר איזה טיפוס-של-אוהד-בית"ר את סיפור ההתבגרות הקלאסית שלו: "כל התיכון ישבנו על הברזלים בככר נח, לא הייתה אחת שעברה שם שלא זיינו". ובכן, גדלתי שם, עברתי שם שש פעמים ביום, ליד החבר'ה מהברזלים. לא זכרתי אותו :).


    שיחות הסלון עברו לרשת האינטרנט, אולם א/נשים נשארים א/נשים.


    ואז נסעתי, הערב, עם הבן שלי לתל אביב. הטלפון הנייד/דור3/נגן מוזיקה מחליף את הפטיפון של פעם. לאורך הדרך, הוא השמיע לי שירים שהוא אוהב של גרין-דיי והסביר לי - מוזיקלית, מלודית ולירית, למה הוא אוהב כל שיר. זוהי להקה שקמה 7-8 שנים לפני שהוא נולד - ועד שהוא הכיר לי אותה, היתה לא יותר מצליל עלום ולא ממכר במיוחד ברדיו.

    תמונה:Green Day in concert.jpg


    שיר הנעורים הקלאסי שלו, הוא אהבה בוגרת שלי. או שאולי התחלפנו? יום ירוק?


    אני חשופה היום לנעורים הרבה יותר משהייתי כנערה. גם לנעורים וגם לפרספקטיבה האישית שלי, כאמא, על הנעורים. אין שני/שתי נערים/ות דומים/ות, אין התבגרות קלאסית, אין שיר התבגרות קלאסית. הבלבול, הסקרנות והלמידה הם המכנים המשותפים למליוני התבגרויות שונות.


    בחרתי בשיר Wake Me Up When September Ends, כי נולדתי בספטמבר. סנטימנטים. הרי אין כמו סנטימנטליות כדי לסייע לנו לשפץ את העבר.... זהירות, מחאה פוליטית


    היום זה היום הראשון של שארית חיינו הטובים והמאושרים. תמציאו את העתיד, עזבו את העבר לנוח על משכבו בשלום, כבודו במקומו מונח, כבודינו הוא בַּהיום והמחר. ויש כבוד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/4/08 21:28:

       

      צטט: ערן בדינרי 2008-04-26 21:11:50

       

       

      הוא לגמרי בחברה טובה. אני, אישית, אוהב ומעריך את גרין דיי.

      חבר מאד טוב שלי, איש מבוגר ממני שהידע שלו ברפרטואר הקלאסי הוא עצום וההתבוננות שלו במוסיקה מדהימה אותי (יחסית לכך שהוא לא מוסיקאי) שומע כמעט אך ורק מוסיקה קלאסית וג'ז אבל... יש לו חיבה מיוחדת לגרין דיי.

       

      מעניין ששאלת על רוק כבד מפני שאתמול העליתי שיר שנקרא לשכוח אותך ומה שמיוחד בו (עבורי) הוא שאני שומע בו, בעיקר מהנגינה אבל לא רק, (עשיתי שם גם עבודה עם גיטרה חשמלית מלבד הקלאסית) את ההשפעות הראשונות שלי כשהייתי מאד צעיר: להקות רוק כבד אהבתי, אבל לא מטאל אגרסיבי.

      אם בא לך (אבל באמת רק אם בא לך כי אני לא מת על לצרף קישורים) תאזיני לשיר בזמנך הפנוי.

       

      הפוסט הזה שלך - זה פוסט טוב, חנה. יותר מ-טוב.

      תודה.

      אני מקשיבה בחלון שני לשיר שלך. מצווה גדולה להציב אצלי בבלוג קישורים, ערן! זו המשמעות בעיני לשיתוף תוכן! אני בדרך כלל מגיעה אליך להקשיב ולא מתאכזבת :) נהדר.

      אני דווקא די מכורה לרוק כבד / האבי-מטאל. אבל גם לרוק קלאסי.

      ולעוד כמה דברים.

      תודה (לגבי הפוסט).

      ושיהיה שבוע נפלא!

       

        26/4/08 21:11:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-04-26 21:00:21

       

      צטט: ערן בדינרי 2008-04-26 19:45:33

      היי חנה,

       

      פוסט מוסיקלי (לא רק) מרתק.

       

      אני מלמד מוסיקה בקונסרבטוריון. בין החומרים השונים שאני מעביר יש הרבה טכניקה, קריאת תווים, תיאוריה, קצב, הרמוניה וכו' וכו', אבל קשה למצוא ילד שבשלב מסוים במהלך השנה לא מבקש לדעת לנגן את השיר הזה של גרין דיי :)

      וואלה? גדול. אני אספר לעומר שהוא בחברה טובה?

      נו, אז תצטרף לכל דיוני המוזיקה כאן בקפה....איך אתה עם רוק כבד, אם כבר אנחנו בעניין?

      הוא לגמרי בחברה טובה. אני, אישית, אוהב ומעריך את גרין דיי.

      חבר מאד טוב שלי, איש מבוגר ממני שהידע שלו ברפרטואר הקלאסי הוא עצום וההתבוננות שלו במוסיקה מדהימה אותי (יחסית לכך שהוא לא מוסיקאי) שומע כמעט אך ורק מוסיקה קלאסית וג'ז אבל... יש לו חיבה מיוחדת לגרין דיי.

       

      מעניין ששאלת על רוק כבד מפני שאתמול העליתי שיר שנקרא לשכוח אותך ומה שמיוחד בו (עבורי) הוא שאני שומע בו, בעיקר מהנגינה אבל לא רק, (עשיתי שם גם עבודה עם גיטרה חשמלית מלבד הקלאסית) את ההשפעות הראשונות שלי כשהייתי מאד צעיר: להקות רוק כבד אהבתי, אבל לא מטאל אגרסיבי.

      אם בא לך (אבל באמת רק אם בא לך כי אני לא מת על לצרף קישורים) תאזיני לשיר בזמנך הפנוי.

       

      הפוסט הזה שלך - זה פוסט טוב, חנה. יותר מ-טוב.

      תודה.

        26/4/08 21:09:

      צטט: אלת האש 2008-04-26 20:58:37

      העבר והווה הוא אני באופן בלתי נפרד.

      העתיד צופן הפתעות תמיד, את יכולה לתכנן כמה שאת רוצה, לא תמיד הדברים יוצאים כפי שרצינו או חלמנו.

      אפשר להיצמד לתוכניות  לעתיד, אבל גם הוא איזה חלום ורוד שאנו בונים לנו אותו.

      אני חושבת שבעוד עשר שנים אהיה במקום אחר, תיהיה לי חברה גדולה לשיווק. אגור בבית עם גינה ענקית, המון חיות.

      לפעמים אני חושבת שבעתיד יהיה לי חווה לגידול חיות.

      הבן שלי התחיל לשיר את שירי קווין, הוא אומר שהוא ממש אוהב את המוסיקה, זו גם הלהקה שאני מאוד אוהבת.

      אנחנו מקרינים על הילדים שלנו, והם עלינו.

      ולו רק היה ניתן לצבוע את העבר בורוד-לא הייתי עושה זאת. כי מהנקודה הזו והלאה אני האדם על כל חלקיו. משהו שאין ביכולתי להעיד על העתיד.

      ושארית חיי- אוי המשפט הזה-אם שארית חיי הם בדיוק עוד שבוע ושלוש שעות?

      כל מה שנשאר בסוף זו אחרית הדברים-היסטוריה-עבר.

      גם ההודעה הזו-ברגע שתקראי אותה, היא היסטוריה.מחייך

      אז ככה:

      אם כבר ערבבת פוסטים (וטוב שכך :)) אז אוצי רוצי לפוסט על הזכות לחלום, תגבירי רמקולים ותקשיבי שוב לשיר "חמניות" של לאה שבת. בשיחת הבנות הבאה אני מוכנה להכריז עליו כשיר האהבה הכי מדוייק שיש בעברית, בעיקר כי הוא קורא לנו לזכור שכל יום הופך לאמש...:

      חמניות מול השמש
      עוד יום הופך לאמש
      זה זמן להיות.
      המשפט שסימנתי בצהוב, מדברייך, הוא כנראה סוד העוצמה שלך...

        26/4/08 21:00:

       

      צטט: ערן בדינרי 2008-04-26 19:45:33

      היי חנה,

       

      פוסט מוסיקלי (לא רק) מרתק.

       

      אני מלמד מוסיקה בקונסרבטוריון. בין החומרים השונים שאני מעביר יש הרבה טכניקה, קריאת תווים, תיאוריה, קצב, הרמוניה וכו' וכו', אבל קשה למצוא ילד שבשלב מסוים במהלך השנה לא מבקש לדעת לנגן את השיר הזה של גרין דיי :)

      וואלה? גדול. אני אספר לעומר שהוא בחברה טובה?

      נו, אז תצטרף לכל דיוני המוזיקה כאן בקפה....איך אתה עם רוק כבד, אם כבר אנחנו בעניין?

        26/4/08 20:58:

      העבר והווה הוא אני באופן בלתי נפרד.

      העתיד צופן הפתעות תמיד, את יכולה לתכנן כמה שאת רוצה, לא תמיד הדברים יוצאים כפי שרצינו או חלמנו.

      אפשר להיצמד לתוכניות  לעתיד, אבל גם הוא איזה חלום ורוד שאנו בונים לנו אותו.

      אני חושבת שבעוד עשר שנים אהיה במקום אחר, תיהיה לי חברה גדולה לשיווק. אגור בבית עם גינה ענקית, המון חיות.

      לפעמים אני חושבת שבעתיד יהיה לי חווה לגידול חיות.

      הבן שלי התחיל לשיר את שירי קווין, הוא אומר שהוא ממש אוהב את המוסיקה, זו גם הלהקה שאני מאוד אוהבת.

      אנחנו מקרינים על הילדים שלנו, והם עלינו.

      ולו רק היה ניתן לצבוע את העבר בורוד-לא הייתי עושה זאת. כי מהנקודה הזו והלאה אני האדם על כל חלקיו. משהו שאין ביכולתי להעיד על העתיד.

      ושארית חיי- אוי המשפט הזה-אם שארית חיי הם בדיוק עוד שבוע ושלוש שעות?

      כל מה שנשאר בסוף זו אחרית הדברים-היסטוריה-עבר.

      גם ההודעה הזו-ברגע שתקראי אותה, היא היסטוריה.מחייך

        26/4/08 19:45:

      היי חנה,

       

      פוסט מוסיקלי (לא רק) מרתק.

       

      אני מלמד מוסיקה בקונסרבטוריון. בין החומרים השונים שאני מעביר יש הרבה טכניקה, קריאת תווים, תיאוריה, קצב, הרמוניה וכו' וכו', אבל קשה למצוא ילד שבשלב מסוים במהלך השנה לא מבקש לדעת לנגן את השיר הזה של גרין דיי :)

        26/4/08 17:38:

       

      צטט: bosmati 2008-04-26 17:14:12

      חנה יקרה חזרתי עם  *

      הקליפ המרגש הוא קונטרה לפוסט שלי

      אהבתי , תודה לך.

      יפה, זיהית :)

        26/4/08 17:14:

      חנה יקרה חזרתי עם  *

      הקליפ המרגש הוא קונטרה לפוסט שלי

      אהבתי , תודה לך.

        26/4/08 13:58:

       

      צטט: pשטות 2008-04-26 13:53:13

      רק בריאות. רק }{

      אמן ואמן ♥

        26/4/08 13:58:

       

      צטט: dianar 2008-04-26 12:59:34

      כמה פשוט ונכון.

      תודה על משב הרוח הרענן של פוסט זה

      וכמובן על GREEN DAY אותם תמיד טוב לשמוע.

      תבורכי :-)

      תודה :)

        26/4/08 13:53:
      רק בריאות. רק }{
        26/4/08 12:59:

      כמה פשוט ונכון.

      תודה על משב הרוח הרענן של פוסט זה

      וכמובן על GREEN DAY אותם תמיד טוב לשמוע.

      תבורכי :-)

        26/4/08 12:34:

       

      צטט: ארז אשרוב 2008-04-26 11:14:12

      את שיר ההתבגרות שלי יכתוב מישהו ממש מוצלח

      עוד עשור או שניים.

      :)

        26/4/08 12:13:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-04-26 09:56:35

       

      צטט: casiopea_s 2008-04-26 09:35:59

      התרגשתי מהפוסט הזה.

       

      ואני עם lil. בהחלט "בריאה". וה"כולם" - לא מעניינים.

       

      }{

       

      אני מדפיסה לי ומשננת ואול גם אתלה על לוח השעם מעל שולחן העבודה.

      תודה, יעל. נראה לי שמתפתחת כאן אחוות אמהות למתבגרות ומתבגרים :)

      אין לך מושג עד כמה מחייך

        26/4/08 11:14:

      את שיר ההתבגרות שלי יכתוב מישהו ממש מוצלח

      עוד עשור או שניים.

        26/4/08 10:50:

       

      צטט: bosmati 2008-04-26 10:13:41

      היי חג שמח מחייך

      ושבת שלום ...

      חנה , פוסט מדהים

      באיזו קלות כתבת אותו

      דבריך נכונים מאוד

      אנחנו משמרים את העבר

      את ההסטוריה

      את הקלסיקה

      מה שהיה הוא מה שיהיה

      כבר אמרו חכמים

      רבותי ההסטוריה חוזרת ...

      העבר הוא המחר !

      יהיו לי אחה"צ כוכבים

      אחזור שוב

      אהבתי

      תודה.

      תודה שבאת, בושמתי, חשבתי עלייך עם הסאב-טקסט של הקליפ הזה.

        26/4/08 10:49:

       

      צטט: אדר קפלן-מור 2008-04-26 10:45:45

      ברור,

      הרי יש הבדל רחב בין נוסטלגיה לבין זכרונות.

       

      את הראשון אנו לעיתים רוצים לחלוק ואת השני...לעיתים לא.

      אבחנה יפה, יקירתי. טוב, רוצים לחלוק אחרי ששייפנו אותם והמצבנו מול הסביבה כבעלי ובעלות יתרון. חוג לדרמה :)

      הנוסטלגיה היפה היא המשותפת, בעיני. זו של שותפים לזיכרון. יש שם בוחן מציאות שלא מצאתי בנוסטלגיה המייפה (ו/או המתיָפיֶפת).

      אוי, אדרי, כשאנחנו היינו צעירים, היתה בנו איכות אחרת.... קורץ

        26/4/08 10:45:

      ברור,

      הרי יש הבדל רחב בין נוסטלגיה לבין זכרונות.

       

      את הראשון אנו לעיתים רוצים לחלוק ואת השני...לעיתים לא.

        26/4/08 10:13:

      היי חג שמח מחייך

      ושבת שלום ...

      חנה , פוסט מדהים

      באיזו קלות כתבת אותו

      דבריך נכונים מאוד

      אנחנו משמרים את העבר

      את ההסטוריה

      את הקלסיקה

      מה שהיה הוא מה שיהיה

      כבר אמרו חכמים

      רבותי ההסטוריה חוזרת ...

      העבר הוא המחר !

      יהיו לי אחה"צ כוכבים

      אחזור שוב

      אהבתי

      תודה.

        26/4/08 09:56:

       

      צטט: casiopea_s 2008-04-26 09:35:59

      התרגשתי מהפוסט הזה.

       

      ואני עם lil. בהחלט "בריאה". וה"כולם" - לא מעניינים.

       

      }{

       

      אני מדפיסה לי ומשננת ואול גם אתלה על לוח השעם מעל שולחן העבודה.

      תודה, יעל. נראה לי שמתפתחת כאן אחוות אמהות למתבגרות ומתבגרים :)

        26/4/08 09:35:

      התרגשתי מהפוסט הזה.

       

      ואני עם lil. בהחלט "בריאה". וה"כולם" - לא מעניינים.

       

      }{

       

      אני מדפיסה לי ומשננת ואול גם אתלה על לוח השעם מעל שולחן העבודה.

       

       

        26/4/08 09:04:
      וצפו טוב טוב בקליפ קורץ
        26/4/08 08:51:

       

      צטט: בן טוב 2008-04-26 00:45:06

      אוהב אותך.

      תודה מאמי, אתה אומר את מה שאני אוהבת לשמוע :) (ממך, חבר'ה - לא להתלהב).

        26/4/08 08:51:

       

      צטט: שרית סרי 2008-04-26 00:44:53

      נפלאונת... כאמא לבת נעורים מהממת... כולי הזדהות .. בעיקר עם זה:

       

      "אני חשופה היום לנעורים הרבה יותר משהייתי כנערה"

      זה הפתיע גם אותי, כשכתבתי את זה, פעמיים: פעם הכתיבה ופעם שניה - כמה שזה נכון (לי). את יודעת, אני ה-ערך באינציקלופדיה הדמיונית למונח "קשר עין מוח יד", אני כותבת פוסט בעשר דקות ואז לומדת על עצמי מתוכו :)

        26/4/08 00:45:
      אוהב אותך.
        26/4/08 00:44:

      נפלאונת... כאמא לבת נעורים מהממת... כולי הזדהות .. בעיקר עם זה:

       

      "אני חשופה היום לנעורים הרבה יותר משהייתי כנערה"

        25/4/08 22:49:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-04-25 22:43:35

       

      צטט: *lil* 2008-04-25 22:39:30

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-04-25 22:32:04

       

      צטט: *lil* 2008-04-25 22:29:34

       

      גם אני רכיכה נוסטלגית, you know:) לא קראתי "די לנוסטלגיה", רק להכניס אותה למימדיה הטבעיים ושהיא לא תכתיב לנו את ההווה והעתיד...

      (היתה לי עוד הזדמנות לחשוב על "וחי זאב עם כבש" - פרגמטיזם קונסטרוקטיבי עם נוסטלגיה - לא מזמן, בקיץ הקודם, כשהוזמנתי לדבר באיזה ערב השקת ספר, על "האם הפמיניזם הרס את האירוטיקה"....אבל זה כבר לפוסט אחר:)).

      כן, זה לפוסט אחר.

      אומר רק זאת: כאקלקטית מוצהרת, חושבת שיש מעט איזמים שלא יכולים לחיות יחד.

      ובקיצור: חי זאב עם כבש אינדיד.

        25/4/08 22:43:

       

      צטט: *lil* 2008-04-25 22:39:30

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-04-25 22:32:04

       

      צטט: *lil* 2008-04-25 22:29:34

       

      תודה יקירתי. אני לא בטוחה שכולם יסכימו איתך לגבי ה"בריאה" :)

      זה מעולם לא הטריד אותי...ה"כולם".

      יש משהו מרענן מאוד בגישה הזאת שלך לנוסטלגיה.

      ואת זה אומרת כרכיכה נוסטלגית אמיתית, אם כי לא בענייני אידיאליזציה של העבר.

      יש משהו נכון בהתנקות..לפחות חלקית. ההווה..חשוב.

      גם אני רכיכה נוסטלגית, you know:) לא קראתי "די לנוסטלגיה", רק להכניס אותה למימדיה הטבעיים ושהיא לא תכתיב לנו את ההווה והעתיד...

      (היתה לי עוד הזדמנות לחשוב על "וחי זאב עם כבש" - פרגמטיזם קונסטרוקטיבי עם נוסטלגיה - לא מזמן, בקיץ הקודם, כשהוזמנתי לדבר באיזה ערב השקת ספר, על "האם הפמיניזם הרס את האירוטיקה"....אבל זה כבר לפוסט אחר:)).

        25/4/08 22:39:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-04-25 22:32:04

       

      צטט: *lil* 2008-04-25 22:29:34

       

      תודה יקירתי. אני לא בטוחה שכולם יסכימו איתך לגבי ה"בריאה" :)

      זה מעולם לא הטריד אותי...ה"כולם".

      יש משהו מרענן מאוד בגישה הזאת שלך לנוסטלגיה.

      ואת זה אומרת כרכיכה נוסטלגית אמיתית, אם כי לא בענייני אידיאליזציה של העבר.

      יש משהו נכון בהתנקות..לפחות חלקית. ההווה..חשוב.

        25/4/08 22:32:

       

      צטט: *lil* 2008-04-25 22:29:34

      מפחיד כמה את בריאה:)

      ואיתך לחלוטין בחיבור הנוכחי החזק יותר לנעורים...דרך בנותיי.

      תודה יקירתי. אני לא בטוחה שכולם יסכימו איתך לגבי ה"בריאה" :)

        25/4/08 22:29:

      מפחיד כמה את בריאה:)

      ואיתך לחלוטין בחיבור הנוכחי החזק יותר לנעורים...דרך בנותיי.

      פרופיל

      חנה בית הלחמי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין