ילדת האדמה, החיוך והמגע,

נערת האהבה, החום והתשוקה,

אישה של פריחה, של אביב מלבלב,

ממקדת את אישיותה, ממגרת רגש כואב.

לעתים את סוערת, מבקשת מנוח,

לעתים את אובדת, מחפשת לברוח,

לעתים את כואבת, רוצה רק לשכוח,

לעתים את מוותרת, כמהה לקצת כוח.

מסמנת גבולות, מחברת פיסות של נפש,

מחבקת תקוות, שוזרת מילים רבי רגש,

מתפרקת לתוכך, מבכה לילות של אתמול,

מתכנסת בעצמך, צובעת בקרים עם מכחול.

יודעת ללטף את השקט, בונה בצילו משמעות,

חלקים בך פזורים מלקטת, מנפישה רסיסי וודאות,

תוהה על קנקנו של מפגש, בשתיקה מתרגמת אישיות,

מגלה שוב את עצמה מחדש, מעניקה לאהבתה נוכחות.

מביסה פחדים בגבורה, עוצמת עיניים לחלום,

הודפת רגעים של שגרה, יודעת שיבוא הוא היום,

להתאהב בחיקך יידרש,  לחבוק ימים של שלום,

להתערסל בגופך יבקש, להגשים רגעים של שלשום.

לו תוענק לי האפשרות, אקטוף עבורך שם כוכב,

לו תינתן לי ההזדמנות, חיוך ירח אחרוט בך כ-תו,

מודה על משקל של מילה, על חיוך בסרני מבויש,

נושא בלבי עוד תפילה, אל מתיקות שנותייך כדבש.

----------------------------------------------------------------------------------------

מוקדש לך רונה יפתי. את התזכורת שעל אף ולמרות הכל, הקפה שבחוץ

הוא הרבה יותר מזמין. תודה על חברות מפרה ומיוחדת. מעריך אותך. מאוד.