לפני שבועיים כתבתי על האירועים שלמשך כמה ימים מאוד הסעירו את קהילת משתמשי דיג כשצופן של פורמט HD-DVD פורסם באתר ואחר כך צונזר. הבוקר נתקלתי במקרה נוסף של צנזורה באתר קהילתי, אך הפעם עם טוויסט שונה. המקרה של רבקה גוליפסדוטירה (היא מאיסלנד) ופליקר הוא מוזר, מורכב ומעלה כמה שאלות על צנזורה, בעלות וחופש ביטוי בקהילות מרובות משתמשים הניזונות מתוכן גולשים. הסיפור כולו מסופר אצל רבקה ובבלוג של צלם פופולרי אחר - תומאס הוק (המנכ”ל של זומר שהוא במקרה מתחרה של פליקר).

התמונות שנגנבו מרבקה (הזכויות שייכות לה)

רבקה היא צלמת מוכשרת ומאוד פופולרית שמשתפת את יצירותיה בפליקר (מומלץ לדפדפף בין 745 התמונות המרהיבות שהעלתה עד כה - כולם עם זכויות שמורות).לאחרונה נודע לרבקה שחברת דפוס לונדונית בשם Only-Dreemin גנבה את יצירותיה ומכרה תדפיסים שלהם באלפי דולרים באיביי (ליתר דיוק 4840 דולר).

לכשגילתה זאת רבקה פנתה לחברה שברוב חוצפתה לא הסכימה לפצות אותה על מה ששייך לה בזכות מלאה. רבקה אף כותבת שקיבלה מ-Only-Dreemin תגובה כי “החברה קנתה את התמונות באיכות גבוהה ממישהו” אך הם לא מסרו לה הוכחות או שם כלשהו. מאחר והיא סטודנטית איסלדית לאומנות ללא כסף ובלי משאבים משפטיים, כל שנותר לה על מנת להביע את מחאתה, היה להעלות תמונות והסברים על האירוע לעמוד שלה בפליקר. דרך הקהילה, כך חשבה, תביע את המחאה.

פליקר (שבבעלות יאהו), קיבלו כנראה תלונה על המחאה הקטנה שלה ומיהרו לחסום את הגישה לתמונה ואף הסירו את כל התגובות שתמכו במאבקה. ייתכן שכך חשבו שישתיקו את הנושא (הם הרי מתייחסים לכל תלונה שמתקבלת אצלם בנוגע לזכויות יוצרים). אז הכל התפוצץ. המהלך מייד זכה לתגובה חריפה מצד חברים רבים בפליקר (ובינהם תומאס). כמו במקרה של דיג, גם כאן הסיפור יצא משליטה והזעם הוסט מחברת Only-Dreemin דווקא לכיוונה של יאהו.

מבלי להיכנס לנושא של דוברות ויחסי ציבור בעידן האינטרנט הקהילתי (רני רהב תתעורר) אפשר לסכם ששני הסיפורים, של יאהו ושל דיג, מדגישים את תזוזת הכוח לכיוון הגולשים. ברגע שהמשתמשים בוחרים צד והופכים להמון בלתי נשלט, הקרב למעשה כבר הוכרע. את ההמון של דיג אפשר להקביל למעין חבורת אוהדי בית”ר שמשליטים את רצונם ויהי מה, ההנהלה חייבת להתקפל. בפליקר הסיפור שונה וההתקוממות קצת יותר תרבותית (בהתאם לאופי המשתמששים השונה של אנשי האתר) אך בשני המקרים אפשר לראת בבירור כיצד השליטה לא נמצאת (וגם לא יכולה להישאר) בידי גוף מרכזי.

תומאס הוק כותב כאן שתגובות בפליקר שייכות למי שכתב אותן ולא ליאהו. אני לא מצוי בצדדים המשפטיים של הסיפור ולא קראתי את כל תנאי השימוש אבל כנראה שיש משהו בדבריו. למרות שאפשר לעיתים לעשות שימוש לרעה בכוח הזה, אני די שמח שכשיש נושא שחשוב לקבוצת גולשים, אין אף חברה בעולם שתצליח להשקיט אותו. כמובן שגניבה של תמונות או צנזורה לא משולה לזכויות אזרח באירן או כליאה של גולשים בסין או בצפון קוריאה אבל נדמה שככל שהרשת מגיעה ליותר מקומות כך משתפרת יכולתם של אזרחיה להתבטא.

עדכון: הסטארט אפ הישראלי קולקטיב (שנחשף לפני כמה חודשים בTheMarker ומאז אף זכו למימון מקרן סקויה!) הוא אחד ממרכזי ההתארגנות של אותם המוני גולשים, לטוב ולרע.

ליאור הנר עובד בחברת הסטארט אפ Yedda וכותב בבלוג אנקדוטות (שם פורסם הפוסט הזה במקור)