"השבת שבת שירה".נשמע קולו של החזן.ואני שישבתי בפאתי ביה"כ הקצתי מחלומי והקשבתי.הקשבתי לתיאור הגלים, הים, וסיפור המעשה.סחף הים והגלים סחפו אותי הרחק במחשבותיי.שאון הגלים הכהה את חושי ולרגע לא יכולתי להבחין לאיזה מחנה אני שייך: לחוצים ולעוברים ביבשה או לטובעים בים כאחרון הפרעונים.

בניסיון לצאת מהמערבולת והגלים ("כי גאה גאה הים.."),הפניתי מבטי ליבשה.אל חלון בית הכנסת.אל עבר העץ השברירי שניכר עליו אותות החורף האחרון.עץ..ללא פריחה..ללא עלים...נראה כי גם לו גבוהים הגלים וחזקים עד מאוד.  ותהיתי:האם אוכל להגיע עד אליו ולא להיסחף?! האכל להיאחז בו עד יעבור זעם?! חיכיתי לאות שינחה ויאמר:"בוא,שחה עד אליי, אחוז בענפיי, נוח, ופלס נתיבך מבעד לענפים לימים טובים יותר.."

ומשום מקום היא הגיעה.החוחית.הגיעה ואחזה באחד הענפים.ואחריה גם הנחליאלי שברח מסופה ומערבולות במקומות קודרים יותר.שב לנוח.והחוחית, אחזה בענף וישבה, מנסה הייתה ליהנות מקרן שמש שהגיע עד אליה.  יכולתי לראות את שלוותה וחיוכה של החוחית.וידעתי.ידעתי שחוף המבטחים משאון הגלים והסחף נמצא שם.שם, בחיוכה של החוחית. בחיוכה ראיתי את החירות האמיתית.

הפניתי שוב את מבטי להיכל.ואל ארון הקודש אליו הוחזר ספר התורה.ליוויתי את הספר במבט.בתפילה.בכמיהה.מנסה לדחוס כמה שיותר בקשות עד הסדק האחרון בטרם נסגר הארון.נזכר בסרטו של אחד מהנערים  העובד איתי באתר  שהקמתי.סרטו של כבן 18 שהצטרף למסע לפולין ביחד עם בני כיתתו מטעם בית הספר. נזכר ואומר בלחש:"..זה עתה חגגנו את חג הפסח.חג החירות.ואתה שלקחת חירות של מיליונים הסר מאיתנו צרה וצוקה.ראה עניינו וחלצנו....ולי..?! וכשם שהבאת שלווה וחירות  לחוחית ולנחליאלי..
 הנח-לי-אלי.

לצפייה בסרט:"חזרנו בשמם" -מסע תלמידי תיכון גדרה לפולין לחצו על הקישור:
http://www.allgedera.co.il/?CategoryID=230&ArticleID=580&Page=5