אקסקיוז מי? אני נדחפת ומתיישבת ליד החלון. דוחפת את התרמיל שלי מתחת למושב שלפני.

אף פעם לא שמה אותו למעלה. כל מה שצריך כדי להעביר את הזמן נמצא שם: מיני-דיסק, 7 דיסקים, מכתב שקיבלתי לטיסה, 2 ספרים, תשבץ, עט, יומן אם תנחת עליי מוזה, סוכריות, חבילת טישו למקרה של אלרגיה או בכי, קיסמים ואפילו פנס. הכסף והדרכונים דבוקים לי לשוק, כי את אף פעם לא יודעת מי באמת יושב על ידך.

יש לי מן מזל כזה, לשבת ליד אנשים מרתקים במטוסים. אולי כל האנשים מרתקים אם מראיינים אותם. בכל זאת נדמה לי שלידי תמיד יושב הבנאדם הכי מעניין במטוס. הפעם זכיתי בג'קפוט. כושי (בהגדרות שלי בראש אני לא פוליטקלי קורקט. מצטערת). יש לו את העיניים הכי אדומות שראיתי אי פעם. אני תוהה אם הוא על סמים או שבגלל שהוא שחור הן נראות לי יותר אדומות מהרגיל. אשליה אופטית או גזענות, לא החלטתי עם עצמי. זו טיסה של 11 שעות. כדאי שאתיידד איתו, כי בטוח באיזשהו שלב אצטרך לשירותים ואני מעדיפה שיחשוב שאני נחמדה ולא יחטט לי בתרמיל.

האנגלית שלו טובה משלי, אבל המבטא שלי לוקח בסיבוב. הוא מתרגש בטירוף כשהוא שומע שאני מההולי-לנד. נפלתי עליו משמיים. הפרט הביוגראפי-גיאוגרפי שסיפקתי לו פותח את חרצובות לשונו בשצף שלא ציפיתי לו. הוא לא ישן כבר מעל 3 שנים. שואל אם שמעתי על אינסומניה.

כן, שמעתי משהו, אבל חשבתי שבכל זאת ישנים, רק פחות. הוא מתעקש שהוא באמת לא ישן, אפילו לא מנמנם. נועץ בי מבט אדום ומחכה שאאמין. הוא ניסה את כל התרופות והטיפולים האפשריים. הרופאים אומרים שזו טראומה מהמלחמה שנאלץ לקחת בה חלק. מלחמת השבטים בארץ שלו.

אני כועסת על עצמי שאין לי מושג מה קורה בעולם. אף פעם לא הצלחתי להתחבר לאקטואליה. לקרוא עיתון נראה לי כמו להיכנס לסרט באמצע. אין לי את הרקע כדי להבין לעומק. אז אני מוותרת מראש.

הוא הצליח לברוח. השאיר את המשפחה שלו שם. 4 אחים, אחות ואמא. הוא מתגעגע. היה רוצה להגיד שהגעגועים מדירים שינה מעיניו. אבל כנראה שזה לא זה.

באמריקה הוא מקבל סיוע לפליטים. יש בי"ח בניו-יורק עם מיטב המומחים שמנסים לפצח את המקרה שלו. בהתחלה הוא כעס כשהתייחסו אליו כאל 'מקרה מיוחד', אבל אז הבין שאם לא היה 'מקרה מיוחד' לא היו מטפלים בו כ"כ טוב. בכל מקרה זה לא עוזר. אולי אני גרה במקרה בירושלים?

כשאני מודה שאוטוטו אני עוברת לשם ללמוד באוניברסיטה, הוא כמעט מנשק לי את הרגליים. אני חייבת לעשות לו טובה. בבית הכנסת הגדול בירושלים יש רבי אחד, מבין עניין. יודע לעזור ולרפא. גמילות חסדים אמיתית. הוא שמע עליו וחייב ליצור איתו קשר. הנה, קחי, זאת הכתובת שלי. אל תכתוב בכתב מחובר בבקשה. בטח, הנה גם המספר של האכסנייה שלי. אני יודע שזה יקר, אבל רק אם תרצי. תמצאי לי את הרבי. בסדר, אני מבטיחה. יש לי עוד 10 שעות לטוס איתו, אני לא אגיד לו לא.

עברתי לירושלים. נעשיתי סטודנטית. מעל גשר הגבעה הצרפתית יש סירנות של אמבולנסים כל הזמן. 4 פיגועים יצא לי לראות בשכונה הזאת. היה לי קשה לישון שם. נזכרתי באיש עם המבט האדום. פתחתי ספר טלפונים וגיליתי שיש 4 בתי כנסת שקוראים להם 'בית הכנסת הגדול'. שלחתי לו מכתב עם רשימת הכתובות באנגלית בכתב לא מחובר, ואת מספרי הטלפון. צירפתי כמה מילים ואיחולים. הוא מעולם לא חזר אליי.  

שיהיה לנו הרבה לילה ורק טוב.