בקצות האצבעות שלי שמורות תחושות, שמורים זכרונות טקסטיל.

בדים. ריפוד הספות, מגע של קורדרוי, כריות, גדילים שזורים.

וילונות תחרה. חבל משקולת מושחל באִמרה, לתת להם כובד.

כותנה ופשתן. מצעים ותבונה מעשית של עקרת הבית.

שנות הששים היו מעומלנות ומגוהצות. מציפה ועד ממחטה.

חדות ומגוהצות היו גם פינות צווארון החולצה הלבנה החגיגית.

הריקמה בלטה פרחונית על מפות השולחן, עבודת יד.

גם אני למדתי למתוח ולהדק פיסת בד בין שני חישוקים ולרקום עליה איקסים שצוירו בכחול חיוור.