הצעת חוק הטוקבקים של ישראל חסון עברה בקריאה טרומית במליאת הכנסת לפני יותר משבוע. הצעת החוק קובעת שעל כל אתר בעל תפוצה נרחבת אחריות מלאה לתוכן תגובות הגולשים בו. על פי הצעה זו, כל אתר בעל מעל 50,000 כניסות ביום יחשב ל”עיתון”, ועורכו ומפעילו ישאו באחריות נזיקית ופלילית בשל פגיעה באדם בתוצאה מתגובה של גולשים. כיסיתי את הנושא הזה בשבל Global Voices Online וכעת הגיע הזמן לכתוב את דעתי.

Alan Kay, מממציאי תכנון מכוון-אובייקטים אמר פעם ש”טכנולוגיה היא כל מה שלא היה כשניינו ילדים“. הגדרה זו נוגעת בנקודה מאוד חשובה – מהות הטכנולוגיה תלויה במשתמש והיא נתמכת ע”י נורמות חברתיות קיימות. אמנם כאשר הנורמות משתנות, אנו מוצאים את עצמנו במצב חדש בו נוצרת התנהגות חדשה. במצב הנוכחי, לכל אדם יש גישה לבמה - שינוי ממודל של one to many אל many to many. חסון עושה טעות גדולה כשהוא מגדיר אתר עם מעל 50,000 מבקרים ביום כ”עיתון”. הגדרה זו חסרת כל הגיון . האם הכוונה ל- 50,000 מבקרים שונים? דף אחד או על האתר כולו? מה עם אתר שנמצא על שרתים בחו”ל אך מושך אליו משתמשים מהארץ? לצערי, במקום שהממשלה תבחן את יתרונות המצב החדש ותנסה להציע פתרון הולם לבעיה שהוגדרה, הם בוחרים בדרך של איסור ע”י חקיקה. במקום להבין את המשתמשים ואת הטכנולוגיה, הם מנסים להתאים חוקים ישנים לטכנולוגיה חדשה. הם רוצים לקחת אותנו אחורה, לתקופת usenet בה לכל אחד היה זיהוי חד-משמעי. במקום להיות אסירי תודה לעובדה שבארץ יש קהל מסור שמגיב בהתלהטות לחדשות – מצב הפוך לקיים בארה”ב - הם הורסים את תרבות הדיון (שלצערינו לא תמיד תרבותית… וכאן בעצם שורש הבעיה).

חסון מציין כי “אסור לנו לנצל ולהפוך את הרשת לכלי משחית ורוע”.

מר חסון, אתה צריך להבין שההתנהגות באינטרנט משקפת נורמות חברתיות. ישראלים אוהבים להגיב ולהגיד את דעתם. האיטנרט מהווה פלטפורמה שרק מעצימה את ההתנהגות הישראלית. ואין מה לעשות, היא רעשנית ובוטה. ואת זה לא תוכל לשנות. החוק המוצע רחוק מלהיות פתרון להתנהגות שהיא כל כך מובנית בתוך החברה הישראלית. הרי ברור כי אם חס וחלילה חוק זה יעבור, קיימים מכלול אפשרויות לעקוף אותו.

הבעיה הגדולה היא הנסיון הזה להתאים את חוקים הישנים לשימוש בטכנולוגיה חדשה. יונתן קלינגר מתאר את המהפכה הזו בצורה מצוינת:

לאזרח הקטן היתה את האינטרנט, אותו אמצעי טכנולוגי ודמוקרטי שהוא נייטרלי מבחינה אידיאולוגית וכל מה שהוא מאפשר זה לכל אדם לקבל במה. אנשים התחילו לשתף פעולה, אנשים יצרו, כתבו, שיתפו תוכן, הביאו להתרוממות רוח, והמבנה הישן הבין שהוא הולך לקרוס. המבנה הישן קם היום ומחזיר מלחמה.

 

המבנה הישן משיב מלחמה לא רק בארץ. יש מספיק דוגמאות במדינות כמו יפן, אוסטרליה ו-ארה”ב. והקהילה מחזירה אש. דוגמא מצוינת פורסמה לאחרונה באתר הגדג’טים של בוינג-בוינג, בה הכתב ניסה להעלות את נושא הפילטר שמתכננת חברת at&t על תוכן האינטרנט שמספקת למשתמשיה. חברו צילם את הראיון, שכמובן, לא הגיע למסכי הטלויזיה (הנשלטים בחלקם ע”י חברת at&t ), אך פורסם באתר הפופולארי בוינג בוינג וזכה לתפוצה נרחבת! זו משמעות חופש ביטוי שלא תלוי בחברות הגדולות או בממשלה. סוף סוף יש סיכוי לאיזון.

הפתרון שחברי הכנסת מחפשים כרוך בפיתוח הטכנולוגיה ולא בשינוי תצורת המשתמשים בה. כאשר מוצגת טכנולוגיה חדישה, מפתה ויעילה, היא תמשוך משתמשים. כאשר טכנולוגיה מספקת תועלת, היא מושכת משתמשים. על הממשלה להבין שהחברה בארץ רוצה במה ורוצה להביע את דעתה. יהיה חכם מצידכם לחשוב על פתרון טכנולוגי המציג את טקסטי הטוקבקים בצורה בה למשתמש המזוהה תפוצה רחבה יותר מאשר האנונימי. כמו ש-גל מור מדגיש, “אחד המאפיינים של האנונימיות המוחלטת היא אי נשיאה באחריות על הדברים שנכתבו. אנונימיות מוחלטת משחררת את הרוע המוחלט אצל אנשים מסוימים.” תצרו תמריץ למשתמשים להזדהות ולהיות חלק מדיון שמתקיים.