להעז, לחלום, להגשים!
פשוט אני,
ללא מסיכות,
ללא קליפות,
מדבר על הכל ומאפשר הצצה
אל עולמי דרך מילותיי.
פוסטים פופולאריים
-
'לחלום, להעז, להגשים' בחוף הדקל באילת
18/9/10 | 1003 צפיות
-
רודף העפיפונים
18/2/08 | 1488 צפיות
-
אהבה, זה כל הקסם
7/5/08 | 4012 צפיות
-
תקעתי נוד, בא לכם להריח ?
11/5/08 | 3018 צפיות
-
כשתבואי
19/5/08 | 2479 צפיות
-
זוהי שעה מתוקה של שקיעה
2/9/08 | 1340 צפיות
פוסטים אחרונים
וידוי
חמש עשרה שנים.
חמש עשרה שנים שנכנעתי לסטטיסטיקה המזוינת הזו, אליה נגררים כל אותם אנשים אשר "קורטוב" של פחד ממלא את מקומו של האומץ.
חמש עשרה שנים של כמיהה בלתי מתפשרת, בלתי נתפסת, כמיהה מהולה בנאמנות חוצבת סלעים, אותה הנאמנות לאמת שלי.
כעסתי על התנהגותי זמן לא מבוטל, כעס על שאפשרתי לעצמי לקחת חלק באותה הסטטיסטיקה העלובה הזו, על שהעליתי חיוך רחב בפניהם של אותם סוקרים.
כמעט תשעים אחוז מהאנשים בעולם קמים מדי בוקר אל מציאות שאינה מתאימה להם. מציאות שנכפתה עליהם, לו רק ידעו הם כמה יש להם חלק ביצירת המציאות הזו - הם וודאי היו מלקים את עצמם ללא הרף. הם הולכים לעבודה בחיוך מאולץ, משרתים אנשים שלפעמים רומסים את כבודם, מגניבים אל השעון מבטים ללא הרף, כאילו מבקשים להמציא את השניות מחדש, כמהים להתאדות ולשוב לחיק משפחתם.
חלקם עם משכורת טובה, חלקם עם משכורת רעב, אבל רובם שבים לקן המשפחתי שלהם ומתקנאים באותם עשרה אחוז שהחיוך קורן מהם עוד בטרם יצאו מהבית, אותם אנשים שמתמסרים בעונג לשליחות שלהם, למקור פרנסתם, למקום עבודתם שמוקיר להם תודה על שבחרו בו, על שהבינו שזכות הבחירה נמצאת בידיהם ולא בידיו של הגורל.
לפני ארבעה חודשים, ניצלתי את זכות הבחירה הזו. הפחד לא הרפה ממני. נהפוך הוא, הוא רק טפח על פניי. משום מה, נדמה היה לי, שהחבר הכי טוב שלי - הפחד - פתאום מפנה לי עורף, פתאום בוגד במערכת היחסים שנרקמה בינינו עם השנים. ניסיתי להקשיב, להתחבר אליו, לשמוע את שמבקש הוא לומר לי, ואז הבנתי דבר שכבר מזמן אמור הייתי להבין, הוא מבקש שאביט עמוק אל תוך עיניו, ואמצא שם את האמת ממנה התעלמתי.
ביום ההוא בו חתמתי כנס לראשונה, ביום ההוא בו עמדתי על הבמה ההיא, ביום ההוא בו הביטו בי שבע מאות זוגות עיניים בוהקות, באותו מעמד בו עמדו הם על רגליהם וביקשו להודות בידיהם, באותו היום ממש, חשתי כשחקן שזה עתה זכה בפרס האוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר. את התחושה הזו - אף משרה בכירה לא תוכל לתת לי. את הסיפוק העצום הזה - אף משרד, בכיר ככל שיהיה - לא יוכל להקנות לי. באותו יום הבנתי את הסיבה שהאל בחר בי. באותו יום בעצם התחלתי במסע עזיבה שנמשך שנה וחצי.
עזבתי.
עזבתי עשור מדהים. עשור בו לימדתי את עצמי את מה שאף מוסד אקדמי לא יכול היה ללמדני לעולם. עזבתי את בית חלומותיי אותו בניתי בשתי ידיי. רק האל יוכל להעיד על רמת ההעזה והנחישות שבה רכשתי אותו. פרוטה אחר פרוטה, מאה אחר מאה. עזבתי את מקום העבודה הבטוח שאפשר לי להחזיק אותו, להחזיק את עצמי. עזבתי רמת חיים גבוהה, ביטחון כלכלי מובטח, פנסיה שלבטח היתה שולחת אותי לסיישל בימים בהם אבקש להביט בעיניה של האחת עמה ארצה להזדקן, האחת ש-לה אבטיח כי לעולם אוהב אותה, אכבדה, אחרוט חיוך נצחי על לבה, ואתעלס עמה תחת יחד ביישני.
עזבתי את הים האדום שחבק אותי בין גליו כל ערב מחדש. את השקיעות המרהיבות שהשרו תחושת רוגע ונועם בסופו של יום חשבונאי מטורף. עזבתי את היצורים המדהימים האלה, אותם נאהבים שחיוכם נחרט בנשמתי, שסיפור אהבתם לימד אותי עולם ומלואו, כמה הייתי רוצה להיות כמותם. להתעלס במצולות, באחד המקומות שנחשב פעם לאתר צלילה מרהיב ביופיו.
עזבתי את חבריי, את אותם האנשים שעדים היו לצעדים היותר גדולים שלי, לרגעי השפל והגאות, לשעות השקיעה והזריחה, אותם יקרים שדרך עיניהם למדתי על ערכה האמיתי של חברות נפש.
עזבתי את אחד המקומות היפים בעולם (הכל בעיניי המתבונן), את הקניונים וההרים שלימדו אותי להקשיב לרוח, להקשיב לשתיקה ממנה ברחתי שנים ארוכות. יש בה המון, באותה רוח שלימים גם ביקשה להכות בי ולהותיר עם כאב, אותו כאב שנחרט בלבבות של המבקשים לאהוב.
ביקשתי להמר על כל הקופה. כולה.
החיים הם אלה שדרבנו אותי לנצח במקום בו אחרים מבקשים להפסיד. עזבתי משום שרציתי להיות נאמן לעצמי ולדרך בה בחרתי. עזבתי משום שזו הדרך האמיתית, ואולי גם היחידה, לתעל את הכעס העצום שהיה בי בזמנו - אל מקום של הבנה, של השלמה.
היום אני מרוחק מאות ק"מ מהמקום בו הכל התחיל. הריח המשכר הזה, המתעתע הזה, המאיים הזה, המשתק הזה, הריח הנורא הזה של חוסר הוודאות, הוא ריח שמעולם לא הכרתי. ואולי בעצם הסנפתי אותו מהיום בו ביקשתי לעצמי זהות חדשה, הוא פשוט היה שם, כל כך ברור מאליו עד שהתעלמתי מקיומו.
אהבתי האחרונה הביאה לי מכתב וספר. "ספר החיים" אני קורא לו. ואולי רק בשביל המתנה ההיא, היה שווה לסחוף אותה עמי אל המקום ההוא. יש בו משפט שנחצב בתודעתי ואולי היה הוא הטריגר לאותה נאמנות בלתי מתפשרת לצעדיי מרחיקי הלכת :
"יהיו אשר יהיו האתגרים והמכשלות שיציבו בפניך החיים, זכור להביט אל ראש ההר, משום שבעשותך זאת, תביט אל הגדולה. זכור זאת ואל תיפול ברוחך בגלל שום עניין, ולא משנה עד כמה חשוב הוא נראה, ואל תיתן לשום דבר, מלבד ראש ההר, להסיח את דעתך. זוהי המחשבה היחידה שברצוני להוריש לך...." (אלפונסו אורטיז).
זוהי המחשבה היחידה שברצוני להוריש לכם. להוריש לך. לבי מוקיר לך תודה.
------------------------------------------------------------------------------------------------------
אבקש להודות לשני יקרים לי, שלקחו חלק בהשראה ליצירת הפוסט :
wings - על ההשראה בבחירת הקליפ. ערן בדינרי - על ערן.
|
תגובות אחרונות
-
...Blue
בתגובה על הזמנה להשקת ספרי השני 'להביט לפחד בעיניים ולנצח'
-
עינת:)
בתגובה על אחד הרגעים שגורמים ללב לפעום בחוזקה
-
יעלי 65
בתגובה על מוקדש לך, ילדה קטנה שלי
-
אסקרינה
בתגובה על אהבת אב
-
דליה אלעזר
בתגובה על אחרי 17 שנים, אריאלה ממפעל הפיס טילפנה גם אליי
-
לוטרה
בתגובה על חלומות של גוזלים / מוקדש לשחר גרינשפן, ולמשפחתה
תגובות (97)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יקרה לי,
.
לו לא הייתי מאמין בך - סביר להניח שלא היית
מגיעה לווידוי שלי.
הכוחות שאת חושבת שיש בך הן רק שליש מאלו
שבאמת יש לך. אבל על זה נשוחח במסגרות יותר
פרטיות :)
יכול להבין את הפחד שלך....זה בסדר, טבעי, נכון
ולגיטימי - רק במקום שיהיה למולך, הניחי לו להיות
לצדך. אך לעולם אל תנסי להיאבק בו משום שהוא יכניע
אותך בסופו של דבר.
מאמין בך....ממש כשם שאני מאמין בזריחתה של השמש
ביום המחר.
ראש ההר הא???
הנה גם אני...נקרעת מפחד לקראת הריח השכור
והגשמים
ומזג האויר
והחסך בשמיים והים המחבקים
פה ליד הנוף הזה
אני בבית.(אותו הנוף..)
אך גם אני בדיוק כמוך
שואפת לדרך חדשה שבה הפחד לא מנצח אותי
שבה אני אחראית לגורלי ועתידי..
עתיד יפה יותר..הגשמת כל חלומותי.
ויש בי כוחות שעליי לגלות
שעוד יפתיעו אפילו אותי,ילדה שכמותי..
מעורר השראה בטח
עוזר ברור...
הצלחת ללא ספק..עם עצמך!
וכך יהיה גם איתי.!!!!
אתה מוכן??
כי אני מוכנה.
אני מאמינה.
איילת יקרה,
.
המון תודה...איך אפשר שלא להתחזק
לאחר מילים כאלו ? :)
ערב נעים.
חזק, חזק, ותתחזק
ממני איילת אליך אייל
מקסימה שלי,
.
וואו את בעצמך :)
תודה בייבי.
שבוע מדהים.
מאלף. מפחיד. מעורר.
וואוו
דבש יקרה לי,
.
אז כן...בחרתי, העזתי, הלכתי אחרי הלב והאמונה,
עם הבטן ובניגוד למה שהגיוני ומקובל.
מעבר לאומץ, אתה נשאר נאמן לאמת שלך.
מאחל לכולם להיות נאמנים לתחושות הבטן שלהם,
מאחל לכולם להיות נכונים לבחור, גם אם יתברר להם
שבחירתם היתה שגויה, הרי ומהטעויות שלנו אנו למדים
יותר מכל.
שבת אמיצה :) ותודה על מילותייך.
ביקשתי שתספר לי איך הכל התחיל,
והגעתי בעזרתך לכאן.
.
כמה קשה שהיה לעשות, להגיע,
הגעת.
שינית.
בחרת את הבחירה שלך.
הלכת עם הלב, עם הבטן, ולא רק עם מה שהגיוני מוסכם ומקובל על כולם.
זה משהו לא פשוט לעשות,
משהו שאני לא יכולה להקל ראש אפילו במחשבה.
צעד אמיץ כל כך.
הצלחת...
אתה פשוט נשאר אתה.
המון תודה יקירה שלי, וברוכה נוכחותך בין מילותיי.
תודה רביד יקרה.
נוכחותך כאן תמיד מרגשת, רצויה, ומותירה בי רצון של להמשיך וליצור. בשבילך ובשביל שאר חברייך לקפה.
איל אתה מדהים
מרגש כל פעם מחדש
תודה
יקרה שלי,
דמעותייך הם החותם הכי מרגש שביקשו מילותיי.
אני איש פשוט שידע לבחור. איש פשוט שמודה לך מעומק לבו.
זוהי זכות גדולה לדעת שיש לי השפעה על רבים.
ותתפלאי, גם לאחר מאות הרצאות זה עדיין לא ברור לי מאליו.
תמיד אפשר לעשות את זה מחדש ולנוח בפסגה חדשה, ולא, זה אף פעם לא מאוחר מדי.
ריגשת. תודה.
לפעמים אני בטוחה שבשבילי זה כבר מאוחר מדי.
לפעמים נדמה לי שכבר עשיתי את זה, ושעכשיו אפשר לנוח.
יש למילותיך השפעה גדולה.
תודה.
המון תודה.
נוכחותך בין מילותי היא לעונג לי.
החמאת בי.
איזה אומץ, כנות וטוב לב נשפכים מכל מילה בפוסט הזה.
Oh...You can fly alright
*
כפרוש....הבלוג שלי חיוור בלעדי הנוכחות שלך.
אוהב אותך הרבה יותר בייבי.
היידיי,
לו יכולתי לצייר עוצמה, הייתי מצייר את שתיקתך. לפעמים זה הרבה יותר ממילה.
תודה עמוקה יקרה שלי.
המון תודה אילתית, וברוכה הבאה אל היכל המילים המקודש שלי.
נוכחותך היא לעונג לי.
איילי..שוב מוצאת את עצמי שותקת..
שותקת בהשתאות ובהערכה רבה אליך
מ ד ה י ם !
קשה ?
למה קשה יפה שלי ?
(אוהב אותך לא פחות)
יקירי,
אתה יודע כמה קשה היה לי לקרוא את הפוסט.
דחיתי ודחיתי...
אז הנה אני סופסוף פה.
מלאת הערכה ואוהבת אפילו יותר
המון תודה. ברוכה הבאה לבית היין של מילותיי.
קראתי אותך
*
לילי יקרה,
עונג לארח אותך בין מילותיי וזכות נעימה לרגש אותך.
מילותייך ליטפו בי. תודה.
היי אייל,
פשוט אוהבת אותך ומעריכה אותך מאוד מאוד.
התרגשתי ותודה על הפוסט.
וכוכב
לילי
יקרה ש-את,
ראשית ברצוני להודות לך על מילותייך היפות והטובות, ולברך אותך על נוכחותך בין מילותיי.
במובן מסוים את צודקת. אולי באמת לא עזבתי את אותם מקומות, אלא פסעתי עוד פסיעה אחת לקראתם....לקראת פסגות השאיפות של חיי. (יש כמה וכמה)
אין נרגש ממני לדעת שיצאת מורווחת ממילותיי. רק לפני שנה, למדתי באמת ובתמים, וממקום של השלמה מלאה - להודות לו על הנכות שנטע הוא בגופי. אם הנכות שהיא היא הרווח שלך - אז ה"נכות" הזו היא הדבר היותר טוב שקרה לי אי פעם.
מאחל לכולם לדעת לתעל כעס, למקום של הבנה והשלמה. רק כאשר הנך מבין את העוצמה שבקבלה, אתה יכול להבין את העוצמה שבנתינה.
הרעדת את מיתר לבי והוא אסיר תודה.
לזמן ולמקום אין כל חשיבות כשההוויה הפנימית היא היא מקור האור המוקרן אליך וממך
ובתחושתי לא עזבת כי התקרבת לאותם מקומות שהמרחק מאפשר לך לגעת בם
וכל יקיריי נפשך , והריחות המשכרים , ושקיעת השמש במקום ההוא
חלקים הצרובים בך , שהואילו להאיר את מי שאתה כשיקופו של אוהב אהבת נפש
ואנו המרוויחים הגדולים על כי בתעוזתך הבאת איתך לכאן את כל אשר צברת במסע שעברת לעבר הפסגה הזו שתמיד (בתחושה חסרת האחריות שלי) תמיד היתה שם למולך וכל שנכתב שם בא להבהיר את המובן לך מאז ומעולם
ולא בכדי נמסרו אלו לך באותיות למשמורת ואחר אולי לא היה יכול להבינן באמת מתוך דיו שחור על דף לבן
אלא אם יקשיב להם בחרישי כשהמילים נכתבות ממך , דוגמא לכל זאת - חיה.
איננו מכירים ועל אף זאת אני מרגישה שאני מכירה אותך , גם אם מה שאני רואה ממני בא
המון תודה יקירה.
את מוזמנת לשוב, לקרוא, להפנים ולקבל קורטוב של אומץ מלבי שכתב שאת שביקש לכתוב -עבורך.
בכיף.. אני כאן.. גל
משאירה כאן כוכב*
וחייבת לחזור שוב
לקרוא ולהפנים
את מה שהבאת מהלב האמיץ שלך!
תודה
אלחש לך גם סוד......רגע....שניה....או.....מצוין....המרחק הזה מתאים לי.....
שינויים הם החוק הקיומי של החיים. ומי שלא מעז להשתנות ... לא מעז לחיות.
אגלה לך עוד סוד....רק בגלל האהבה הנעימה וההדדית הזו :
"בכל שנייה אפשר להיוולד מחדש. בכל שנייה יכולה להתפתח התחלה חדשה. זוהי הבחירה שלך ... !" (קלירווטר)
אוהב אותך לא פחות.
אגלה לך סוד...תתקרב...קצת יותר...
אני חיה משינויים כאלה, הם גורמים לי לחיות באמת...
אוהבת שינויים, אוהבת לנסות, חסר בי הפחד,
או שהתחברתי אליו כל כך טוב עד שאני משתמשת בו להנאתי....
אוהבת אותך
תמר.
אני לוקח את הכפפה, מאמץ אותה אל חיקי, ומבטיח לך שברגע שתהיה לי האפשרות הכלכלית, אני מארגן ויזה ומגיע ....ראי את הבטחתי... סבבה ?
אני זורקת לך את הכפפה.. בוא אלינו.. עושה לך חוג בית.. הלואי ואוכל לחזור ארצה.. זה לא פשוט..ובדבר הנוף הפנימי של חיי: הוא לא כל כך נורא, אולם בטוחה שיכולה להעשירו ולפתחו.. תודה איילי, אתה מקסים.. לא לשכוח: חוג בית ראשון עלי בניו ג'רסי.. יש כאן קהילה ענקית של ישראלים.. גל
צביק,
אתה בטוח שהמופלטות לא עלו לך לראש ?
וודאי שהתכוונתי לאיינשטיין, אלא למי ?!, לאלברט השרת של הפועל ג'לג'וליה ?
(אין לי מושג אם הוא אהב כוס תה אבל הוא בהחלט האיר בי בסיום דבריך...תודה)
המון תודה יקירה וברוך בואך אל מילותיי.
ריגשת בי בתגובתך.
אני חייב לשתף אותך
אני קורא את התגובה שלך בכייף ובסבבי
ובסוף אני שואל מי זה אלברט?
מהצבא מהמילואים מהשכונה?
איזה אלברט? אלברט?
פתאום אני קולט וואללה אלברט איינשטיין..
היה לו שם קצת מרוקאי לאיינשטיין
אה?
אני בטוח שהוא אהב כאש די תהי(במבטא) עם נענע ו|או שיבה
מסקרן ומרגש לקרוא.
עוצמות הרגש, הלבטים , הלבד.
חיבוק
:)
שיר אביב שלי,
לעתים נוטים להדביק לי כינויי גנאי. "גורו" הוא אחד מהם. אני סולד סלידה מוחלטת מאותם ייחוסים. אני אדם פשוט. אדם שבחר לבחור.
אף מלאך לא בא אליי ופיזר עליי אבקת קסמים. אני חושב שדווקא בשל העובדה הזו, דווקא בשל האוטנטיות, אני יכול ואף משנה את הנוף הפנימי של רבים וטובים.
כמו שאני מכיר את עצמי, זה רק עניין של זמן עד שארחיב את שליחותי ואצא מגבולות הארץ לעבר הקהילות היהודיות שנמצאות במקום בו הנך נמצאת.
אולי לא לכולם אגרום לעשות עליה, אבל לרובם אגרום לרצות לשנות את הנוף הפנימי של חייהם.
כולי תקווה שאוכל לחולל בך את שני הדברים....גם לגרום לך לעשות עליה וגם לשנות את הוף הפנימי של חייך. לו רק ידעת עד כמה הדבר פשוט.
מעולם לא לקחתי אחריות על דבריי כשם שאני מעז ועושה זאת עכשיו.
תודה על תגובתך המעצימה, ואני ממש שמח שביקרת אצל ערן, הוא אדם מדהים. מדהים.
"I Believe we can all fly"
אבל חלקינו לא יודעים את זה וחלקינו כן.. אתה שייך לחלק השני..
לקום ולעזוב אחרי כל כך הרבה שנים במקום מוכר, ידוע ואוהב וללכת כדי לשנות, רק מעטים מעיזים.. תן לי חלקיק מהתעוזה שלך ואני נוחתת בארץ מחר על כל ילדי ומטלטלי.. תודה.. נתת לי חומר למחשבה.. ותודה נוספת: בזכות הפוסט שלך קראתי את "ערן".. כך תפסתי שתי ציפורים במכה אחת.. גל
קסם שלי,
מה כבר אומר לך שטרם אמרתי. לו ידעתי לצייר תודה, הייתי מקדיש לך את הציור הכי יפה שאי פעם ראית, ומבקש להציג אותו לאורך כל הקומות של עזריאלי.
רק מי שהיה שם, למטה, עמוק בתוך ביבי הנפש, יכול להבין את גודלו של המסע שעברתי בחיי. במהלך המסע הזה נפלתי, נחבלתי, נפגעתי, נשברתי, אבל קמתי מחדש משום שידעתי שזה חלק בלתי נפרד מהדרך אל הפסגה.
אחת התבונות היותר משמעותיות אליהן הגעתי היא, שייתכן ואדם המגיע לפסגת ההצלחה מבלי לעצור בדרך ולהעריך את מה שעבר - יגלה במוקדם או במאוחר כי הנוף שם למעלה אינו כל כך מזהיר כפי שחשב. רק אדם אשר עצר, הביט, נפל, נחבל, למד, הפנים, עמד שוב על רגליו והמשיך במסעו אל עבר היעד אותו הציב לעצמו, רק אדם אשר העריך את המהמורות וחווה על בשרו את צריבתן - רק הוא ייהנה מהמעמד אליו הגיע בזכות ולא בחסד, בקושי ולא בקלות, ביזע כפיים ובמאמץ רב.
שמח על שנחבלתי, שמח על שלמדתי לעמוד שוב על רגליי.
שמח על שאת כאן. שמח על שאת שם.
לבי מודה לך על רעד כמו גם על שהגעתי למילותייך, על שהגעת אל מילותיי.
מחבק בחום... }{
מדהימה ש-את,
אני נשאר אלום לנוכח התגובה המרגשת שלך. רק האל יוכל להעיד על רמת הקושי שגרמה לי ללכת אחר ההחלטה האמיצה הזו.
יש כאן חברה יקרה. מאי שמה. היא גם חיה תקופה באותו המקום שהפך אותי למי שהנני כיום. הייתי בטוח שרק היא תבין אותי. אבל כנראה שטעיתי. אני שמח ומודה לאל, על שנתן בי את היכולת להעביר מראות, תחושות, ורגשות דרך מילותיי.
לא פעם אמרתי לך שאת מעניקה לי מילים שאולי אינן מגיעות לי. אני אדם פשוט, באמת שאני אדם פשוט. הנאמנות היא זו שאולי מבדילה אותי מהאחרים.
מאחל לכולם להיות נאמנים לעצמם....כך אולי אחוש פחות מובדל ויותר פשוט.
תודה מעומק לבי על מילותייך הטובות. הלוואי ותינתן לי הזכות להעצים בך כשם שאת מעצימה בי.
אייל יקירי
כפי שהבטחתי חזרתי....
נינוחה ופנויה להגיב אליך ישירות מהלב
קראתי אותך וכאילו חציתי איתך את המסע
יכולת הביטוי והכתיבה שלך סוחפים ונוגעים ברבדים הכי עמוקים של הרגש
את הדרך שהלכת אף אחד לעולם לא יוכל לקחת ממך, אומרים....
ש"כדי להגיע אל האושר שאתה חש על פסגת ההר, אתה צריך להיות קודם לכן למטה, בעמק"(רובין שארמה)
ואתה היית שם ואתה יודע, נגעת נשמת את כל הדרך הזו אל חיקך ולא הרפית, ולא וויתרת, לא עשית הנחות.....וראה תוגמלת...וזה עוד לא הכל
הנתיבים שבהם עוד תפסע הפסגות שעוד תכבוש הקלישאות שעוד תשבור
יונצחו לעולם בך ויוקרנו אל כל עבר
מאור עיניך אשר יקרין את האושר והחכמה ממנה ניזונת כל הדרך בדרך
לעולם לא יוכלו לשקר או לבלבל את מי שמביט בך, כי אם למגנט אליך אנשים בדרך לשם
אנשים שאינם יודעים שקיימת דרך - ואתה הוא זה שתהיה להם מודל ודוגמא
כבר היום אתה עושה ומיישם חלומות שחלמת, כבר היום אתה מביט נפעם
על האומץ שהתקיים בך שלא במודע
אני משוכנעת שאתה עוד תגלה....אוצרות רבים בך
כל שנותר לי ממקומי הוא לשלוח לך חיבוק והערכה
ולהיות גאה בהכרותי אותך משתקף באמת שלך מתוך מילותיך
להתרגש לכאוב, להתגעגע ולאהוב את כל עולם הרגשות ששזור בך
להיות חלק מאלה שחולקים את התובנות שלך מהחיים, מהרגש הכי עמוק ואישי שלך
מליבי...המון הצלחה בהמשך הדרך שלך למעלה
אל פסגת האושר
}{
אייל היקר ,
כל כך אמיץ הצעד שעשית, לנטוש הכל לטובת האמת הפנימית שלך
להביט בראי ולדעת שהבבואה הניבטת מעברו השני חוטאת לאמת שלך.
להיות כן עם עצמך ולהחליט על שינוי שגרר אחריו הקרבה לא מבוטלת.
ולא יכולתי להימנע מלהיזכר בשיר של קיפלינג "אם" שם ראיתי את דמותך,
נלחמת באומץ למען האמת שלך, חדור אמונה עד כאב בדרך שתביא
שלווה ואושר.
ובמקום שתדע אושר שם הוא ביתך.
מעריצה את האומץ שלך לשנות, לקרוא תיגר על נוחות מול אמת,
לנתץ מסגרות ולצאת לחופשי.
מרגשות המילים שלך כשהן באות מעומק ליבך, כשהן מוארות באמת שלך.
יקרה שלי,
בכל פעם בה את באה לבקר אותי, את מותירה אותי עם חיוך מרוגש.
שיחק אותה נתן זך.....ואולי אני לא לבד.....אני כאן, מוקף באהבה שלכם וזה המון. המון.
שרק נדע להתחדש ולהמציא את עצמנו מחדש.
תודה. ריגשת בי.
אייל היקר
כמה נפלאה היכולת שלך לזרום ולהתחדש בחיים
להשתלב בדינאמיות שבהם, להעז, לשנות, להמציא עצמך מחדש!
נתן זך כתב:
"איך זה שכוכב אחד לבד מעז,
איך הוא מעז, למען השם.
כוכב אחד לבד
אני לא הייתי מעז,
ואני בעצם לא לבד"...
אתה הכוכב!!!!!!!
הילה יקרה,
הענקת לי מתנה עצומה. התגובה שלך.
אני רואה בעיה - כהזדמנות. ואם אתה למד לראות כך את הדברים - אתה נוגע במחר במקום לבהות באתמול.
מאחל לכולם להביט אל פסגת ההר.
תודה וברוכה הבאה אל מילותיי. נעמת לי. מאוד.
ראשית ברצוני להודות על נוכחותך בין מילותיי. ברוכה הבאה.
התגובה שלך, היצירות שלך, כמו גם השם שבחרת לכנות את עצמך, בהחלט מעיד על כך שנולדת לאהוב.
לא קל לעזוב את הקיים, את הבטוח, את הוודאי. לא פשוט להפר את כללי המשחק.
העבר חייב להיות חלק ממני, אחרי הכל, בזכותו הגעתי להיכן שהגעתי.
שרק נדע ונמשיך להישאר נאמנים לעצמנו.
תודה על מילותייך הטובות. העצמת בי.
*
מכל הלב
עכשיו ראיתי שיש שם גם שיר
ואין שיר מתאים יותר משיר זה
זה היה לא רק הדובדבן שבקצפת , אלא גם הרוטב שוקולד שעליה
אייל איש יקר
אתה מורה דרך להרבה אנשים
מראה כי אין מגבלה שלא ניתן לנצח
שאין בעיה שלא ניתן להפוך ליתרון
וחוכמה שלך והידע שלך מהחיים מאירים על כל כך הרבה אנשים
שזו מתנה עצומה
אין לי ספק שהספר שלך יצא
ויצליח
ותמשיך להביט אל ההר בחיים בשמחה ובבטחון
הילה
החיים הם אלה שדרבנו אותי לנצח במקום בו אחרים מבקשים להפסיד. עזבתי משום שרציתי להיות נאמן לעצמי ולדרך בה בחרתי. עזבתי משום שזו הדרך האמיתית, ואולי גם היחידה, לתעל את הכעס העצום שהיה בי בזמנו - אל מקום של הבנה, של השלמה.
WOW
אני שמחה בשבילך שעשית את הבחירה הנכונה עבורך
עם כל הקושי לעזוב את כל מה שידעת וכל חוסר הוודאות לגבי מה יהיה , לקחת את ההחלטה לשנות את כללי המשחק
זה כל היופי בחיים האלה :יש לנו כמה הזדמנויות מבורכות להיוולד מחדש
כל מה שישן , כל מה שאין לנו צורך בו , מתחיל לאט לאט להתייבש , להתקלף ונושר
העבר עדיין חלק ממך , אבל הוא מעודן יותר אחרי ההתמרה שחווית
תודה ששיתפת אותנו בתהליך הזה שעברת!!!
ההצלחה האישית שלך (בעצם של כל אחד ואחת מאיתנו ) מקדמת ומעלה את כל הקבוצה !
הסיפור שלך לא רק אומר שאתה יכול ושאתה מצליח אלא גם שהכל אפשרי
וכמו שאמרת כבר , תהיה תתתתתתמממממממממממייייייידדדדד נאמן לעצמך !!!
המון תודה טל יקירה.
ברוכה הבאה אל מילותיי. שמח על שהענקתי בך השראה.
האומץ שלך נותן השראה
ויפה השימוש שלך בו.
טל.
תודה רבה
אתה מתוק אמיתי
יקרה ש-את,
אני אסיר תודה על שאת כאן, גם אם את שם. לא מזמן אמרתי לך שאני לומד דרכך את שאת לומדת דרכי.
אני סומך על צעדיי במאת האחוזים.....פשוט שכחתי מעט את מקומי בתוך חוסר הוודאות הזו. גם לי מותר לשכוח את יודעת, ולו גם לשעות ספורות בלבד.
לעתים רחוקות, יותר נוח לי לראות אחרים מאשר לראות את עצמי ....מודה על שאת מאפשרת לי לראות את עצמי דרך מילותייך.
כעת נותר לך לסמוך על כך שעשית את הצעד הנכון ושהשאר יקרה בזמן הנכון עבורך, ומה שיקרה יהיה גדול יותר ממה שדמיינת...
תודה אהובה.
"ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשה לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב' 1-3)
איילי
כולנו מצווים לעזוב את המוכר והבטוח כדי לחקור מחוזות חדשים.
לא רבים מעיזים, אלו שמעיזים זוכים לדעת שהפחד אינו ממשי.
אתה העזת . כעת נותר לך לסמוך על כך שעשית את הצעד הנכון ושהשאר יקרה בזמן הנכון עבורך, ומה שיקרה יהיה גדול יותר ממה שדמיינת.
תודה, יקרה שלי.
נוכחותך בין מילותיי כמו גם המזכרת הקטנה שאת משאירה אחרייך, מרגשת לא פחות.
הרי גם את ניצחת במקום בו אחרים מבקשים להפסיד (ותתפלאי....יש הרבה כאלה)
עכשיו ריגשת אותי.
והאומץ שלך, השראה גדולה.
אני בטוחה שתצליח. בטוחה.
נשמה יקרה,
אין ספק שצריך המון אומץ. אין ספק שהפחד יוצר עגלי זיעה שלעתים שוטפים את הפנים, אבל החיים הם אלו שלימדו אותי לנצח במקום בו אחרים מבקשים להפסיד.
לא שחלילה אני אומר שאת מפסידה. נהפוך הוא...כל עוד יש לך ביטחון וסיפוק מהעבודה, אל תעזי לעזוב.
העבודה היא רק מטפורה. הפוסט דיבר על שינויים באופן כללי.
תודה על מילותייך הטובות והמרגשות.
ענת יקרה,
ריגשת בי. ואולי יותר מכולם.
הדבר האחרון אליו התכוונתי, הוא לזרוע לך מלח על הפצעים.
שינויים, יהיו אשר יהיו, מתחילים בצעדים קטנים, ממש כמו שתינוק לומד ללכת. קם, נופל, קם, נופל, עד שהוא הולך.
אני מודע לקשיים, מודע למצב הפיננסי שלא תמיד מאפשר את אותם השינויים.
הפוסט שלי ביקש בראש ובראשונה ליצור את השינוי במודעות ובצורת החשיבה. בעשותך כן, כבר חצית 65% מהדרך .... את שצופה לך המשך המסלול ?! שימי מבטחך באמונה, בציפיה, ובכמיהה בלתי מתפשרת.
אמנם אני רווק. אבל הייתי במקום לא פחות נמוך ממקומם של אימהות חד הוריות.
צרי היום את המציאות של מחר. חשבי נכון, חשבי בריא. זה קשה בהתחלה אבל כאשר את הופכת את זה להרגל....זה נהיה הרבה יותר קל.
לוקח אחריות מלאה על דבריי.
אסף יקר,
בשתיקה הזו יש המון עוצמה. יותר מכל מילה שתבקש להקדיש.
תודה.
היי אייל
צריך הרבה אומץ לעשות צעד שכזה...
אני עדיין נמצאת במקום עבודה שמקנה לי בטחון
ולא מעזה לעזוב....
כל הכבוד...אשרייך...
שולחת כוכב שיאיר דרכך...
קסם שלי,
נוכחותך בין מילותיי מרחיבה את ליבי גם אם את מותירה כאן מילה אחת בודדה.
מעריך אותך. מאוד. לו יכולתי לקטוף כוכב, הייתי קוטף לך אחד.
הרגת אותי, אייל.
ככה לזרוע מלח על הפצעים המדממים וכואבים ממילא?
הרי אני מהפאקינג 90% האלה שאתה מרחם עליהם וקצת מגנה אותם! כן,כן, לאורך כל הפוסט אני מריחה את הנימה קלה של גנאי.
אתה יודע מה? רווק ללא ילדים יכול לעשות את השינויים האלה בהחלט.
אבל אני למשל, מתה לשנות את המצב, אבל לא יכולה להרשות לעצמי את התענוג הזה: לקום וללכת לאן שבא לי.
כי יש לי ילד קטין לפרנס ואמא מבוגרת ולא בריאה לעזור לה ככל האפשר. ואם אני לא אדאג להם, אף אחד בעולם המזורגג הזה לא יעשה זאת.
אזמה לעשות: אני הפחדנית המטומטמת שקורעת את הגוף ואת הנפש בעבודה שאני שונאת. כי הבן שלי צריך לאכול כל יום ולא בשבתות וחגים. ואמי צריכה תרופות למיניהן. והמשפחה שלי זקוקה לקורת גג.
שיבושם לך השינוי. כך עוד ירוק כצידה לדרך.
חולמת שלי,
תמיד הערכתי אותך. אבל עכשיו אני מעריך אותך הרבה יותר.
אשרי האיש אשר הולך אחר חלומו, אשרי האיש הדבק באמונתו, אשר האיש המוצא את ייעודו ואשר פועל להגשימו. מי ייתן ויבוא בידינו להמשיך לשנות את הנוף הפנימי של חיינו.
העצמת בי. גאה בך המון.
תודה.
יקרה שלי,
אני חושב שאת ליווית אותי בתהליך שלי עוד כאשר היה הוא בחיתוליו. גם אם היית אי שם, היית אי כאן.
כי שום דבר לא בטוח והכל ארעי, חוץ מהאמת, ומקריאתה המאוד ברורה של הנשמה להתגשם.
העצמת בי...לו רק ידעת עד כמה הייתי זקוק לכך היום. עכשיו.
תודה.
צביקה יקר,
מה דעתך להפסיק לקנא בי ולהתחיל לחבור אליי ? מה אתה אומר ?
יודע שאתה יכול...יודע שאתה יודע.
אהבתי את הדימוי לאייל. עכשיו נותר לי למצוא איילה שווה והכל יהיה סבבה
תודה על מילותייך הטובות ועל אמונתך בי. מאמין בך לא פחות.
נ.ב.-תמסור לאלברט תודה בשמי.
מונה יקרה,
רוב האנשים אכן היו אומרים "לא" לשאלתו של מייקל גשה, אבל החיים לימדו אותי שרק מי שמעז, רק מי שיודע לטעום סיכונים, רק מי שמוכן להתמסר לייעודו בלב שלם ובאמונה טוטאלית, כמעט עיוורת, רק אותו אדם יזכה להגשמה עצמית ורוחנית, גם אם בדרך הוא ייפצע או ייחבל.
העצמת אותי בתגובתך ועל כך, לבי מבקש להודות לך.
מי ייתן וכולנו נדע לזהות וללכת אחר האמת שלנו.
מאיוש,
מי כמוך יודעת עד כמה הלוק החדש שלך עושה לי טוב. אני ואת חיינו שם בתקופות שונות. אני ואת חווינו, כל אחד מחלונות נפשו - את החופש הזה שיש בעיר המדהימה הזו. לעתים אפילו נדמה לי שברגעים מסויימים, הבטנו בם ביחד, באותם אוהבים ימיים.
החוויות שלך מאותו מקום החזירו לתעלות נפשי את אותו הריח עליו דיברת.
שמח שעוררתי בך רגשות, שמח שעוררתי בך חומר למחשבה. תודה על שגם את כאן, גם אם את שם.
i belive you can fly
מייקי יקרה,
מילותייך הטובות תמיד מלטפות ונוגעות בי, אי שם במקום עמוק.
החמאת בי בצורה חזקה, נחושה ומדהימה.
תודה.
בייבי,
מה את עושה ב- 40 השנים הבאות ?
בא לך להיות אחראית על יחסי הציבור שלי ?
לא יכולתי לבקש תגובה שתתמצת את הפוסט שלי כמו תגובתך.
תודה יקירה.
הפעם השארת אותי ללא מילים אייל..
יקירי
* עד אשוב להגיב בהרחבה
כי אתה ראוי למילים
למחיאות הכפיים ולכוכבי השמיים
כמוך אייל יקירי
עזבתי הכל
וותרתי על משרה מפנקת
על ביטחון ויוקרה
וכוונתי את צעדיי
לעבר החלום שלי לעבר הגשמתי
יודעת היום שעל כל מה שוויתרתי היה נכון וכדאי
מחשבה יוצרת מציאות
תחושה מובילה לנתיב הנכון
אמונה מלווה אותנו ועוזרת לנו בדרך שבא בחרנו
ידיעה מגיעה כאשר אנו כבר שם
ואתה כמוני במקום של הידיעה
בורכת
אייל יקר
זוהי האמונה. זה לדעת שאם הולכים עם האמת אז יש ברכה, לא משנה מה.
להרפות ולתת אמון , ללכת אל מעבר ללא נודע, זה ממש כמו למות, אבל יחי ההבדל הקטן,
המוות הזה הוא על מנת לחיות במלוא העוצמה.
כי שום דבר לא בטוח והכל ארעי, חוץ מהאמת, ומקריאתה המאוד ברורה של הנשמה להתגשם.
אשרייך!
אייל היקר
יש לך נשמה מיוחדת,
ומה שכתבת מאוד מרגש,
אני מקנא בך על האומץ
לחצוב לך את מציאות חייך,
ומסכים על כל מה שכתבת
ואין לי ספק שתצליח
מאחל לך שכמו אייל שמטפס בנקיקי ההר התלולים,
ומגיע לבסוף למחוז חפצו
כן תגיע אתה.
צביק,
על כל אדם לשפוט ולהחליט בעצמו,ולא על פי מה שאמרו לו.
(אלברט אינשטיין)
מעורר השראה הפוסט
אבל בעיקר -
אתה.
כי מי שנמצא מאחורי המילים
הוא אותו אדם שבחר ללכת עם האמת שלו
אוו אדם שבחר לקום בבוקר אל מציאות שהוא מעצב
מתוך ליבו, אמונתו ואהבתו
ולכן יקירי, אתה איש שבעיני מעורר השראה.
ומשהו קטן בשבילך שכל כך מתאים לפוסט הזה -
לפני חודש הייתי בסימנר עוצר נשימה של
נזיר בודהיסטי מופלא בשם מייקל גשה
וזוגתו הרוחנית למה קריסטי.
באחת ההרצאות אמר מייקל גשה -
כל בוקר כשאתם קמים תשאלו את עצמכם -
אם היום הוא היום האחרון בחיי
האם הייתי עושה את מה שאני עושה עכשיו?
ונכון, כמו שכתבת, רוב האנשים היו ודאי אומרים "לא"
התברכת בלהיות מבין אלה שתשובתם אחרת
חיבוק ותודה שאתה כאן
מונה
אל מול הפוסט הזה איני מוצאת מילים. ויש בי הרבה לומר. הרבה רגשות ערו בי במהלך קריאתו. וריח המקום אותו עזבת עדיין עליו.
מה שכן, השארת אותי עם חומר רב למחשבה. תודה לך על זה, תודה שאתה כאן. תודה שכתבת את הפוסט הזה בדיוק כך.
i belive i can fly
משם בא הניק, עכשיו רק ללמוד לעוף..
איילי,
מעריצה אותך.
מעריצה!
מאד מאמינה בחשיבה יוצרת מציאות.
אתה מוכיח את זה יום יום.
אתה חזק, נחוש ומדהים.
אייל יש משפט שאני מאמינה בו...
על כל דלת שנסגרת מבחירה או שלא מבחירה... תמיד אבל תמיד
נפתחת אחת יותר טובה... ( גם אם לא רואים את זה בהתחלה...)
המון בהצלחה ואושר
אוריתי,
לעתים הבחירות הללו יכולות להיות הרות גורל. שרק נהיה אמיצים לבחור, גם אם יתברר לנו שהיתה זו בחירה שגויה. כי הטעם הזה של ה-ספק, הטעם הזה של ההחמצה, הטעם הזה של הפספוס, יכול ללוות אותנו עד היום בו נתבקש להחזיר את נשמתנו לבורא.
תודה שהארת בי.
המון תודה ידידי.
אני סה"כ מחקה את התנהגותה של השמש (ראה תגובתי ללבנה)
ערן יקר,
אכן יום יפה היום, בעיקר לאחר תגובתך המרגשת.
כאשר הייתי במזרח, פגשתי בנזיר בודהיסטי שאמר לי משפט שמלווה אותי כבר 6 שנים. אני רוצה להקדיש לך אותו :
"עדיף טעמו הפחות מתוק של הכישלון, מאשר טעמו המר של הספק....."
שרק נדע ונמשיך להבין את המשמעות העצומה שיש באותו המשפט. (והאמן לי שלא כולם מבינים)
תודה איש מדהים.
ראשונה...שניה.....גם אם תהיי העשירית - נוכחותך כאן תגרום לי לעונג. על אחת כמה וכמה שחלונות נפשך מקרינים שלווה ורוגע.
מאחל לכולם ללמוז להעז ולטעום את טעמה של אי הוודאות ... כי לצד טעמה המר, יודעת היא לספק טעם מתוק כדבש.
לבנה שלי,
מישהי פעם אמרה לי ש"אומץ" הוא הדבר ההוא שגורם לשמש לזרוח ולהקרין אור וחום בשעות בהם הירח יוצא לפנסיה.
קינאתי בה, באותה השמש.....על ש-לה, זה נראה כל כך פשוט וטריוויאלי.
אז לא...זה לא כך כל פשוט. אבל אני מנסה....יום יום מחדש....לזרוח כמותה. שמח שלמדתי להקיא הפסד וללגום ניצחון.
תודה על מי שאת.
תובנות , הבחירות שאנו עושים בחיים ..
חיבוק מלא הערכה .
אורית .
קראתי כמה פעמים..
אני שמחה שהיום אתה בוחר
לבחור
לא לכעוס
להגשים את יעודך
לחיות, להיות
שחוויתה, צמחת וגדלת להיות מי שאתה ... נפלא
וכמובן שהאנשים להם הקדשת פוסט זה- ראויים מאוד
(לצערי אין לי כרגע כוכבים)
שמח לפגוש אנשים אמיצים
קבל את מלוא התמיכה והעידוד
יום יפה היום, אייל.
אני אמנם עם דמעות בעיניים, מסיבות שונות שהן כולן אחת: אני מתרגש.
אבל זה יום יפה.
בתחילת הערב התרגשתי מאד מהפוסט של טל ב. (דינורה).
אחר-כך התחלתי לקרוא את התגובות שאנשים רושמים לי בפוסט האחרון שלי, כולל התגובה שלך ופשוט בכיתי, לא יכולתי לעצור את זה.
ועכשיו הוידוי שלך, אייל. מרגש עד העצמות.
מה ארשום לך, חבר יקר, שכבר לא רשמתי לך.
אחסוך את המחמאות כי אני ואתה יודעים את מה שאנחנו מרגישים.
אומר לך כך: עשית את זה, אייל. את הדבר הכי חשוב עשית. אתה שייך למעטים שהולכים בדרך שלהם כשאהבה גדולה בליבם - לעצמם ולאחרים.
תמשיך, פשוט תמשיך בדרך היפה והמרגשת שלך.
ואתה תמשיך, אני יודע, כי אין דרך אחרת כשרואים.
ואתה רואה.
תודה, חבר יקר.
ערן.
אייל יקירי
אתה אדם מאוד אמיץ.
לא פשוט לעזוב מקום עבודה "בטוח" עם הכנסה טובה וללכת אל הלא נודע...
אל האי ודאות. לחפש מחדש את עצמך.
מאתגר מאוד ומעניין. אבל גם קצת מפחיד.
אני שמחה שאתה שלם עם עצמך.
אושר והצלחה.