זה ממשיך. איטי אבל בטוח.

האמת היא שבימים האחרונים הרגשתי רע במיוחד. ולא. לא עליתי אף גרם. לא בגלל זה.

מיום שלישי בלילה התחילה לי דלקת גרון איומה, שרק עכשיו ניתן לראות את טפטופי היעלמותה.

בראשי, לא עלו כלל ענייני אוכל, אלא רק כאב ראש זוועתי וחום חסר מספור.

יום רביעי בבוקר היה עטור הזיות מהחום שהיה לי. התחלתי לדבר עם עצמי,עם אמא שלי, שיומיים לפני כן נסעה לחו"ל ובואו נאמר, לא ממש שמעה עד תורכיה את ה "אני אוהבת אותך אמא" שייללתי לי 746 פעמים.

אני זוכרת ששוחחתי גם עם אבא שלי, שלפני שנה נפטר. גם הוא, נחשו...ואתם צודקים- לא ענה לי.

החום שהוביל אל ההזיות ההזויות הללו, נגמר כעשרים דקות לאחר שלקחתי כדור נורופן נגד שפעת, אותו קנתה לי במיוחד - חברתי מאי.

לאחר שלב ההזיות, החלו כאבי גרון עזים.

אוכל מוצק לא יכול היה לחדור אל פי, לכן מצאתי את עצמי גומעת מיץ תפוזים טבעי שהכנתי, מלפפונים חמוצים רכים במיוחד, מלון, הרבה מים ותה צמחים. זה היה יום חסר שפיות.

ביום חמישי זה כבר הלך והדרדר.

אחר הצהריים התחלתי להרגיש ממש רע, אבל לא הייתי מסוגלת ללכת לרופא.

ואנוכי, שונאת רופאים כפייתית, שאינה לוקחת אפילו אקמול בכאב הראש הכי קשה שלה,  מוצאת את עצמי נוטלת נורופן, מחייגת ל"מכבי" כדי להזמין רופא הבייתה בפעם הראשונה בחיי.

פאק דה פאקינג סיסטם!!!

הרופא הגיע, בדק לי את הגרון ומיד הודיע ללא כל עוררין:" מתוקה, ישר לבית החולים. את צריכה אנטיביוטיקה לוריד!"

"פחחח, נראה לך??!" אני עונה לו כאילו היה חבר שלי מבית הספר למשחק "בית צבי", בו לא למדתי...

"תראי, את יכולה לקחת אנטיביוטיקה ולסבול או שאת יכולה ללכת לבית החולים והכל יסתדר לך במהרה. אני ממליץ בית חולים".

אמרתי לו שיכין לי בכל מקרה הפנייה, אבל אין מצב שאגיע לשם. !!!NO WAY.

שעתיים אחרי שהלך, מצאתי את עצמי מתהלכת במסדרונות המיון של בית חולים "מאיר".

גועל. פשוט גועל ( על משקל: דבש, הכל דבש).

אחרי סבב מיון ראשוני הגעתי לרופאה חייכנית וחביבה. נדהמתי. מחייכים במקום הזה?

אחרי חצי שנה מטורפת עם בעיות במשפחה שהצריכו אותי להגיע לבתי חולים נונסטופ, הרגשתי שהטראומה הבית חולימית שלי נעלמת עם כל חיוך של אותה רופאה.

החייכנית  בדקה אותי מספר  בדיקות מעיקותתת, ומסרה לי מרשם חדש של אנטיביוטיקה  1000 מ"ג כפול שניים ביום (שזה סמים קשים מבחינתי..) ואמרה לי שאשתה המון ושאין צורך באינפוזיות למיניהן.

אחרי שהודיתי לה, עפתי משם כל עוד רוחי בי. 

עכשיו אני מרגישה יותר טוב. הסמים הקשים עשו את שלהם ואמשיך לקחתם עוד מיספר ימים.

עכשיו חוזרים לאוכל.

בשישי התחלתי לאכול נורמלי אחרי הימים הנוראים הללו. בשר, פירות, ירקות, גבינות, שקדים וגם - כן! תמרים. אחחח כמה אני אוהבת אותם.

היום היה גם יום נעים יותר.

לסיכום,  5 קילו נעלמו לעת עתה.

שבוע בריא ומקסים לכולם,

שרון.