בעוד שלושה ימים יציינו במדינת ישראל את יום השואה. היום הזה נהפך לסמל שמציין חורבן. חורבן של שש שנים אינטנסיביות ועוד הרבה הרבה שנים פחות אינטנסיביות. האם יום אחד מספיק? האם הרחבה של שבוע או אפילו חודש תספיק? האם צריך להתעסק בזה כל השנה? האם רק הדור השני השלישי וכל מי שיש לו נגיעה אישית לאירועים? ואולי גם מי שאין לו נגיעה אישית? ומה לגבי טראומה שניה? או מישנית? ומה לגבי מגוון הזוועות שאנו יכולים להכיל כיום כתוצאה מהתפתחות התקשורת, שהיא הרבה יותר מאשר חווית היחיד? האם זה טוב? האם הרעיון שככל שנדע יותר נוכל למנוע הישנות של רוע כזה נכונה? האם אנו לא מזיקים לעצמנו, או שמא זכר בני עמנו עצמנו ובשרנו הוא שקובע? יום החורבן שמנסה לתמצת את תקופת החורבן. |