אישה כבת 40 מתעוררת בוקר אחד בביתה היפה והמטופח.

היא פוקחת את העיניים לצד בעלה ומגלה שמשהו אינו כשורה.

האישה קמה, מכינה כריכים לבנותיה ותוך כדי כך מביטה בחלון . היא רואה שם זוג הורים וילדה – התמונה היא בספיה ונראית כמו קטע מסרט ישן.

פניה נשקפות בקפה. היא מערבבת אותו לאט.

 בעלה מבקש ממנה לעזור לו לבחור עניבה, יש לו פגישה חשובה בעבודה והוא מתוח ורוצה להיראות במיטבו. 

 היא אינה מסוגלת לעשות זאת.אינה מבחינה בצבעים.

 הוא כועס. אומר משהו והיא רק רואה את שפתיו נעות. בשחור לבן... 

היא מנסה להגיד משהו.שפתיה נעות.הוא מסתובב והולך. כועס.

 דפיקה בדלת.הוא חוזר ומביא לה פרח שקטף בגינה. הוא מזהיר אותה מפני הקוצים.

 היא שמה את הפרח באגרטל ליד המיטה. היא ניגשת לחדר האמבטיה, מתפשטת ומביטה בעצמה במראה.רואה עצמה בשחור לבן.ברקע הפרח ליד המיטה. גוון ורדרד צצ ועולה בו.

 היא לוקחת שפתון ורושמת על המראה : אני כאן.

 היא מרימה את ידה ומורחת את המילים.

 היא ניגשת עירומה למיטה ונשכבת ועוצמת עיניים.

 היא פוקחת אותן. עכשיו היא יכולה לראות את צבעיו הבוהקים של הפרח שהביא לה.