"צלמי אותנו, שתהיה לנו תמונה משפחתית"

אני נשארתי נטועה במקומי למספר שניות, נדהמת נעלבת מהבקשה.

ומה אני, אינני חלק מהמשפחה......אני נושאת את נכדתך הראשונה בבטני....

רציתי לצעוק בקול, אך זעקתי את כאבי בשקט.

לקחתי את המצלמה לידיי והקלקתי את התמונה המשפחתית שביקש.

אמא אבא ושני ילדים.

תמונה בת 31 שנים.

מאז עברו שנים רבות....מים רבים נשטפו בנהר מאז.

הוא, חמי (לשעבר) שייבדל לחיים ארוכים, ניצול התופת עלי אדמות.

התופת שקיפדה את חייה של משפחתו כולה  על אדמת פולין.

תופת אותה שרד כילד צעיר בימים, לבד בעולם רק עם אחיו הצעיר

כפרטיזן ביערות, נרדף ורודף על ידי ואחר הנאצים.

שנים סרב להעלות את המילה "גרמניה" בכל הטיה שהיא על דל שפתותיו

סרב לצפות בתוכניות טלויזיה, כיבה את הרדיו.....כאילו בקש למחוק את הזוועות.

אם לא יראה ולא ישמע את הקולות....הם ייעלמו וימוגו לעד.

היה זה, כאשר ביתי הבכורה (נכדתו הראשונה) ערכה את עבודת השורשים

או אז, נפתח סגור פיו והתמונות תוארו לפרטי פרטים ולפתע קמה והיתה

משפחה עם אמא , אבא וששה ילדים וגם בית בעיירה ביאליסטוק.

הסיפורים ,התיאורים הפכו אמיתיים לבני, במסע לפולין כאשר היה  בן- 17 שנים.

שם על אדמת פולין, למול אנדרטת הזכרון ליהדות ביאליסטוק....עמד הוא, הנער

גבה הקומה, בדקות דומיה, מקופל בתוך סיפוריו של סבו והזיל דמעות.

"כל נער ונערה יהודי/ה וישראלי/ת בפרט, חייב לעבור את המסע הזה לפולין!

בכדי לזכור ולא לשכוח !

בכדי להבין שזו ארצנו ואין לנו ארץ אחרת מלבדה! "

אלו היו מילותיו כשחזר מהמסע לפולין, מסע שעבורו לא היה סתם טיול

בית-ספרי אלא טיול שורשים, טיול של מהות, טיול של חיבור לעצמו מעצם היותו בן למשפחה יהודיה.

והוא, הפליט-ילד שרד את התופת ועם כניסת הרוסים לפולין התגייס לצבא האדום ולחם בשורותיו כנגד קלגסי הרוע עד סיום המלחמה.

עשה עליה בלתי-ליגלית לארץ באוניה "תל-חי", שרת את ארצנו כאשר נקרא לדגל

בהגנה, בצה"ל ובקק"ל.

היום בגיל 85 , מפוייס יותר, מחוייך יותר, רך יותר, חובק הוא בעיניים נוצצות

7 נכדים ו-2 נינות (נכדותיי).

מצדיעה לך !

.