הצעת הועדה שמינה שר המשפטים פרופ' פרידמן לבדיקת ההיבטים המשפטיים של אחריות הורית בגירושים מעידה על תכנית מהפכנית, אשר עשויה לשנות דפוסי מחשבה נוהגים בחברה שלנו, ביחס למעמד של ילדים רכים, בשלב הגירושים של הוריהם.
אם עד היום היה מושג המשפטי המובהק של "טובת הילד" הולך אחר אוריינטציה שנהגה כאן לפי שיטת משפט דתי או השד יודע מה , היוצא מנקודת ההנחה כי ההגנה המרבית על ילד פעוט עד גיל שש, יכול שתמצא מזור רק אצל אמו מולידתו, ולא נשאר מקום לשקול את צרכיו האמיתים של הפעוט בחזקת אביו. הרי שהתוכנית הזו מבשרת בשורה חדשה ולטעמי גם מאד חשובה.
מסקנות הועדה שהוגשו לשר דניאל פרידמן, עשויות להתקבל כמסגרת של הצעת חוק שבשלב מתקדם יותר, תובא לאישורה של הכנסת ולמתן תוקף של חוק שיקבע עקרונות חדשים שיחליפו את החזקה הקיימת הידועה בשם "חזקת הגיל הרך".
מהי אותה חזקה (פרזומציה משפטית).
חזקת הגיל הרך יוצאת מנקודת הנחה שכל הילוד, עד גיל שש יכול לקבל את כל צרכיו מדמות אמהית. החזקה מניחה כי שיקולים פסיכולוגים חברתיים תרבותיים מניחים כי ילד שכזה שהוא רך בשנים זקוק למידת חום, ליטוף, מגע, הנקה, שאלה הן בעצם תכונות מולדות שקיימות בבנות המין החזק, ולא מצויות אצל הגברים שנולדים עם זכויות אחרות (משחקים כדורגל...)
לכן, בכל מצב שבו צריך לבחור בין טוב (אם) ובין רע (אב), התשובה מצויה בגוף השאלה, ואין בכלל שאלה. זוהי ההנחה השרירה וקיימת ומזה יש לצאת לבדוק היבטים אחרים, אבל לא עוד כאלה שעוסקים בשאלה הכי בסיסית, בחזקת מי כדאי לאותו ילד רך להמצא אחר גירושי ההורים.
מה שבעצם מבקשת הצעת החוק היא רק כוונה של ביטול אותה הנחה חזקה (מלשון פרזומציה) ולא חזקה מלשון מי מחזיק בילד.
ההצעה כל שהיא קובעת זה שיש להעדיף משמורת משותפת של שני ההורים על פני העברת הילדים והפקדתם באופן כמעט אוטומטי בחזקת האם.
יתכן שההצעה הזו עלולה להקפיץ את הפיוזים של כמה מן הקוראות כאן. כאילו, כל מי שתומך בהצעה הזו, נחשד בשובניזים לשמו. אלא שלא כך הדבר. דוקא ההצעה הזו, היא המקדמת יותר, והמדויקת יותר של הנחת קיום השוויון בין המינים והיא בהחלט באה מאוחר, אף שמוטב שהיא באה לעולם מאשר לא היתה מגיעה כלל.
מה שבעצם מבקשת ההצעה והיוזמה של הועדה לעשות הוא להכיר בעקרון של "טובת הילד", במונחים סוציאלים חברתיים וגם פסיכולוגים, שנגזרים משאלת ה"מסוגלות ההורית". מדובר במשוואה נכונה ורצויה שאותה יש ליישם תמיד בין מה ש"טובת הילד" העומדת לנגד עיניהם הבוחנות של הגורמים הסוציאלים והמשפטים שצריכים לפעמים לנהוג במעמד הפעוטות האלה כמו במשפט שלמה, ובין הצורך לנתח את המסוגלות ההורית, לא רק לפי מאפייני המין אלא לפי המאפיינים שמכוחם ניתן ללמוד מי מבני הזוג יכול לדאוג לפעוט יותר, ואין זה עוד שאלה של מין דוקא.
החיים לימדו אותנו כי קשה להגדיר בכל סיטואציה מי הגורם ה"אשם" ביצירת הקרע ומשבר הנישואים ומי הוא היותר הוגן בשאלת בחינת היחסים בתוך סכסוך שמתגלע בין צדדים שהיו עד לא מכבר זוג אוהבים.
דוקא העובדה שניתן לראות יותר נשים נכנסות למעגל העבודה ועושות קריירה בזכות עצמן, היא המלמדת כי גם הנשים זקוקות היום יותר לעזרה במטלות הבית מאשר בעבר. אף שהתפקיד של "שר הפנים" הוא עדין נחלתן של הנשים שעובדות גם מחוץ לבית, אין זה אומר כי במצב של משבר כזה שנובע מהליכי פירוד וגירושין, יש לאשה יותר יכולת נפשית ורגשית לעשות ולעסוק גם במטלות הנוגעות בחינוך ובטפול בילדים רכים, במיוחד במקום בו מדובר בנשים היוצאות לעבוד שלא לדבר על נשים שהן משועבדות לתפקידן המקצועי ועובדות סביב השעון על חשבון מטלות שיש לקיים בניהול משק הבית.
ולא אדבר כאן על מיני נשים ..... שיש מסוגן לא פחות מהסוג של גברים.... שלא טוב להמצא במחיצתן או במחיצתם ודי לחכימא ברמיזא. האם לא צריך לחוס על ילדיהם הרכים?
במצב כזה של דברים ברור הוא שיש ונכון הוא לשקול את החלוקה בטיפול בפעוטות בין הגבר ובין האישה ללא כל שיוך למין ההורה המטפל. ענינים שכאלה יכול שיחתכו על בסיס תסקיר של שירותי הרווחה, שנקראות לבדוק מה מצבם של אותם פעוטות, שנאלצים להכנס למערכה מהותית ביותר ומשברית לא פחות באור חייהם ובגיבוש זהותם הסוציאלית והחברתית, לצד המשבר שנפער בין הוריהם.
קבוצה אחרת, שגם היא גורמת היום לבחון את הצורך במתן הגנה ראויה לקטין הפעוט באמצעות אב המשפחה היא בכל אותם מקרים שמדובר באשה שהיא בעצם אחת שראתה בכל מלאכות הבית וגידול הילדים כטורח שאין לסבול אותו. נשים שכאלה נכנסות למסגרת של בלאגן חדש בחייהם ודבר זה יכול להעיב על דרכי הטיפול והחינוך של הפעוטות.
באותה מידה עובדת קיומו של אב, שעובד באופן שוטף במסגרת רגילה, וכך גם עבודתו היא מסודרת בשעות קבועות, יכול בעצם לקחת על עצמו את עול גידול הילדים במסגרת היותו פנוי יותר, אז למה להשאר עם אותה חזקה משפטית שהניחה שילד שכזה צריך להשאר בחזקת האם?
גם המאבקים המשפטים שהיו בין בני זוג יצאו עד כה מנקודת הנחה ש"הילד הולך עם אמא" , כמו שאמרו הגששים במערכון המפורסם של "קרקר נגד קרקר". נתון זה יצר לעיתים גם מאבקים של גברים בנשים כדי לנקום את העובדה הזו שהילדים אינם יכולים להיות באופן משביע רצון עם אביהם, ומכאן יש לקוות שהגורם החדש הזה יסייע להפחית את המאבקים על גב הילדים הפעוטים, אף שלכאורה יהיו יותר מאחד או שנים שיניחו שזה בדיוק יביא לתוצאה הפוכה היינו, ריבוי ריב ומדון סביב שאלת החזקת הילדים.
מסקנות הועדה תומכות בהנחות פסיכולוגיות שהן יותר ויותר ידועות כיום. המחקרים מוכיחים כי יש צורך בשיתוף בין שני ההורים לצורך התפתחות תקינה של הפעוט וכך גם יש חשיבות מכרעת לקשר שמפתח הפעוט עם שני הוריו, במידה שווה. לכן, כל הכרעה שבבסיסה מושג אלמנט של שוויון היא כזו המבורכת והיא גם זו שמבטיחה שינוי מבורך לעתיד לבוא.
אני מברך אם כך, על החלטות הועדה. ומבקש מכל הנשים שחשות נפגעות ונבגדות, לקחת קצת אויר לריאות לפני שהן יוצאות חוצץ כנגד התוכנית. אני כבר נערך למתקפה אפשרית מצד ידידתי לקפה, חנה בית הלחמי שנלחמה בכוונות הועדה ויצאה חוצץ כנגד המגמה לפגוע בחזקת הגיל הרך. אך לגבי דידי, אני דוקא מאמין כי מעז יצא מתוק.
מה שצריך להנחות הוא עקרון השוויון בהזדמנויות. עקרון זה עדיף בעיני על שיקולים ועל חזקות כמו "חזקת הגיל הרך". אנחנו נמצאים בעידן שהוא פוסט חזקתי. כלומר, אין עוד מקום לדון בעניינים משפטים על בסיס הנחות מוטעות שלא נדרש להוכיח את קיומן או את בטלותן. יש להעדיף שיקולים של שוויון בהזדמנויות, כי אז כל הצדדים יוצאים מרוויחים מהתוצאה במוקדם או במאוחר.
מכאן, כמו שאפשר להבין אני מעדיף שתעשה בחינה של ה"מסוגלות ההורית" על ידי עובדים סוציאלים, במנותק מההנחה השגויה שיש להעדיף את המשמורת בידי האם. אז גם התוצאה שתתקבל תהיה הרבה יותר שוויונית.
השוויון הזה יושג כתוצאה מהתערבות של גורמים סוציאלים כאמור, אלא מרכיבים משקפים אוביקטיביות שמיועדות לברור מוץ מן התבן, היינו באלה מקרים יהיה נכון להביא לחלוקה שוה בין ההורים באחזקת הילדים הרכים ובאילו מקרים עדיף להשאר בגישה המסורתית הנוהגת שמניחה את החזקה של הגיל הרך בעדיפות הורית ברורה, לטובת האמהות.
שום קטסטורפה לא מאימת מישום המסקנות של הועדה. כך שמי שרואה בישום התכנית סכנה, מוטב לו שיקדים ראשונה לפשפש במניעיו ובסיבותיו, עד כמה טהורים ורציונלים הם.
סיכומו של דבר אחזור ואדגיש כי אין זה סוד שהמהפכה אינה מהפכה. אין לצפות כי בעקבות יישום מסקנות הועדה יעברו כל הפעוטות כאיש אחד לחזקת הגברים, וכך גם אין להניח כי החלוקה תתאים לחלוקה שבין גברים לנשים באוכלוסיה, היינו כדי מחצית המקרים. כל שיהיה בישום נכון של המסקנות עשוי להביא לכך שירבו מקרים נוספים שבהם יקבע כי החזקה של שמירת הילד תחת חסותו או מרותו של האב, או במידה שווה בזמן שעומד כפנאי בידי הפעוט, בין האב ובין האם, הם אכן השיקולים החשובים שמצריכים את המערכת כולה להטות אוזן ולפעול להשגת היעדים האמורים, שהסנונית הראשונה מכוחה יצאה כבר במסקנות הועדה. |