איך שבאת.

חופן אצטרובלים נבולים.

ושיקרת.

קטנים, לבנים, רמייה מושלמת.

בלילות למילים שלך נוספו שוליים

ובצהריים היית ישן.

"הערת אותי"- שכנעת את עצמך לאהבה.

באת מר, לועס עלי קוקה

ושותה דיאט מוגז, בועתי ומפוקק.

בכית עליך אצלי, התגעגעת במעגלים,

ספירלות של תשוקה.

אחר כך נדמת. בשריקות אל השינה.

אני נוטלת ממך צער

ומחליפה את זמזום השיר הבדוי ששרקת.  

יש לך עכשיו קריירה שטיפחת,

איתי, רצית להיות משורר.

שוררת את איבריך אל מחוץ למבטי.

"את יודעת להביט בי"-

למילים שלך יש נצנוצים באותיות שורקות.

אולי להן התמסרתי.

תמיד הבאת מתנות מוזרות, של פעם

ואצטרובל אחד נשר על דשא

וזכרתי.