הנסיעה הביתה מתארכת, עייפות מיום של עבודה, גשם יורד ושוטף את הרחוב, רמזור אדום, זוגות עיניים מביטות מבעד לחלונות הרכבים, בוהות סביב, סתם כך בלי סיבה, מעניין לאן גולשת המחשבה. עוצמת עין לשניה, רמזור משנה צבעו לירוק, שוב נסיעה רק להגיע הביתה, המחשבה נודדת, מקלחת טובה, מים חמים זורמים, מרעננים אותנו, משיבים לנפשנו חיים, שלווה ורוגע.  

במשך הבוקר עוד הזכרתי לעצמי, לא לשכוח להתקשר, שוב זה קורה, פגישות, לקוחות, לא מצליחה להגיע אליך, הראש מוטרד לא מעט, ישנם תקופות שהכל מסתדר, כל דבר זורם כמו שצריך, היום לא ממש.  נגמר לי היום בלי שארגיש, יום חדש מחר, ודאי אתנצל, לא טוב לי כך, לשכוח, זהו שאני לא ממש שוכחת, זה תמיד בראש, רק העומס הזה מוציא אותי מדעתי.

מגיעה לחניה, הרכב נעצר, מנוחת הלוחם, מטה את הראש לאחור,רק עוד דקה, עוצמת עיניים, לוחשת לעצמי מילה או שניים, אוספת את עצמי, רוח קרירה נושבת, אני מחוץ לרכב, טיפות של גשם נושרות אליי, רעד קל בעצמותיי. עומדת מול פתח הבית , לוקחת נשימה ארוכה, מניחה את ידיי על הדלת, מנסה לחוש מה קורה כעת אי שם פנימה, סיבוב המפתח אני כאן, חשה בשקט, חושבת על האמבט החם, מי צריך יותר.  

האמבט מתמלא במים ואני גולשת לתוכו, כמה חמים ורכים, ריח המלח מדהים, עייפות היום דועכת, הקצף מלטף, אדי המים משכרים, מנמנמת קלות, שומעות קולות, אין בי כוחות לפקוח עיניים. ריח של פרחים, עלי שושן  נושרים אלי, מביטה אל על, מחייכת, יד מפזרת כל כותרת שושן, אדום ולבן, איך לא חשבתי, רעיון נהדר, מרגש, מישהו נושק, מישהו מוכר, כה יקר , תתפנקי לך... לוחש... זה רק חלק מכל מה שיש...