קיבלתי את המכתב הזה

בחורף,

רוצה לחלוק אותו אתכם, כך הוא כלשונו,

מילה במילה

נאלצתי למחוק פרטים מזהים

"רני שלום , קוראים לי עופרית

(השם המלא שמור אצלי במגירה),

הבן שלי לומד בכיתה עם הבן שלך,

אנחנו בסיטואציה הפוכה.

אני חד הורית מבחירה,

לא מצאתי בחור שארצה לחלוק אתו את החיים,

וכן רציתי להיות אמא,

אז עשיתי את זה עם בחור שהלך רחוק

(ככה אני מספרת לילד שלי,

לך אני אספר שבבנק הזרע אין תור,

אין כרטיסי אשראי והאחיות נחמדות)

אני מתה שלילד שלי יהיה 'קצת אבא' ואני מוכרחה

להודות שאתה נראה אבא מדליק.

קלטתי את הסיפור העצוב שלך,

ודיברתי עם כמה אמהות בכיתה ביחד אספנו את הפאזל.

ראשית חבל שאתה לא יכול להיות מעורב בפעילויות של הכיתה ,

אני מאמינה שילד צריך אבא קרוב,

שילמד אותו לנסוע על אופניים,

לשחק כדור רגל וכד'.

לצערי הילד שלך לא יודע שום דבר שקשור לבנים,

ובאמת הוא מאוד מיודד עם הבנות בכיתה

למרות שכולם צוחקים עליו.

הבנתי שגרושתך מונעת ממך להיות עם הילד,

ראיתי במו עיני שבכל הזדמנות שכן הצלחת

להגיע לבית הספר היא פשוט חטפה את הילד לעצמה.

זה נורא בעיני!

ניסיתי להגיד לה משהו על זה

והיא פשוט קיללה אותי, במילים הכי נוראות שיש,

אז העדפתי לשתוק.

ראיתי גם שכשאתה מגיע לפעילות בצופים

היא ישר מגיעה בריצה ופשוט

גוררת פיסית את הילד המסכן אליה.

בתור מרפאת בעיסוק לילדים (זה מקצועי)

אני מבינה לליבך ורואה את הילד נהרס אל מול עיני

מבלי יכולת לעזור.

בטח שמת לב שכל הגוף שלו מכוסה צלקות וחתכים ,

כמו של ילד מוכה, ראיתי כמה פעמים איך הוא פוגע בעצמו,

יוצא לנו להיפגש בגינה או במגרש משחקים והוא תמיד זב דם

והיא תמיד מחייכת כאילו כלום.

אני מציעה לך לפנות לרווחה שיגשרו ביניכם

ומציעה לך את אוזני לשיחה בכל עת שתרצה

דלתי פתוחה בפניך.

מקווה שאוכל לעזור

XXXX "