0
| היה פעם בצרפת איזה יהודי (ממוצא פולני-גאוות העדה שלי) שהגיע מהג'יפה ונעשה באחת כוכב ענק ואח"כ התרסק. לא לא אין הכוונה למייק ברנט. איך אפשר להסביר כיצד קרה שאדם ללא ילדות מסודרת קיבל בגיל 31 את פרס גונקור-פרס הספרות היוקרתי ביותר בצרפת? אנדרה שוורץ-בארט בן ה-14 נמלט מהנאצים כשבאו לקחת את הוריו לטרנספורט. וכך,והוא דובר יידיש בלבד,הצטרף לרזיסטאנס ובילה שם את שנות ילדותו הבאות במשחקי מלחמה אמיתיים עם הגרמנים. זה סיפור סינדרלה קלאסי משום שמי שכתב את "אחרון הצדיקים",הרומן המדהים על הגורל היהודי והשואה,היה מסגר במקצועו, שהעדיף בשעות הפנאי,כפולני טוב,לשבת בבית ולקרוא מאשר להסתובב עם בחורות ולשחק סנוקר. גם מדינת ישראל הכירה בו כשקיבל ב-67-קצת לפני המלחמה-את פרס ירושלים היוקרתי על ספרו. אבל מאז הסיקסטיז הבחור נעלם. כמו חזר למחתרת. ידעתי כל השנים שהתחתן עם איזו שוורצעלה ועבר לגור בקריביים שם כתב,לבד או יחד איתה, על ענייני שחורים שלא עניינו איש. מה קרה להבטחה הגדולה? כיצד הפך ה-special one ל-average one? אין ספק שאחרון הצדיקים" הוא רומן היסטורי נפלא. כילד, קראתי אותו בנשימה עצורה ויש לי כלפיו פינה חמה בלב. נמכר במיליונים והוא תורגם לשפות רבות. אבל בבדיקה שערכתי לאחרונה מסתבר שהמחבר חטף בזמנו ביקורות קשות מצד הקהילה היהודית וגם מחבריו במחתרת בגלל המסרים החבוים בו. הספר ,למי שלא יודע, מגולל את היסטוריית הפורענויות של העם היהודי במשך שמונה מאות שנים דרך סיפורה של משפחה אחת-משפ' לוי הדמיונית. האחרונים,לדורותיהם, היו מל"ו הצדיקים. נגזר עליהם לשלם את המחיר על כל הרוע שבעולם ובקורבן שלהם להצילו. הקליימקס של הספר הוא כשארני לוי,אחרון הצדיקים,מגיע מרצונו לטרנספוט שיקח אותו למשרפות באושוויץ. הסופר הואשם איפוא ,אולי בלי משים, בהצדקת האנטישמיות ובעידוד הפסיביות של בני אדם. ונדמה לי שהוא הואשם גם בקטע מספרו בפלגיאט. בתגובה,עזב את צרפת והשתקע בגאדלופ עם ילידת המקום, סימון, סטודנטית שהכיר מלימודיו בסורבון. אבל סימון לא היתה בדיוק מרינה או ליה מהישרדות. היא הפכה לסופרת חשובה בפני עצמה וברבות השנים העפילה עליו. פשוט, הספרים שכתב על קיפוח השחורים בקריביים לא היו מספיק טובים. נראה שהכשרון הספרותי לא עובד כל כך טוב כשאדם מחוץ לסביבה הטבעית שלו. הוא כמעט נשכח. כשמת לפני כשנה וחצי,בגיל 78, ספק אם איזכרו אותו אצלנו ואפילו אני,גולש כבד, לא ידעתי זאת. כאנקטודה, חיפשתי היום את ספרו על מדף השואה העמוס ב"צומת ספרים" ולשוא. אני מקווה בשבילו שלפחות הספיק לשמוע שעל הקיר בכניסה ל"יד ושם",בניין שנחנך ב-2005,יש כיתוב שנלקח מ"אחרון הצדיקים" שלו. גופתו נשרפה,ע"פ בקשתו, ובכך הצטרף באופן סמלי לארני לוי,גיבור ספרו,ולכל אותם קורבנות מחנות ההשמדה שהוא כה היטיב לספר את סיפורם הטרגי. |