היא איתי כבר לא מעט שנים,

נסענו יחד למקומות, טעמנו יחד, חווינו אנשים ואהבות ביחד,

ומחר זה ייגמר.

היום עוד היה מאמץ אחרון להציל אותה,

עוד חשבנו שמבנה מסודר ונקי - משו חדש - יאפשר לה לחיות עוד אי אילו שנים איתי בבריאות מספקת.

אבל הרופא אמר - נגמר.

היא גמורה, רקובה לגמרי.

חייבים לעקור.

אז היום, כעונג אחרון, אני מאכילה אותה במתוקים שהיא כל כך אהבה.

את האיש האהוב כבר אין להשיג מזמן.

וכך,

בעוד פחות מ- 24 שעות זה ייגמר.

"עקירה כירורגית" אחת, ובפי ייפער חור נוסף לזה שיש בלב.

רק שבעוד שלושה חודשים, כשהחניכיים ייתאחו - אפשר יהיה לדאוג לשתל.

הלב מחורר לנצח - וחי לעוד אי אילו שנים.

נפלאות הבריאה.

שלום לך שן טוחנת,

נעמת לי כשלא כאבת.