| - "את כועסת נכון?"
- "כן אני כועסת, יש לך בעיה עם זה?"
- "לא, אין לי בעיה. בעצם כן. כי את שוב פעם כועסת. תמיד את כועסת. על מה עכשיו?"
- "על מה לא? על הבעל שצריך להזכיר לו כל דבר פעמיים, על הילדים שלא יכולים להחזיר שום דבר למקום, על אימא שלי שתמיד שואלת שאלות חקרניות, על המינוס בבנק, על הלקוחה שאומרת "אפשר רק כמה דקות?" ומדברת שעה, על השכנה שלוקחת ושוב פעם לא מחזירה ועל החברה הזאת שכל פעם קובעת איתי ומבריזה."
- "את נהנת?"
- "ממה?"
- "מלכעוס. מלהסביר לכולם על מה את כועסת ועד כמה. מלדבר על זה ולטחון כל אחד מהם עד דק שוב ושוב."
- "לא. לא נהנית. כועסת. כבר אמרתי לך."
- "למה את כועסת?"
- "נו. אל תרגיזי גם את. אמרתי לך מה מכעיס אותי. זה שבעלי לא זוכר שום דבר מעצמו וזה שהילדים...."
- "לא . אל תתחילי שוב. באמת אני שואלת. למה את כל כך כועסת? למה את קודם כל כועסת?"
- "לא יודעת. זה מה שלמדתי בבית. מאיפה אני יודעת למה? ככה אני. אנשים מרגיזים אותי"
- "הבנתי. מוכנה לעשות איתי תרגיל?"
- "תרגיל? משהו קשה?"
- "לא. לא קשה. קצת דמיון מודרך. מוכנה?"
- "טוב נו. מה יש לי להפסיד?!"
- "אז שבי בנוחות ועצמי עיניים. השתדלי שהגב יהיה זקוף והכי חשוב - שיהיה לך נוח.
עכשיו התמקדי בנשימה שלך. שימי לב איך לאט, לאט את מרגיעה כל חלק וחלק בגופך. מרפה את השרירים, מחליקה את הקמטים, ושוקעת לך לתוך נינוחות ורגיעה.
תיספרי עשר נשימות, התחילי בנשיפה. כל נשיפה ושאיפה זו נשימה אחת. אם במהלך הספירה את מאבדת את הריכוז או בורחת עם המחשבות למקום אחר - התחילי לספור מהתחלה. לאט, לאט. אחרי שסיימת עשר נשימות, חזרי לנשום באופן רגיל, טבעי ונינוח.
ועכשיו, כשאת רגועה לגמרי תדמייני את עצמך יושבת מולך. אותך. זו שכועסת. יושבת מולך. תדמייני אותך באופן הכי מפורט ומדויק שאת יכולה.
הביטי בעצמך הכועסת ושאלי את עצמך, איך יכול להיות שאני כל כך כועסת? איך זה שבחיים שלי יש כל כך הרבה כעס?
את מוזמנת לראות איך זה נראה כשאת כועסת, איך זה מרגיש לך.
המשיכי להתבונן בעצמך, מה את מרגישה כלפי הדמות שיושבת מולך? האם יש שם אהבה? האם יש שם חמלה?
תני לעצמך להרגיש שאת מוכנה לעשות כל מה שניתן כדי לעזור לדמות שיושבת מולך, לעצמך שממול, להשתחרר מהכעס.
מה את מוכנה לעשות בשבילה? מה הדבר הכי טבעי לך לעשות בשבילה?
ואני מזמינה אותך לחזור ולשאול את עצמך: מה מקור הכעס? מאיפה הוא מגיע? למה הוא מגיע? היכנסי פנימה, עמוק ככל שתוכלי וחפשי את התשובות העמוקות, הנחבאות.
ועכשיו, בעודך מתבוננת באהבה ובחמלה על דמותך הכועסת, תחשבי, מה את רוצה לומר לה? איזו עצה או תמיכה את יכולה לתת לה?
וכשתרגישי שאת מוכנה, תחזרי לכאן לאט, לאט ופיקחי את עינייך."
- "איך היה לך?"
-" וואו. היה נפלא. מדהים. פתאום יכולתי להרגיש אהבה כלפי עצמי הכועסת. עכשיו אני מבינה כל מיני דברים.
הבנתי שככה גדלתי ולמדתי - קודם כל להגיב בכעס.
ואז גם ראיתי שכעס זו הדרך שלי להלחם על הזכות שלי להביע את מה שאני מרגישה בלי שאף אחד ישתיק אותי או יגרום לי להדחיק את הרגשות האמיתיים שלי.
ראיתי גם איך באמצעות הכעס - אני מתנגדת למה שיש. ממש ראיתי את עצמי כאילו אני מנסה לעצור זרם של מים בידיים או מנסה בכוח לעצור דלת שמנסה להיפתח. כמה כוח צריך כדי לעצור את הדברים.
שמתי לב שלכעוס, עצם הכעס לא דורש ממני שום משמעת או מחשבה. דווקא להגיב אחרת - באופן חיובי - דורש תרגול, ומכוונות ומאמץ
זה מדהים. יכולתי לראות שאני ממש מסוגלת לעזוב את המים או את הדלת ולתת לדברים לזרום ולחלוף על פניי ופשוט להסתכל עליהם בלי לעשות דבר. ואז הם פשוט ממשיכים לזרום, להתרחק ממני עד שהם נעלמים. בלי מאמץ.
ראיתי שזה שאני טוחנת, כמו שקראת לזה קודם - ממש ראיתי את עצמי עומדת ויורה לכל עבר רק לכיוון ההפוך. במקום לפגוע באדם עליו אני כועסת, אני יורה בעצמי, הכדורים חודרים אותי ופוגעים בכל אלה שמאחוריי.
והדבר הכי נפלא שראיתי זה את הדרך החוצה מהכעס.
עכשיו אני יודעת שבכל פעם כשאני ארגיש שעולה הכעס, אני אפרוש לכמה דקות של מדיטציה. אני אדמיין את עצמי ממש, ממש כועסת, מוציאה את כל הכעס ומתרוקנת ממנו. כי הרי התודעה שלנו לא יודעת להבדיל בין דמיון למציאות. ואז כשארגיש שהוצאתי את כל הכעס, אני אדמיין מקום שליו ורגוע, מקום שאני אוהבת, שמרגיע אותי.
אני בטוחה שאם זה מה שאני אעשה, אז כבר לא יהיה לי על מה לכעוס, ואני אגיב ואפעל ממקום חדש. מהמקום הרגוע. וגם אם אני אעשה את אותם הדברים שעשיתי כשכעסתי - אני אזכיר לבעלי או אסדר במקום הילדים , או אעיר לשכנה והחברה, זה לא יהיה מתוך כעס אלא מתוך רגיעה ושקט פנימי."
- "פשוט מרגש ונפלא. ואם כל זה יקרה - תפרשי בשעת כעס למדיטציה, תרוקני את הכעס, תכניסי שלווה ותפעלי ממקום חדש, מה יתאפשר?"
- "שני דברים: קודם כל יהיה פחות כעס ופחות אנשים כועסים ומכעיסים בעולם שלי. והדבר השני. הילדים שלי ילמדו שיש דרכים אחרות חוץ מלכעוס."
השיחה הזו התנהלה בדמיון (או שלא) בין שתי חברות, בין מאמנת ללקוחה, או בתוך הראש...לבחירתכם.
|